לשמאל יש מה ללמוד מליברמן

ביום שני ניצל יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן את הפגישה שלו עם ראשי הרשויות המקומיות מהליכוד כדי לחשוף עוד פרק מהמצע המאוד ברור שלו בנושאי דת ומדינה.

"אנו בעד הענקת סמכויות לשלטון המקומי", אמר ליברמן. "במיוחד בנושא דת ומדינה. הממשלה לא צריכה להתערב, לא בנושא פתיחה או סגירה של מרכולים בשבת ולא בנושא תחבורה ציבורית בשבת". ליברמן גם הציע להפוך את המועצות הדתיות למחלקות ברשויות המקומיות. הוא אחד הפוליטיקאים היחידים המעיזים לדבר על אחד הנושאים החשובים ביותר לעתיד הכלכלה והמדינה בכלל - הצורך לאכוף לימוד תוכנית ליבה בחינוך החרדי.

מבחינת הרוב המכריע של מצביעי השמאל, המרכז והימין המתון הדברים האלה לא יכשירו את העמדות האחרות של ליברמן בנושאי מיעוטים או זכויות אדם. אבל השאלה העיקרית שהדברים מעלים היא: למה ליברמן מוכן לומר בפה מלא את הדברים הכל כך חשובים וקיומיים למדינה ומנהיגי המרכז והשמאל מחביאים אותם?

אביגדור ליברמן צילום: אלכס קולומויסקי

בנושאי דת ומדינה למצביעי המרכז והשמאל פשוט אין מי שמייצג אותם. ראשי הגוש כנראה סומכים על כך שהבוחרים השבויים שלהם כל כך רוצים להחליף את נתניהו ולא מסוגלים להצביע לליברמן, שאין להם אלטרנטיבה. השאלה היא למה הם בורחים מדת ומדינה? הסיבה היא כנראה הפנטזיה שהמפלגות החרדיות יקימו איתם קואליציה. בעניין זה כדאי לצטט את המשפט, בו סיכם הנשיא המנוח שמעון פרס את יחסיו עם המפלגות החרדיות: "אמרו לי שלח לחמך. שלחתי מאפיות שלמות".

בפועל, כפי שהוכח שוב השנה, כל זמן שלמרכז‑שמאל אין גוש חוסם, המפלגות החרדיות לא יצטרפו לממשלה שאינה ימנית. אם יהיה למרכז‑שמאל גוש חוסם, ש"ס ויהדות התורה יבואו ממילא, גם אם המפלגות החילוניות יגלו קצת יותר זקיפות קומה רעיונית. ובמילים אחרות: מנהיגי המרכז‑שמאל יכולים להפסיק לחבוש שטריימל. זה ממילא לא יועיל.