נציגי הלשכה לא יכולים לשבת בוועדה לבחירת שופטים

הליכי הבחירה של שופטים בישראל שונים משמעותית מהנהוג ביתר המדינות. רק בישראל נתונה לשופטי הערכאה הבכירה, שביכולתה לבטל חוקים (יהיה כינויו אשר יהיה, בית משפט לחוקה או כל כינוי אחר) זכות חוקית למנוע בחירה של שופטים לערכאה זו בלא הסכמתם. בישראל, בניגוד למדינות אחרות, ניתנת להתארגנות מקצועית של עורכי הדין 2/9 מזכויות ההצבעה בוועדת המינויים של שופטים.

התרבות המשפטית מאפשרת, למעשה אך לא להלכה, תיאום קבוצתי של נציגי קבוצות האינטרס המיוצגים בוועדת הבחירה, במובחן מהצבעה עניינית כנה של כל אחד מחברי הוועדה. שלושת שופטי בית המשפט העליון מקיימים ביניהם, כמעט בגלוי, תיאום מוקדם ודפוס הצבעה שיש בו מרכיבים של "משמעת סיעתית", המיועדת להגן על האינטרסים של קבוצתם או על תפיסתם שלהם ביחס לעוצמה שקבוצתם צריכה ליהנות ממנה.

לעתים מצהיר הבכיר בהם, נשיא בית המשפט העליון, מהי העמדה המשותפת לשלשתם, מנהל מו"מ קולקטיבי עם גורמים אחרים בוועדה, או מודיע ששלשתם יימנעו יחדיו מהשתתפות בישיבה. כמותם עושים גם הפוליטיקאים, נציגי הרשות המחוקקת והמבצעת, המורגלים בכך בלאו הכי, ונציגי לשכת עורכי הדין. התוצאה היא שבשיקולי הבחירה בשופטים משמשים בערבוביה שיקולים עניינים (למשל, מידת הכישרון של המועמד או עמדתו בשאלות עקרוניות שבתי משפט מכריעים בהן, כגון, דת ומדינה) ושיקולים של משא מתן בין-סיעתי. בוועדת הבחירה נוצרות, מתפרקות ונוצרות מחדש מדי פעם קואליציות בין הסיעות החברות בה, ושכיחות בה עסקאות שבהן ממנים פלוני בתמורה למינויה של אלמונית, או מונעים את קידומה של פלונית בתמורה לחסימת דרכו של אחר וכיוצ"ב.

אסתר חיות צילום: יאיר שגיא

תיקונם של הליכים אלה מצריך מאמץ רב, שהרי שבשתא כיוון דעל על. אבל בדבר אחד ניתן להתחיל בנקל: הרחקת שני נציגי לשכת עורכי הדין ממעורבות בהליכי בחירת שופטים.

עצם הייצוג של ארגון מקצועי בגוף לבחירת שופטים, במסגרת הסדרה של תחרות והסכמים בין נציגויות שונות, מזמין את נציגי הארגון למסד יחסי ״תן וקח״ עם השופטים והמועמדים לשפיטה. העובדה שהשחקנים במשחק, שופטים ועורכי דין, הם שחקנים חוזרים (להבדיל ממושבעים או בעלי דין) מאפשרת, תיאורטית, למועמדים לשפיטה לקנות מנציגי הלשכה את תמיכתם בוועדה לא רק בתשלום מיידי, כגון, כסף, תרומה לקמפיין בחירות או טובת הנאה מינית, אלא גם באמצעות הבטחות עתידיות.

מועמד יכול, למשל, להבטיח לעורכי דין, המעורבים בבחירה, החלטות שיפוטיות המיטיבות איתם (כגון, סכומי פיצויים גבוהים ללקוחות משרדם, בתיקים שבהם שכר הטירחה מותנה בהצלחה), או מינוי של מקורביהם כמפרקים, כונסי נכסים או בעלי תפקיד. אם הוא מועמד לתפקיד ניהולי, הוא יכל לכבול מראש את שיקול דעתו הניהולי, למשל - להתחייב להקצות משאבים שיפוטיים לתחום אחד על חשבון תחום אחר. בנוסף, יכל מועמד להבטיח תמורה מעודנת יותר, לדוגמה, יחס ידידותי באולם בית המשפט או מחוץ לו, המחזק את המוניטין של עורך הדין בקרב לקוחות פוטנציאלים.

במרוצת הזמן, לא הססו גם ראשי מערכת המשפט לעשות שימוש גלוי ביכולתם להשפיע על המוניטין של ממלאי תפקידים בלשכת עורכי הדין כדי להניע אותם לפעול בדרך המיטיבה עם האינטרסים שביקשו לקדם. כאשר ראש הלשכה הקודם ניסה להנהיג משוב שופטים הורתה נשיאה קודמת של בית המשפט העליון לשופטים שלא להשתתף באירועי לשכת עורכי הדין. בהיעדר מפגשים עם שופטים, פחתה השתתפותם של עורכי הדין באירועים, ולאחר מכן - אולי כתוצאה מכך ואולי מסיבה אחרת - הוחלף ראש הלשכה באפי נוה, שהבטיח מראש לקבל את עמדת השופטים נגד המשוב.

יו"ר הלשכה לשעבר אפי נוה צילום: יריב כץ

עם בחירתו של נוה לראש הלשכה בוטלה יוזמת המשוב, והשופטים חזרו מיד להשתתף בכנסי הלשכה. רובם, ממשיכיהם של נקיי הדעת שבירושלים, נמנעו מלהתחבק במסיבות עליזות עם ראשי הלשכה ומוזמניהם, אך היו גם בעלי סגנון שונה. בין כך ובין כך, צעד זה וההצלחה הטקטית שלו המחישו שההתחככות של שופטים ועורכי דין שווה כסף ועוצמה פוליטית, וששופטים עלולים לסחור בנכס זה במקום שבו הם נזקקים לעורכי הדין.

מבנים ארגוניים לא מוצלחים עלולים להיות לקויים אפילו כשכל האנשים המרכיבים אותם הם הגונים, ומשום כך חשוב לתקנם. השופטים, רובם ככולם, וגם אנחנו, עורכי הדין, משתדלים, בדרך כלל, למלא את תפקידינו ביושר, ואין לנו צורך במנגנונים שיכשילו אותנו. ביטול השתתפותם של נציגי לשכת עורכי הדין בוועדת הבחירה לשופטים עשוי להסיר מכשול, והשעה צריכה לכך.

פרופ' רון שפירא הוא נשיא המרכז האקדמי פרס