שולמנים, אתם לא משלמים יותר משכירים

"השולמנים" הקבוצה שמאגדת את ציבור העצמאים בישראל, תצא היום (ה') לרחובות להפגין על אפלייה לכאורה של ציבור העצמאים למול השכירים בכל הקשור לימי מחלה, דמי ביטוח הלאומי ותנאים סוציאלים נוספים.

אלא שהטענות של העצמאים מפספסות את מהות הקשר בין מעסיקים לעובדים השכירים שלהם. כל ההטבות שמעניקים המעסיקים לשכירים ואינם נחלתם של העצמאים, מתומחרות בשכרו של העובד. ככל שהמדינה תגדיל את הדרישות הסוציאליות שלה ממעסיקים, המעסיקים יתרגמו את העלויות הללו להפחתת שכרו של העובד, ולכן אין באמת פער בין התנאים הסוציאליים של השכירים לעצמאים.

חשוב גם להבין דבר נוסף – הבחירה בין להיות שכיר לעצמאי היא בחירה שבצידה יתרונות וחסרונות כשההבדל המרכזי בין שתי החלופות היא זו: שכיר משכיר את שירותיו למעסיק שגוזר עליהם קופון - רווח - שכן אחרת העסקת העובד לא היתה משתלמת לו. מעסיק שומר את הקופון הזה לעצמו ואילו העובד השכיר מוכר את כשרונו בזול. מי שמאמין ביכולתו לא צריך להיות שכיר אלא יזם ועצמאי ורוב הסיכויים שירוויח יותר ממכירת שירותיו כשכיר. מי שמעדיף את היציבות של המשכורת החודשית, צריך לקחת בחשבון שהוא מאפשר למעסיק שלו להרוויח על גבו.

טענות העצמאים

אין מי שיפריש לעצמאים לפנסיה ולפיצויי פיטורים: אמת. מעסיק מחוייב על פי חוק להפריש לעובד השכיר שלו לטובת חיסכון לפנסיה ולפיצויי פיטורים. העצמאי לעומת זאת צריך לבצע את ההפרשות הללו עבור עצמו. המחשבה שמדובר ביתרון לציבור השכירים שגויה שכן כאמור העלויות הללו מגולמות בעלות שכר העובד. המעסיק מתמחר את העלות הזו ולכן אין בה יתרון לשכירים.

צילום: אתר הקבוצה

למעשה, ציבור השכירים דווקא יוצא נפסד בכל הקשור למשל בהפרשות לקרן השתלמות. בזמן ששכיר תלוי במעסיק שלו אם יהיה זכאי לקרן השתלמות, עצמאי יכול להפריש לעצמו כסף לקרן השתלמות עד התקרה החוקית ולהנות מהפחתת תשלומי מס ההכנסה וכן מפטור ממס על רווחי ההון. השכיר שהמעסיק שלו לא מפריש עבורו לקרן השתלמות לא יכול לבקש להפריש את חלקו בלבד.

עצמאים משלמים יותר ביטוח לאומי: טיעון לא נכו. אם נסתכל על ההפרשות של שכירים לביטוח לאומי ולביטוח בריאות, עד שכר של 6,331 שקל בחודש ההפרשה עומדת על 7.05% במצטבר מתוכה העובד משלם 3.5% והיתרה משלם המעסיק ומעל גובה השכר הזה ההפרשה עומדת במצטבר על 19.6% מתוכה 12% משלם העובד והיתרה המעסיק.

עצמאי ישלם עד שכר זהה כ-6% ומעל שכר זה 17.83%. במצטבר המעסיק משלם פחות ממה שמשלמים יחדו העובד והמעסיק שלו. כפי שהוסבר קודם, כל עלות שהמעסיק סופג מגולמת בשכר הכולל של העובד שלו. ככל שהמדינה תדרוש מהמעסיק לשלם יותר ביטוח לאומי לעובד, השכר של העובד ירד בהתאם. לכן, למעשה העצמאים משלמים פחות ביטוח לאומי מהעובדים השכירים.

אין זכאות לדמי מחלה: העצמאים טוענים כי הם לא יכולים להרשות לעצמם להיות חולים או לטפל בילדיהם החולים בגלל שלא יקבלו שכר על כל יום כזה. אלא שימי המחלה שמעמיד העובד למעסיק הם חלק מחבילת השכר הכוללת שלו ולכן מתומחרים בהתאם. יתרה מכך, לפי החוק, אם שכיר נעדר מעבודתו הוא לא זכאי לקבל דמי מחלה מהיום הראשון אלא 50% עבור היום השני והשלישי ורק מהיום הרביעי ואילך הוא זכאי לדמי מחלה מלאים.

