חשיפת כלכליסט
ממשלת אוקראינה תובעת מאיגור קולומויסקי ומבנק דיסקונט 2 מיליארד שקל
האוקראינים טוענים כי קולומויסקי, שמחזיק משרד בהרצליה פיתוח, ושותפיו מעורבים בפעולות תרמית והלבנת הון, שהביאו לקריסת הבנק המסחרי הגדול במדינה – PrivatBank
ממשלת אוקראינה תובעת סכום עתק של 2 מיליארד שקל מהאוליגרך היהודי איגור קולומויסקי, שותפיו ובנק דיסקונט, בטענה למעורבות בפעולות תרמית והלבנת הון חובקות עולם שהביאו לקריסה והלאמה של הבנק המסחרי הגדול במדינה – PrivatBank.
כך עולה מכתב תביעה שהוגש אתמול לבית המשפט המחוזי בתל אביב. לפי התביעה, בנק דיסקונט היה צריך להבין כי כספים בהיקף עצום שהועברו אליו מקורם ב"כספים רעילים".
- "אני כמו זאב, אני הורג את החלשים והחולים בשביל מזון"
- קומיקאי יהודי נבחר לנשיא אוקראינה
- "ישראלים התרגלו להגיע לאוקראינה בלי כסף, כרטיס חזור או ביטוח רפואי"
קולומויסקי, שהוא גם בעל אזרחות ישראלית, יחד עם איש העסקים גנדי בוגולובוב, היו בעלי השליטה ב־PrivatBank עד דצמבר 2016, מועד קריסת הבנק האוקראיני בשל בור של 5.5 מיליארד דולר במאזני הבנק. עד אתמול הוגשו נגד השניים שתי תביעות במסגרת הפרשה – אחת באנגליה ואחת בארה"ב.
איגור קולומויסקי. הקים צבא פרטי נגד פוטין, וכעת קורא לחזור לחיבוק הדב שלו צילום: שאטרסטוק
הבנק האוקראיני, נטען בכתב התביעה שהוגש על ידי עוה"ד מיקי שפיגלמן, יורם זמיר וילנה וולוובסקי ממשרד שפיגלמן, קורן זמיר ושות', דורש כעת "להיפרע רק על הנזק שנגרם לו באותם מעשי מעילה והונאה אשר גזלו והוציאו שלא כדין מידיו סכומי כסף משמעותיים, אשר הוברחו לישראל והופקדו בחשבון בנק שניהלה בישראל חברת קש St. John בסניף פל-ים בחיפה של בנק דיסקונט לישראל. זאת תוך ש- St. John – באמצעות חשבון הבנק הישראלי כאמור – שימשה ככלי שרת בידי בעלי השליטה לביצוע זממם בבנק התובע ומעילה בכספיו".
"הסתרת ההונאה - בגלגול חוזר ונשנה של ההלוואות"
"במשך כעשור, החל משנת 2006 (לכל הפחות), ועד לחודש דצמבר 2016 (אז הוכרז הבנק התובע כחסר כושר פירעון והולאם על ידי מדינת אוקראינה)", נטען בכתב התביעה, "היה הבנק קורבן למעשי מעילה מורכבים אותם הגו וביצעו בעלי השליטה, בעצמם ובאמצעות חבר מרעיהם ועושי דברם, הסרים למרותם".
עוד נטען כי "במסגרת אותן פעולות מעילה והונאה גרמו בעלי השליטה לבנק התובע להעניק שורה ארוכה של הלוואות בסכומי עתק ולמטרות עסקיות לגיטימיות, כביכול, לחברות שבפועל היו חברות קש בבעלותם או שליטתם; ככלל, כספי ההלוואות הופקדו בחשבונות בנק של החברות (או חברות קש אחרות), אשר נוהלו אצל הבנק התובע בסניפיו שבאוקראינה או בסניפו הקפריסאי".
"לאחר מכן", נטען עוד בכתב התביעה, "הועברו מיד ליד ומחשבון לחשבון לשם 'הלבנתם' במטרה להסוות את ההונאה, באמצעות סבך חשבונות בנק המתנהלים אצל הבנק התובע על שמן של חברות קש נוספות ואחרות הרשומות במדינות זרות רבות; הכספים שהוצאו מידי הבנק התובע בדרכי מרמה ולאחר הלבנתם', נגזלו לתועלתם הפרטית של בעלי השליטה".
