6 דברים שלמדתי מחיי בסיף

אוהד בלווה הוא מאמן סיף מוסמך מאוניברסיטת קטוביץ' (פולין), רכז הקורסים להכשרת מדריכי ומאמני סיף בבית הספר למאמנים ולמדריכים ע"ש נט הולמן שבמכון וינגייט ומאמן נבחרת ישראל לכלל הגילאים. בין הישגיו כמאמן אפשר לכלול את אימון נעם מילס, המדליסטית הראשונה של ישראל באליפות אירופה לסיף, ואת אימון אלוף אירופה בסגנון דקר יובל פרייליך.

בלווה הוא גם בוגר תואר שני בהוראת מתמטיקה M.Teach לבית הספר העל־יסודי במכללה האקדמית בית ברל. מדובר בתואר המקנה תעודת הוראה במתמטיקה לכיתות ז'־י"ב ברמה של 5 יחידות לימוד, והתוכנית עוסקת בהעמקת הידע בנושאים מתקדמים במתמטיקה, ובמקביל בידע פדגוגי בחינוך והישגיות.

אוהד בלווה. "מאמן מבלה הרבה יותר זמן עם הילד מאשר מורה או אפילו ההורה שלו. זה מקצוע מדהים" צילום: אוראל כהן

בלווה, "עוף מוזר" בסצנת האימון בישראל, חושב שלימודי תרבות ומוזיקה הם חשובים יותר לילדים ולספורטאים מאשר לימודי מתמטיקה או התמקצעות בסיף. "לא סתם המילים אמן ומאמן הם נורא קרובים בשורש שלהם", אומר בלווה. אלו הדברים שלמד כמאמן סיף בישראל.

1. בכל חיסרון יש יתרון

"בישראל הספורטאים המוכשרים לא יגיעו אליך. הם יגיעו לכדורסל ולכדורגל. וזה אומר שיש לך ספורטאים שאולי לא הכי קואורדינטיביים ואולי לא בעלי כישרון גופני יוצא דופן. לא היית בוחר בהם לשחק איתך כדורסל או כדורגל, אבל הם מחפים על זה עם יכולת ציפייה נהדרת שהופכת אותם למהירים יותר. יש מגבלות אבל בכל חיסרון אפשר למצוא יתרון. גם אם אתה לא מוכשר בסיף, התפקיד שלי להגיד לך ־ צא לדרך. רוצה להישאר? בוא נעבוד עם אי־כישרון. היה לי מאמן בארץ שהיה מדליסט אולימפי ־ בוריס לוקומסקי (1980, מדליית ארד במוסקבה). הוא היה אלוף העולם. הוא לא ידע לתפוס כדור. אבל תן לו לדקור בטן ורגל כל יום. גם אחרי שהוא פרש, היתה לו מהירות שלא ראיתי בחיים".

2. גיוון בחינוך (הספורטיבי) הכרחי

"ספורטאי מקצועי צריך מגוון תנועות שהוא יכול ללמוד רק אם הוא עוסק במגוון ענפים בגיל צעיר. זה לא משהו חדש, הסמוראים דיברו על זה! לוחם צריך מספיק כלים, כלומר מגוון תנועות, כדי שיוכל להפעיל את הגוף מול כל סוג של לוחם. כן, צריך הרבה ניסיון בקרבות ובסיף וצריך גם לספוג אבל גם צריך להתמודד עם מגוון סייפים ־ אחד ימני נמוך, אחד שמאלי גבוה, לאחד תנועה אטית וחזקה ולאחד תנועה מהירה וכו'. עדיף שיהיה רקע מספורט אחר.

“אנחנו בישראל הולכים להתמקצעות בגילאים הצעירים ־ זה בגלל שמאמנים רבים חוששים להפסיד את המוצרט הבא, את הילד שכותב סונאטות בגיל 4. אבל הבעיה בהתמקצעות מוקדמת מדי, שאולי תוביל לתוצאות יפות בגילאים הצעירים, היא שרבים מהילדים שמגיל 4־5 בג'ודו או בסיף יהיו עייפים מג'ודו או מסיף בגיל 10. בגיל 10 לא יכולים להיות שבעים. וזה גם מזכיר לי את מערכת החינוך שלנו. כולם רוצים מומחים במתמטיקה 5 יחידות. אבל אם אין לך מושג במדעי הרוח ואתה לא יודע לקרוא ספר ולהבין את ההיסטוריה או את המשמעות של סיפור ־ אז מה 5 יחידות שוות בעצם? איזה מן בן אדם אתה אם אתה יכול לחשב הכל אבל לא להבין כלום?".

"הספורטאים הכי טובים שאני מכיר הם ספורטאים שהשנים הראשונות שלהם היו מאוד קשות ־ בחיים או בענף. ילד בן 7 בלי יכולות טכניות של סייף, למשל. סייף שחווה ילדות קשה בשכונה, שאנשים צחקו עליו. ואם לא היה להם קשה, אז צריך להקשות עליהם. אלוף אירופה יובל פרייליך התחרה נגד בוגרים בגיל 16. הוא הפסיד וחטף אבל הוא למד. מוגבלות כלשהי זה גורם צמיחה. לפעמים אתה יוצר מריבה כדי לייצר מנוף פנימה. אם החניך שלך לא טיפש ־ ואתה רוצה לייצר חניכים לא טיפשים ־ אז הוא מבין את זה. יובל הוא נמוך. הוא תמיד היה הכי נמוך. הלחץ הזה יצר אצלו מנוע פנימי מספיק חזק לנצח את הסטרס הזה, את המינוס הזה להפוך לפלוס. להיות יותר זריז, להתקרב יותר ליריב. בקרב כזה יש לקטן יתרון. קשה יותר לדקור אותו. המנוף שלו יותר. לנמוך אין יתרונות טבעיים בסייף. עצם היותו קטן המשמעות היא שהוא יחטוף מכות מגדולים. זה משהו שבילדות עזר לו להיות בוגר טוב יותר".

