המסמר האחרון בארון הפופוליזם נגד הבנקים
החלטת בית הדין לתחרות לאשר את המיזוג בין בנק מזרחי טפחות לבין בנק אגוד שם קץ לקמפיין המתוזמר של הפוליטיקאים נגד המערכת הבנקאית ומעוררת אופטימיות לגבי ההמשך
07:4913.12.19
החלטתו של בית הדין לתחרות לאשר את המיזוג בין בנק מזרחי טפחות לבין בנק אגוד נדונה
בימים האחרונים בעיקר בהקשר של המהלומה המשפטית והתדמיתית שספגה רשות התחרות, אשר התנגדה למיזוג. בתקשורת הכלכלית ניתחו את ההחלטה גם בהקשר של ההשלכות העסקיות והצרכניות הצפויות בעקבותיה לבעלי השליטה וללקוחות הבנקים. אך לא פחות חשובה מכך היא התרומה של החלטת בית הדין למה שמסתמן כדעיכת הפופוליזם נגד המערכת הבנקאית בישראל.
מזרחי טפחות ובנק אגוד צילום: אוהד צויגנברג
בשנים האחרונות הובילו מספר שרים וחברי כנסת קמפיין מתוזמר נגד הבנקים. הקמפיין התמקד בחוסר התחרות שממנו סובל, לכאורה, ענף הבנקאות, ובדרכים שבהן מנצלים כביכול הבנקים את לקוחותיהם בגביית עמלות וריביות. המיזוג שבין מזרחי טפחות לאגוד השתלב היטב בקמפיין הזה. המיזוג תואר על-ידי אותם פוליטיקאים כפגיעה בתחרות, שתחסל את סיכוייו של בנק אגוד להתחרות בבנקים הגדולים, ואשר תיצור "מפלצת" בנקאית חדשה. לפי פרסומים בתקשורת, הדרג הפוליטי אף הפעיל לחץ על רשות התחרות כדי שתתנגד למיזוג.
מזרחי טפחות ובנק אגוד צילום: אוהד צויגנברג בית הדין לתחרות שם קץ לקמפיין הזה, והחזיר את הדיון למגרש המקצועי. בהחלטתו פקפק בית הדין בכך שלאגוד היה אי פעם סיכוי לייצר תחרות, עמד על כך שמדובר בבנק הפסדי ולא יעיל, ואפילו הסביר שהעמלות שגבה אגוד מלקוחותיו עבור כמחצית מהפעולות הבנקאיות כלל לא היו זולות יותר בהשוואה למתחרים. בקיצור, רחוק מאד מהדימוי שהפוליטיקאים ניסו לייצר.
במובן זה, החלטתו של בית הדין מעוררת אופטימיות לגבי ההמשך מכיוון שהיא מגיעה על רקע שורת כשלונות קודמים בקמפיין הפופוליסטי נגד הבנקים. הבולט שבהם הוא חוק שטרום, אשר כפה על בנק הפועלים ועל בנק לאומי למכור את אחזקותיהם בחברות כרטיסי האשראי ישרכארט ולאומי קארד. הפוליטיקאים שהובילו את החוק הבטיחו, כי אם רק נפריד את חברות הכרטיסים מהבנקים - עלויות האשראי לציבור ירדו. כמובן שזה לא קרה, כי מלכתחילה לא הייתה בעיה אמיתית בתחום.
למעשה, הציבור הישראלי נהנה במשך שנים מהטבה משמעותית בדמות האפשרות לגהץ את הכרטיס ולשלם בחיוב שנדחה אוטומטית לחודש הבא - והכל כמעט ללא ריבית. הדבר התאפשר בזכות הגב הפיננסי שהעניקו הבנקים לחברות כרטיסי האשראי. ולראייה, מאז שעבר החוק, עלויות האשראי לצרכן במגמת עלייה, וסביר שיוסיפו לעלות ככל שחברות הכרטיסים יתמודדו עם תחרות גוברת ועם אובדן עתודות ההון של הבנקים. אחרי כשלון כזה מצד המערכת הפוליטית, אין אלא לקרוא את החלטתו של בית הדין לגבי המיזוג שבין מזרחי טפחות לאגוד כאישור נוסף לכך שניהול המערכת הפיננסית בישראל הוא עניין רציני מדי מכדי להשאירו בידי הפוליטיקאים.
וכאילו אין די בכך, הרי שבית הדין עשה גם צדק עם הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל. הגוף המקצועי הזה ספג בשנים האחרונות השמצות משרים ומח"כים, ותואר על-ידם כ"שבוי בידי הבנקים" - הכל כי סירב ליישר קו עם ההתלהמות. העליהום נגד הפיקוח ניכר גם ביוזמה שעלתה בכנסת להכפיפו לפיקוח מצד פוליטיקאים בוועדת הכלכלה, ובהתקפות שספג מחברי כנסת במסגרת דיוניה של ועדת כבל. החלטת בית הדין שמה גם לכך סוף, כאשר אימצה את גישת הפיקוח לגבי המיזוג ולגבי מצבה של מערכת הבנקאות באופן כללי. בכך העביר בית הדין מסר חשוב, ולפיו הפיקוח - למרות כל מה שניסו לומר לנו עליו - ראוי לאמון הציבור.
חשוב להדגיש: יש בהחלט מה לשפר במערכת הבנקאית. לדוגמא, הכשלים שהתגלו בפעילותן של ועדות האשראי סביב מתן הלוואות לבעלי שליטה עוררו בזמנם ביקורת מוצדקת, ועוברים כיום תיקון תודות לתביעות שהגישו בעלי מניות. גם בעיות בממשל התאגידי, כפי שהתגלו למשל סביב כהונתו של דני דנקנר כיו"ר בנק הפועלים, הובילו מאז לרגולציה שחיזקה את עצמאות הדירקטוריונים. אך הנסיון לגזור קופון יחצ"ני ופוליטי מהפרשות האלה התגלה ככושל - כולל במבחן הקלפי - ודומה כי הציבור איבד עניין בססמאות המציירות את הבנקאים כאויבי העם. מכאן גם האופטימיות, שהחלטת בית הדין נועצת את המסמר האחרון בארון הפופוליזם נגד הבנקים.
כעת יש לקוות, כי הרגולטורים יתפנו לטפל עם פחות חשש מפני התערבות פוליטית באתגרים האמיתיים הניצבים בפני הבנקים - החל מהסרת חסמים בדרך להטמעת חדשנות ופינטק, דרך הגברת היעילות התפעולית, וכלה בבדק הבית המתחייב סביב חקירות המס בארצות הברית. לגבי כל אלה, החלטת בית הדין עשויה לבשר על חזרת השפיות לקבלת ההחלטות במערכת הפיננסית שלנו.
הכותב הוא מייסד ומנכ"ל דיבידנד שוקי הון