דמי אבטלה: בנקודה זו העצמאים צודקים. ככלל, עובד עצמאי אינו זכאי לדמי אבטלה בניגוד לעובדים שכירים אך במקרים מסוימים, אם העסק שלהם פשט את הרגל בכפוף לקבוע בהוראות הביטוח הלאומי, כן יהיה זכאי לדמי אבטלה. אלא שכאן נכנסים לתמונה היתרונות והחסרונות של עצמאי מול שכיר. עצמאי מאמין בכישוריו ויכולתיו ולא רוצה להשכיר אותם בחסר למעסיק. העצמאי לוקח סיכון בשביל הסיכוי להרוויח יותר ואם הסיכון הזה מתממש והעסק נכשל הוא עלול להיות חשוף לתקופה שבה לא ישתכר מבלי שיקבל בהכרח כרית הגנה עד שימצא עבודה אחרת. העובד השכיר מנגד, מוותר מראש על מימוש מלוא התמורה על הכישרון שלו לטובת היציבות (היחסית) שבעבודה כשכיר ואם נכשל בעבודתו הוא מקבל מהמדינה גב של דמי אבטלה עד שימצא עבודה אחרת.

דמי לידה: עצמאים כמו שכירים זכאים לדמי לידה. אלא שצודקים העצמאים שבניגוד לשכירים לא יכולים להרשות לעצמם להיעדר לאורך זמן מהעבודה עבור חופשת לידה שכן הלקוחות שלהם עלולים לעזוב אותם. אלא שכאן המדינה לא יכולה לעזור. גם אם המדינה תיתן ליולדות (או לבני זוגן שיצאו לחופשת לידה) סכום כסף נוסף אחרי לידה, הוא לא יפתור את היעדרות היולדת (או בן זוגה) מהעסק.

הכרה בהוצאות – מי נהנה יותר? לא מעט עצמאים היו רוצים שהמדינה תכיר ביותר הוצאות שלהם. אלא שמלכתחילה ההוצאות שבהם עצמאים יכולים להכיר ומקטינות את גובה מס ההכנסה שלהם, גדולות מאלו של השכירים. לשכיר מוכרות לרוב הוצאות נסיעה ב"חופשי-חודשי" להגעה לעבודה (כשבמקומות עבודה מרוחקים נסיעה בתחבורה הציבורית יכולה להיות מאתגרת בלשון המעטה) והוא מקבל 'קיוביק' צפוף ומחשב נייח לצורך עבודתו. ובמטבח? העצמאי מנגד יכול להכיר בהוצאות הרכב הפרטי שלו, חלק משכר הדירה שלו אם עובד מהבית, מכונת האספרסו שרכש, חשבונית הארוחה במסעדה ועוד ועוד (גם אם לא תמיד כל ההוצאות הללו משרתות את העיסוק שלו). השכיר אם כן ייסע באוטובוס, ישתה קפה דלוח וישב באופן ספייס. העצמאי ישלם פחות מס על הוצאות רכב פרטי, יכירו לו בהוצאה של קפה איכותי ומשרד מרווח.

מי הבוס: אחד ההבדלים המרכזיים בין מעסיק לשכיר היא קביעת כללי המשחק. בעוד ששכיר כפוף למעסיק שהוא לא תמיד אוהב ולדרישות סף שהוא חייב להתיישר לגביהן כמו שעות עבודה, מיקום העבודה וכן הלאה, העצמאי מגדיר את תנאי העבודה שלו לעצמו. הוא בוחר את הלקוחות שלו, את שעות העבודה שלו ולא פעם גם את מיקום העבודה. לבסוף, ככל שעצמאי יעבוד יותר פוטנציאל ההשתכרות שלו גדל. השכיר לעומת זאת שעובד על בסיס שכר חודשי יכול רק לקוות שהמעסיק שלו יסכים לתת לו בונוס אם יתאמץ.

תשלום מס הכנסה: אי אפשר שלא להתעכב על נושא רגיש בפער בין שכירים לעצמאים – נושא תשלום מס הכנסה. המעסיקים מנכים לשכירים מס במקור. העצמאי מצידו אחרי לדווח על הכנסותיו למס הכנסה. מוטב לקוות שרוב העצמאים הם אזרחים שומרי חוק ומשלמי מסים המדווחים על מלוא הכנסותיהם אבל יש לא מעט מקרים בהם עוסקים עצמאים שואלים את לקוחותיהם אם הם מעוניינים בחשבונית או שמוכנים לוותר עליה תמורת הנחה של 17% על החיסכון במע"מ. לקוח שמוכן לוותר על חשבונית בעצם מוכן להעביר תמורה לעצמאי שלא תדווח למס הכנסה. בעוד שהשכירים משלמים את המיסים שלהם ב-100%, המדינה סומכת על העצמאים לדווח נאמנה על ההכנסות שלהם.

בשורה התחתונה, להיות עצמאי זו בחירה מורכבת שיש לה יתרונות וחסרונות. אדם שמאמין בעצמו ובכישוריו ולא רוצה להשכיר את כשרונו בזול למעסיק שירוויח בזכותו, צריך להחזיק גם בכישרון וגם ביכולות שיווק לא פשוטות שיחד יכולות לאפשר לו לשפר משמעותית את כושר ההשתכרות שלו למול החלופה כשכיר. המוכשרים ביותר אך גם האמיצים ביותר קופצים למים האלה ויכולים להצליח בענק אך גם להיכשל. זה לא מתאים לכולם. אבל מי שלוקח את הסיכון הזה צריך לקחת אותו על יתרונותיו ועל חסרונותיו.