אף אחד לא תופר תיק לנתניהו

1. טענת ראש הממשלה בנימין נתניהו ל"תפירת תיקים" תיטען בוועדת הכנסת כעילה לבקשת החסינות. לכן, חובה לבחון אותה ברצינות, ולו בגלל שרבים מאמינים לה. 

"תפירה" משמעותה לבנות תיק יש מאין. מזימה שאין מאחוריה ולו זנב ראיה. זה טיעון לא ממש רלוונטי כאן כשיש שלושה עדי מדינה, עדי תביעה בשפע, קו אספקה לא מוכחש של מתנות, הקלטות, והודעות טקסט. זה הרבה יותר מזנב. ובכל זאת, הטענה על תפירת תיק, אכיפה בררנית ושיקולים זרים צוברת תאוצה, בהסתמך על דוגמאות עבר שחלקן נצרבו בבשרם של שניים מקובעי גורלו של נתניהו — נשיא המדינה ראובן ריבלין והיועמ"ש מנדלבליט.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא המדינה ראובן ריבלין. מי יגן על הדמוקרטיה צילום: אלכס קולומויסקי, יואב דודקביץ

2. מנדלבליט חתום על כתב האישום לנתניהו, ואולי בהמשך ייתן חוות דעת על כשירותו להרכיב ממשלה. ריבלין אמור להטיל עליו את מלאכת ההרכבה, אם יביא מספיק מנדטים.

כאשר נתניהו מדבר על תפירת תיק רבים נופלים מהכיסא. מותר להניח ששניים אלה לא נמנים על הנופלים. נגד ריבלין ומנדלבליט נפתחו תיקים פליליים שנסגרו. ועד שנסגרו, לאחר שנים, הם נמרחו בזפת ונוצות. מינויו של מנדלבליט ליועץ המשפטי לממשלה כמעט שטורפד, ומינויו של ריבלין ב־2001 לשר המשפטים סוכל.

מנדלבליט נחקר באזהרה ונחשד בגלל שיחתו עם הרמטכ"ל גבי אשכנזי בפרשת גלנט־הרפז. החשדות נגד ריבלין עלו בעקבות האזנות הסתר למקורבו, הקבלן דוד אפל. אצל שניהם זנב הראיה יורט משיחות שערכו — והיו מי שהחליטו לבנות מהדיבור הזה תיק פלילי.

ריבלין היה חבר בוועדה לבחירת שופטים שדנה בקידומה של השופטת זיוה הרמן־הדסי שהרשיעה את ראש לשכת עורכי הדין דרור חוטר־ישי, חבר קרוב של אפל. אפל התקשר לריבלין וצרח עליו בגלל הצבעתו בוועדה. שיחה זו, וחשד נוסף שריבלין סייע לילדיו של אפל לקבל ויזה לארצות הברית, ביססו תיק שפתחה נגדו פרקליטת המדינה עדנה ארבל. התיק שכב בפרקליטות במשך שלוש שנים תמימות, עד שארבל עזבה, והיועץ המשפטי לממשלה הנכנס מני מזוז סגר אותו מיד בתחילת כהונתו, ב־2004.

ריבלין נתפס כ"אויב המערכת" ונמנה על מבקריה החריפים. הוא טבע את הביטוי "כנופיית שלטון החוק" וכיו"ר הכנסת כינה את "המהפכה החוקתית" מיסודו של אהרן ברק — "הפיכה המסכנת את אושיות הדמוקרטיה".

וחשוב יותר לענייננו, הוא נמנה על מבקרי מערכת משפט שמינויו לשר הממונה עליה, שר המשפטים סוכל בגלל תיק פלילי. לפניו היה יעקב נאמן ואחריו חיים רמון. נאמן זוכה, לריבלין נסגר התיק ורמון הורשע בפרשת הנשיקה לקצינה א'. בנוסף זוכו במשפטיהם שניים נוספים: אביגדור קהלני ורפאל איתן, שהיו מועמדים לתיק לבטחון פנים. כלומר, חמישה שרים שנתפסו לעומתיים למערכת החוק והאכיפה סוכלו בתיקים פליליים.

