ניתוח כלכליסט
הקרקס שאלשטיין עושה מחוק הריכוזיות הגיע לשעת המבחן
היום הוא היום האחרון ליישום דרישות חוק הריכוזיות, אבל הפירמידה של אדוארדו אלשטיין עדיין לא ממש מפורקת. אלשטיין הוא היחיד שלא נפטר לחלוטין מהשכבה השלישית: אי.די.בי נותרה עם 34.9% מגב ים, וגם היו"ר והדירקטוריון נותרו אנשיו. עכשיו הכדור עובר למגרש של הרגולטורים
מאז שרכש את השליטה באי.די.בי, אדוארדו אלשטיין הזרים לה יותר מ־3 מיליארד שקל - וזה עדיין לא מספיק כדי שתחזיק את הראש מעל המים. בשנים שלו כבעל שליטה הוא אתגר רבות את הפרשנות לחוק הריכוזיות. אלא שכעת מגיע יום הדין שיקבע אם אלשטיין ימשיך ליהנות משתיקת הרגולטורים. היום, 11 בדצמבר, הוא היום הקובע למילוי התנאים שהציב חוק הריכוזיות: איסור קיומה של שכבה שלישית בפירמידה והפרדת האחזקות בין נכסים ריאליים מהותיים לנכסים פיננסים מהותיים.
- הירידה משליטה בגב ים הביאה לזינוק חד ברווח הנקי של נכסים ובנין
- חברת גב ים מסכמת רבעון עם צמיחה דו ספרתית
- עכשיו זה רשמי: אלשטיין אינו בעל שליטה בכלל ביטוח
חוק הריכוזיות, שנכנס לתוקפו ב־2013, כלל שני חלקים עיקריים. הראשון נגע להפרדה בין נכסים פיננסיים לריאליים: גורם לא יוכל להחזיק בנכס פיננסי מהותי, כמו בנק או חברת ביטוח, ובמקביל בנכס ריאלי מהותי, כמו חברת אנרגיה. בגזרה זו מולאו כל דרישות החוק: צדיק בינו מכר את השליטה בחברת הדלק פז בבורסה, דודי ורטהיים מכר את אחזקותיו בחברת הנדל"ן אלוני חץ ונשאר עם מניות בנק מזרחי־טפחות, ליאורה ואייל עופר חילקו ביניהם את חברת הנדל"ן מליסרון ואת האחזקות במזרחי־טפחות ואילו יצחק תשובה מכר את השליטה בחברת הביטוח פניקס.
החלק השני נגע למבנים פירמדיאליים של חברות. הוא נולד מהמבנה של חברת האחזקות אי.די.בי, שנשלטה אז בידי נוחי דנקנר. לא מעטים סברו כי כל החוק נולד כדי לצמצם את כוחו של דנקנר, ששלט אז בכמה מגזרים עסקיים מהותיים באמצעות מבנה פירמידה - כל חברה החזיקה במניות של חברה־בת, באופן שאיפשר לו לשלוט בחברות תפעוליות בתחתית הפירמידה. זאת אף שבשרשור, דנקנר החזיק לעתים בשיעור חד־ספרתי של מניותיהן.
המשנה ליועמ"ש מאיר לוין ויו"ר רשות ני"ע ענת גואטה | צילום|: עומר מסינגר, אוראל כהן |
32 חברות שהיו בשכבה השלישית קופלו לתוך חברות שכבה שנייה או נמחקו מהמסחר בבורסה. קובי מימון וחיים צוף קיפלו את השכבות בקבוצת אקויטל־ישראמקו, משפחת שניידמן קיפלה שכבה בביטוח ישיר, יצחק תשובה מחק את דלק ישראל מהמסחר, נצבא של קובי מימון מוזגה לאיירפורט סיטי ועוגן נדל"ן נמחקה מהמסחר בידי קבוצת ערד של שלמה אייזנברג.
אי.די.בי, שבינתיים עברה לידי אדוארדו אלשטיין, קיפלה במסגרת החוק את מספר החברות הגדול ביותר, 12, חלקן עוד בתקופת דנקנר. אבל החברה, שמלכתחילה היתה החברה הפירמידיאלית ביותר, השאירה חברה מהותית אחת במעמד לא ברור. זוהיגב ים, חברת נדל"ן שנשלטת בידי נכסים ובניין, שבשליטת דסק"ש.
גב ים היא החברה היחידה שנותרה בסימן שאלה, והיא גורמת לכאבי ראש ברשות ני"ע ובמשרד המשפטים. ביולי 2019 אי.די.בי ירדה לאחזקה של 34.9% בגב ים, לאחר שמכרה 17% ממניותיה תמורת כ־680 מיליון שקל. בדיווח לבורסה מסרה אי.די.בי כי מבחינתה מדובר בירידה משליטה. לזכותו של אלשטיין ייאמר, כי חוק הריכוזיות באמת לא נקב באחוז המניות המינימלי שחברה יכולה להחזיק בחברה־בת מבלי להיחשב בעלת שליטה.