אורי לוין, מנכ"ל בנק דיסקונט
לפי התביעה, "כדי להסתיר ולהסוות את מעשי המעילה וההונאה הללו, כמו גם לאפשר את שחזורם והנצחתם, נפרעו חלק מההלוואות לבנק התובע אך זאת מתוך כספי הלוואות חדשות אשר ניטלו ממנו, אף הן למטרות עסקיות לגיטימיות, כביכול, על ידי אותן החברות או חברות קש נוספות. כולן תחת ההכוונה או השליטה של בעלי השליטה וחוזר חלילה.
"בכך עשה הבנק התובע, בשליטתם של בעלי השליטה, שימוש בכספיו הוא – או נכון יותר בכספים שהופקדו בידיו על ידי ציבור לקוחותיו המנהלים אצלו את הפקדותיהם ומלווים חיצוניים – כדי להעשיר את בעלי השליטה, תוך הסתרת ההונאה על דרך גלגול חוזר ונשנה של ההלוואות על פני שנים ארוכות. הבנק התובע יטען כי הלכה למעשה, ההלוואות אותן העניק מעולם לא נפרעו".
כך עבדה שיטת הברחת כספי הבנק
המעשים התגלו, כך לפי כתב התביעה, רק במהלך שנת 2016, בעקבות פעולות ביקורת שביצע הבנק המרכזי של אוקראינה (NBU). בתוך כך, התגלה אף הבור האדיר במאזן הבנק "שנגרם כתוצאה מצבר ההלוואות הרעילות, אשר רובו ככולו הורכב מהלוואות כזב ללווים הקשורים בבעלי השליטה, להם אין פעילות עסקית או נכסים של ממש". הבנק הוכרז כחדל פירעון ומדינת אוקראינה נאלצה להלאימו כדי למנוע את קריסתו, דבר אשר עלול היה למוטט את המערכת הפיננסית של אוקראינה. בתוך כך, אוקראינה נאלצה לשחזר את הונו העצמי של הבנק ולהזרים אליו סכום השווה, בערכים דולריים, ללמעלה מ־5.5 מיליארד דולר.
בכתב התביעה טוענת ממשלת אוקראינה כי גורם משמעותי נוסף, במעשיו או מחדליו, סייע לאוליגרך ועושי דברו להלבין את כספי המרמה בישראל. "לישראל הוברח סכום נכבד ביותר בהיקף של כ־1.2 מיליארד דולר. הכספים הוברחו לישראל בסדרה ארוכה של העברות כספיות שבוצעו בשיטתיות במשך השנים 2007–2011 מחשבון הבנק של St. John בסניף הקפריסאי, לחשבון הבנק שלה בסניף פל-ים שבחיפה של בנק דיסקונט".
לפי התביעה, "מעילה זו בכספי הבנק והברחתם לטובת בעלי השליטה בוצעה אף היא תוך שימוש בשיטות ותבניות הונאה המתוארות, על דרך הנפקת הלוואות כזב, באופן שבו הכספים 'גולגלו' באמצעות חשבונות בנק המתנהלים בבנק התובע על שם חברות קש הנשלטות בידי בעלי השליטה וצבא עושי דברם, במטרה להלבין כספים אלה ולהסתיר את מקורם. עד שלבסוף הוברחו הכספים מהבנק – באמצעות St. John – לחשבונה בבנק דיסקונט בישראל, ועקבותיהם נעלמו".
"כל מי אשר עיניו בראשו ובוודאי בנק סביר ושקדן", מסבירים התובעים את דרישתם לחייב את דיסקונט לפצות את ממשלת אוקראינה, "יכול וצריך היה להבין כי מקורם של כספים בהיקף כה עצום – אשר הופקדו בחשבונה הישראלי של St. John, על דרך ביצוע העברות עקביות ותדירות, בסכומים גבוהים, במשך כמה שנים ובאצטלת מסמכים שעל פני הדברים נראו ככוזבים ובלתי אמינים – הינו בכספים 'רעילים'. מדובר במהלך מובהק של הלבנת הון ותרמית. מקום הימצאם של סכומי העתק אשר הופקדו בבנק דיסקונט, אינו ידוע". מנכ"ל בנק דיסקונט בתקופה המדוברת היה גיורא עופר.
