יתרון לגודל, חיסרון לתושבים: אכיפה סלקטיבית נגד Airbnb

אתמול התנהל בבית המשפט לעניינים מנהליים דיון בעתירה שהגישו תושבי תל אביב נגד התנהלות העירייה בסוגיית דירות Airbnb. כבר בתחילתו, הבהירה השופטת אביגיל כהן כי יש קושי לקבל את העתירה, בגלל סיכויים נמוכים שהעירייה תאכוף את התופעה במסגרת החוק הקיים. אחרי הכל, יש כ־10,000 דירות כאלה ברחבי העיר. כשהעבירות בהיקפים גדולים - לא אוכפים.

אפליקציית Airbnb צילום: איי אף פי

בדיון הציגו העותרים לבית המשפט תופעה דומה בעיר צפת, שבמסגרתה נדרשה העירייה לנקוט עמדה. במקרה זה, פנתה עיריית צפת לבית משפט השלום, שקבע כי השכרת דירות לטווח קצר בבתים המיועדים למגורים דורשת היתר לשימוש חורג. בית המשפט אף הוציא צווי הפסקת שימוש לדירות הנופש שבהן נלחמה העירייה. פסקי הדין אף קיבלו גיבוי מבית המשפט המחוזי בנצרת.

"צפת שונה מתל־אביב", אמרה השופטת, והוסיפה כי בעיר כה קטנה מספיק פקח אחד להתמודד עם התופעה, בעוד בתל אביב כמעט בלתי אפשרי לאכוף אותה. זה נכון, צפת היא לא תל אביב. מדובר ברשות קטנה בהרבה, ובהתאם גם התקציב וכוח האדם שעומדים לרשותה מצומצמים בהרבה. בסוף, ההכרעה בנושא האכיפה נתונה אך ורק להחלטת הרשות המקומית: אילו עבירות היא שמה בראש סדר העדיפויות ואילו לא. כשעיריית תל אביב בחרה לנקוט הליכים נגד מפצלי דירות, היא ידעה להקים "מלשינון" שאליו פנו שכנים להתלונן. גם נגד גני ילדים פרטיים ועסקים אחרים המתנהלים בדירות מגורים יודעת עיריית תל אביב לדרוש היתרים לשימוש חורג וגם לאכוף את המקרים שבהם גננת סוררת מעזה שלא לפעול על פי הדין.

ובכלל, למה לדון באכיפה ולא בסוגיה העקרונית? העותרים ביקשו מבית המשפט לקבוע כי דירות Airbnb מצריכות רישיון עסק או היתר לשימוש חורג. בית המשפט יכול היה להכריע בסוגיה זו ואחר כך לדון בסדרי העדיפות של העירייה, אילו עבירות ראוי לאכוף ואילו לא - רק בגלל שהן נעשות בהיקפים עצומים. מעניין מה בית המשפט העליון יחשוב על זה.