הכדור עבר למגרש של רשות ני"ע בראשות ענת גואטה ושל משרד המשפטים ומאיר לוין, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה בפן הכלכלי. הגופים הללו שתקו לפני שנתיים, כשבמקום לצמצם את השכבה בין אי.די.בי פתוח ודסק"ש, אלשטיין הפך אותן לחברות־אחיות: בעסקת בעלי עניין ללא מעבר של כסף, חברה אחרת של אלשטיין, דולפין נדרלנדס, רכשה את השליטה בדסק"ש.
השתיקה פוגעת בעמוד השדרה של הרשות
במקרים רבים הרשות נמנעת מהבעת דעה, גם כשזו נחוצה מאוד. כך, כפי שנחשף בשבוע שעבר ב"כלכליסט", דסק"ש נמנעה מקיום אסיפת בעלי מניות לאישור הסכם שכר המנכ"ל הנכנס שלה ערן סער - אף שהוא מונה במקביל גם למנכ"ל אי.די.בי שבבעלות מלאה של אלשטיין, בהיקף משרה של 20%.
אלשטיין ואנשיו לא מבינים איך לא נוקבים במספר ברור של שיעור המניות שניתן להחזיק. מבחינה זו, מוטב היה לו רשות ני"ע היתה מבהירה את עמדתה הפעם ולא שותקת. השתיקה של הרשות פוגעת בעמוד השדרה שלה, הן מבחינת חוסר הוודאות שהיא משדרת לשוק, הן בהיעדר המידע שנדרש בהחלטות כאלה, ובעיקר משום שהשוק לא יודע כיצד לפעול במקרים הבאים. הרשות, מתוקף תפקידה, אמורה לקבוע כללי ממשל תאגידי מפורטים.
אז 34.9% מקנים שליטה או לא? בית המשפט בארה"ב קבע לאחרונה כי אילון מאסק שולט בטסלה אף שבידיו 22% ממנה בלבד. נתן חץ נחשב בעל שליטה באלוני חץ חרף אחזקה של 15% בלבד - חץ משמש כיו"ר ומכוון את עסקיה. במגזר הפיננסי הקושי בולט יותר. לשרי אריסון היה היתר שליטה בבנק הפועלים כשבידיה 20% בלבד ממניותיו. כשביקשה לוותר על השליטה, היא נדרשה מיידית לפטר את כל הדירקטורים מטעמה בבנק. עודד ערן היו"ר היה היחיד שנשאר, וזאת באישור מיוחד של בנק ישראל.
עדיין מושל בדירקטוריון
כשבעל שליטה יורד משליטה, הוא עדיין מושל בבורד. כל הדירקטורים, כולל דח"צים, מונו בתקופתו, והכוח הזה יכול להיות בידיו תקופה ארוכה, כי הנטייה היא לא לפטר דירקטורים. בגב ים, השליטה היא בבירור של אלשטיין. בדירקטוריון שבעה דירקטורים, מהם שלושה דח"צים ודירקטור בלתי תלוי אחד. מנגד, היו"ר הוא אחיו אלחנדרו אלשטיין, ודירקטור נוסף הוא סאול זאנג, יד ימינו של אלשטיין והיועץ המשפטי של אירסה, שמחזיקה (100%) באי.די.בי פתוח הפרטית באמצעות דולפין נדרלנדס. כדירקטור חליף מכהן ניקולס בנדרסקי, מעוזריו הבכירים של אלשטיין, המשמש כיו"ר אפסילון חיתום וכיועץ לאירסה.
כשיו"ר ה
קנייה חזקה | קנייה | המתן | מכירה | מכירה חזקה |
חברה הוא אחיו של בעל השליטה, סביר שהיכולת לכוון את עסקי התאגיד עדיין בידי אלשטיין, גם אם ההגדרה מתייחסת לבעל המניות הגדול ביותר. כל התקשורת בין הדירקטוריון להנהלת החברה מתבצעת דרך היו"ר, וגם בשופרסל, שם אין בעיית ריכוזיות אבל דסק"ש ירדה לאחזקה של 26%, היו"ר עדיין מטעמה. עם אחזקה של 35%, היכולת של בעלי מניות אחרים להתארגן ולהדיח דירקטורים מטעמו של אלשטיין איננה גבוהה, גם משום שלכל גוף מוסדי יש אפשרות להחזיק עד 10% ממניות החברה, וגם כי לא כל המוסדיים מגיעים לאסיפות.
בפני גואטה ולוין ניצבת החלטה גורלית: לפנות לבית המשפט ולבקש מינוי נאמן למניות דסק"ש בגב ים - או לאפשר לאלשטיין להמשיך להחזיק בהן ובשליטה אפקטיבית בגב ים. אלא שההחלטה לא כה מעורפלת: בהתחשב בעובדה שהכוח עדיין בידי אלשטיין, כולל יו"ר ודירקטוריון בצדו, עליהם להודיע לו שמספיק עם המשחקים - הגיע הזמן לצאת. בית המשפט עשוי להחליט שאלשטיין עמד בדרישות החוק ויוכל להמשיך להחזיק במניות, אבל כמי שעמדו כרשויות מאחורי חוק הריכוזיות, זו חובתם. סביר שבעלי השליטה שמיהרו לקפל שכבות בעלויות גבוהות יסכימו, ואף יראו בשתיקה של לוין וגואטה סטירה בפניו של חוק הריכוזיות.