"הכדורסלן דירק נוביצקי למד סיף ליד היידנהיים, בירת הסיף של גרמניה. זה משהו שתרם לו לצעד הראשון, להתמודדות באחד על אחד בכדורסל. ההתמקצעות בענף כלשהי היא מאוד סיזיפית ועבודה קשה ־ ולכן בהתחלה בערך 50% מהאימונים צריכים להיות מוקדשים לענף שאתה מאמן בו. צריכים להיות בו משחקים קבוצתיים, אישיים, משחקי כוח, משחקי תופסת, כדורסל, כדורגל, התעמלות. צריך להמציא תרגילים, לייצר שיעורים. ולא רק מבחינה גופנית. צריך ללמוד מוזיקה וציור ־ צריך להפעיל את כל החושים.

יובל פרייליך, אלוף אירופה. "יובל הוא נמוך. הוא תמיד היה הכי נמוך. הלחץ הזה יצר אצלו מנוע פנימי מספיק חזק לנצח את הסטרס הזה, את המינוס הזה, להפוך אותו לפלוס" צילום: אוגוסטו ביזי

“אימון הוא עבודה גילוף של עץ. אתה לוקח חומר ולא מיד יוצר. אתה מתחיל לגלף. מגלף פחות מדי, ואז מתקן ־ מגלף הרבה מדי, ואז מתקן. אתה תלוי בחומר. אתה יוצר את הצורה מהחומר ולא הפוך. הייתי בהונבד, מועדון שבו מגדלים סייפים במעצמת הסיף העולמית, הונגריה. במשך שעה וחצי המאמנים שם בכלל לא נגעו בסיף, אלא נתנו לילדים לשחק.

“אנחנו מתמקצעים בגיל מוקדם מדי ואז אנחנו מנצחים בגיל 12־13 ו־18־19 ואולי אפילו 20, אבל אז אנחנו מפסידים בגלל שהרקע הגופני שלנו פשוט לא טוב כמו של האחרים".

5. לשים מטרות ושמות

"היה לי המזל הגדול ללמוד אצל המאסטר הגדול הפולני לסיף, פרופ’ זוקיינייב צ'ייקובסקי (Zbigniew Czajkowski). יש לו סיפור חיים מטורף והיו לנו המון שיחות. פצצת כריזמה. אש בעיניים. בגיל 80 היה עם אש בעיניים שאין למאמנים צעירים. היה לו משפט שפשוט סייע לי לאמן: 'אתה צריך לתת לדבר את השם ואת המטרה שלו ותבין אותו בצורה עמוקה יותר'. תן לתרגילים שלך, למשחקים שלך, שמות ומטרות ־ ואז אתה תבין יותר טוב את מה שרצית לאמן וללמד דרכם".

6. הדרך "הסובייטית" לא טובה

"יש בעיה בחלוקת הכספים לאיגודים. כדי להביא כסף צריך להביא מדליית זהב. אבל האיגוד לא מקבל את צרכיו כדי לייצר את הדור הבא. יש תפיסה של המענקים למוצלחים שזו תפיסה סובייטית כמעט. החזק שורד.

“לי חשובה הדרך לאולימפיאדה יותר מאשר האולימפיאדה. אבל אם אני לא אהיה באולימפיאדה, לא תהיה לי הדרך לאולימפיאדה בפעם הבאה. לא ייתנו לי. זה לא נכון שזה עובד ככה. צריך הרבה יותר כסף בתשתיות, במאמנים. תנו למאמנים יותר ביטחון. ישנה התוכנית הלאומית למאמנים אבל זה לא מספיק. אומרים לי שלהיות מאמן זה מקצוע מכובד ־ אבל אין מקצוע כזה מאמן בלשכת האבטלה.

“המאמנים כאן צריכים לעבוד בעבודות אחרות. הם יכולים להיות מקצועיים? הם יכולים לעבוד במקום אחר אם הם צריכים להיות 6־7 פעמים בחו"ל לתחרויות ואימונים? כשאני צריך להביא קבלות על 30 יורו ליום לספורטאי ־ חזרתי עם אקסל של 145 קבלות מאיזושהי תחרות ־ זה סביר? זה בזבוז זמן. ואיך מאמן יכול להיות מקצועי אם במקרה הטוב קוראים לי 'אוהד' ובמקרה הרע 'גבר' או 'אחי'? באיטלקית מאמן זה 'פרופסור', 'דוקטור', 'מיסטר'. אם רוצים כאן ספורט רציני ־ צריך שיתייחסו למאמן ברצינות.

“כרגע הכסף פשוט לא מתועל נכון. אולי אובר־בירוקרטיה, אולי חוסר בחזון, אבל העובדה היא שלא משקיעים מספיק בהכשרת מאמנים. זה מקצועי מדהים, משנה תודעה של ילד. מאמן מבלה הרבה יותר זמן עם הילד מאשר מורה או אפילו ההורה שלו. זה מקצוע מדהים ־ הגיע הזמן שגם באיגודים ובמשרד הספורט יבינו זאת".