3. אולם הניסיון של נתניהו להתקבל ל"מסדר מסוכלים" זה, דינו להסתיים בכישלון.

ראשית, בגלל ש"תופרי התיק" במקרה שלו הם מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך והיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, שאת שניהם הוא עצמו בחר בקפידה, בין היתר כי אינם נמנים, לא על השמאל ולא על החשודים בסיכול פלילי של פוליטיקאים.

שנית, הסיכול, בדמות טענת ה"תפירה", נשלף אל מול המאיימים על מערכת המשפט, ונתניהו דווקא נחשב לאחד משומריה. הרפלקס התביעתי אינו משתחרר כלפי ימניים, אלא כלפי מי שנתפס כמסכן את המערכת.

שלישית, התגובה הזאת לא הופעלה כלפי שרי משפטים ש"התנכלו" ובגדול למערכת המשפט — דניאל פרידמן ואיילת שקד. וזה מלמד על שתי סיבות אפשריות, ביחד או לחוד: שלהיטות היתר כבר לא קיימת, וגם שמדובר באנשים ישרים שאפילו זנב ראיה לא נמצא נגדם.

ולכן, לסיכום — אין "תפירה" כי נתניהו לא נתפס כמאיים על המערכת, כי הוא מינה את ראשיה, כי הרפלקס להעצמת התגובה כבר לא קיים, ובעיקר כי יש נגדו ראיות. אכן, יש לו טענות משפטיות טובות לגבי חלק מהתיקים, ולגבי חלק מסעיפי האישום שנערמו נגדו. אבל זה כבר מלאכה לבית המשפט.

4. עו"ד אמנון לורך ממשרד יגאל ארנון ושות', מומחה בדיני בחירות, מנתח את בקשת החסינות שהגיש נתניהו: "יש פער בין מה שנתניהו אומר לציבור לבין הכתוב בבקשת החסינות", אומר לורך, "למשל, הוא מבקש חסינות מהותית שלא ניתן להעמיד עליה לדין מכיוון שהיא קשורה למילוי תפקידו הפרלמנטרי; ומצד שני הוא מודיע שהחסינות היא זמנית וכי יעמוד לדין כשיסיים את שליחותו. הוא גם טוען לחסינות מהותית בתיק 2000, ועולה מכך כי אין כזו בתיקים האחרים".

לורך מתייחס גם לפרוצדורה שנתניהו מבקש לנהל בוועדת הכנסת: "הוא מנסה להכתיב הליך שאינו קיים — להוסיף חומרים לבקשת החסינות לאחר שיקבל את מלוא חומר הראיות ובכך להאריך את מועד הדיון בוועדה. ודבר אחרון, הוא מבקש להביא לא רק ראיות אלא עדים ולהפוך את ועדת הכנסת לבית משפט. הבאת עדים וראיות לוועדה יש בה לכאורה עבירה של שיבוש הליכי משפט והטרדת עדים. לעניין זה יש בית משפט".

5. נשיאת העליון לשעבר דורית ביניש שיבחה ביום שישי שעבר בפורום המשפטניות של שדולת הנשים את החלטת בג"ץ בעניין כשירותו של נאשם להרכיב ממשלה. "לא היו בחירות ולא הגענו להכרעה", אמרה, "ובג"ץ לא יכול היה להכריע אחרת. אבל ההחלטה מדגישה את חשיבות הנושא. נכון שחוק יסוד: נשיא המדינה קובע שסמכות הנשיא אינה שפיטה, אבל היו כבר החלטות של הנשיא שבג"ץ דן בהן. אילו אני הייתי נדרשת לנושא הייתי בהחלט שוקלת את מעמדו המוסרי של המועמד להרכבת הממשלה".