קולומויסקי הריץ את הנשיא זלנסקי שעכשיו יוצא נגדו
קולומויסקי מילא תפקיד מפתח בחילופי השלטון שהיו השנה באוקראינה. הוא הריץ את ולדימיר זלנסקי שהיה בשיא הפופולריות שלו בתפקיד מורה שהפך באורח פלא לנשיא מדינה דמיונית בתוכנית ששודרה בערוץ טלוויזיה שהיה בבעלותו של האוליגרך, עד שבמאי האחרון הוא נבחר לנשיא אוקראינה במציאות שעולה על כל דמיון.
לאחר בחירתו של זלנסקי היהודי אף הוא, שב קולומויסקי לאוקראינה לאחר גלות בת שנתיים לאחר קריסת פריבט בנק, שאותה בילה בעיקר בשוויץ ובישראל. הוא עדיין מחזיק משרד בהרצליה פיתוח. הוא היה בין התורמים לשיקום מנהרות הכותל והיום מחזיק גם בערוץ חדשות יהודי בינלאומי "jewish news one" .
מימין: עורכי הדין מיקי שפיגלמן ,יורם זמיר וילנה וולוובסקי ממשרד שפיגלמן, קורן זמיר ושות'
באמצעות פריבט בנק החזיק איש העסקים במרבית נכסיו החל ממפעלי פלדה ועד חברות תעופה ומועדוני כדורגל ואלה הוערכו על ידי פורבס ב־1.1 מיליארד דולר. קולומויסקי עצמו ציין באחד הראיונות עימו באוקראינה בקיץ האחרון כי היקף הנכסים שלו הוא דווקא 7.5 מיליארד דולר. אחת ההפתעות הגדולות כעת, לפחות מבחינתו של קולומויסקי, היא שדווקא בן טיפוחיו שעל קמפיין הבחירות שלו שפך עשרות מיליוני דולרים, פונה נגדו. עם חזרתו למולדת חשב האוליגרך בן ה־56, כי זלנסקי יפעל בדיוק הפוך ויסייע בהפשרת הנכסים שהוקפאו על ידי קודמו בכיסא הנשיא או יפצה אותו על אובדנם. אבל זלנסקי, בניסיון להתקרב למערב, החליט דווקא לעשות את ההיפך, והבנק המרכזי של אוקראינה דורש מקולומויסקי להחזיר למדינה 5.5 מיליארד דולר. הדרישה נובעת מכך שקרן המטבע העולמית התנתה מתן הלוואות לאוקראינה בהחזרת הכספים האלה.
ההפתעות, לפחות בכל הקשור לעיניים מערביות, לא מסתיימות כאן. מאז הגשת הדרישה לקולומויסקי, נתון הבנק המרכזי למתקפה של ממש שכוללת
הפגנות מול משרדיו וקמפיין הכפשה בתקשורת שהופך את אירועי "פרקליטות בתוך פרקליטות" בישראל למשחק ילדים. לפני כשלושה שבועות הוציא הבנק המרכזי הודעה שמאשימה ישירות את קולומויסקי בארגון קמפיין מכפיש, גיוס מפגינים בתשלום שכולל אף תשלום עבור פרובוקציות שכוללות ניסיונות פריצה למשרדי הבנק המרכזי. הם מבססים את הטענות על כך שבין המפגינים נצפו עובדים מחברות שעדיין נותרו בשליטתו של קולומויסקי. קולומויסקי כמובן מכחיש כל קשר למפגינים ואילו זלנסקי טוען כי הוא עומד לצידו של נגיד הבנק המרכזי.
אלא שהאוליגרך ידוע כאיש שלא מסתפק במלים, אלא דוגל במעשים. כך למשל ב־2014, בשיאו של העימות הצבאי בין רוסיה לאוקראינה, הוא קיבל אז הצעה להתמנות למושל דנייפרופטרובסק, אחד ממוקדי המלחמה וגם האיזור שבו נולד. לאחר המינוי הקים ומימן קולומויסקי מעין צבא פרטי שנלחם בכוחותיו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ונחשב כמי שהחזיק את הקווים עד שצבא אוקראינה הצליח להתפרס ולהציג התנגדות של ממש. לפי פרסומים מקומיים כל חודש של לחימה עלה לו 10 מיליון דולר שאותם שילם מתוך הונו האישי לתשלום שכר ללוחמים, אספקת ביגוד ומזו עבורם.
באוקראינה נדהמים כי כעת, מאז הצגת דרישת החזרת המיליארדים לבנק המרכזי, קולומויסקי השמיע ביקורת נגד זלנסקי על רצונו לקרוץ למערב ואמר שדווקא הגיע הזמן לחזור לחיבוק הדב של פוטין.
