שטיינמץ עמינח: "אולי מוטב להמשיך את תוכנית 'גילוי מרצון' באופן קבוע"

מוגש מטעם DUN'S 100 

בסוף שנת 2019 צפוי להסתיים הליך הגילוי מרצון בפני רשות המיסים. ההליך יצא לדרכו לפני יותר מעשור כהוראת שעה, והיה אמור לחלוף מן העולם מספר פעמים, אולם לאור הצלחתו, הוחלט על הארכתו שוב ושוב. נדמה כי בהקשר של הליך הגילוי מרצון, רשות המיסים התנהגה כמו מוכר הארטיקים הידוע, שנוהג לומר "אני הולך", ולו רק כדי לייצר אצל לקוחותיו הפוטנציאליים תחושה של מחסור ודחיפות, כך שימהרו לפעול ולקנות ארטיק שוקו-בננה. עם זאת, האפשרות להגשת בקשה אנונימית אכן הסתיימה בסוף 2018 ולא הוארכה עוד, ולכן יש יסוד סביר להניח שהפעם ייסתם הגולל על הליך הגילוי מרצון, או לפחות ההליך יושהה לתקופת זמן שאינה ידועה נכון לשלב זה.

רו"ח שמוליק הירשפלד מפירמת שטיינמץ עמינח ושות', ממש לא בטוח שההליך יימשך לאחר סוף השנה האזרחית: "כל שנה אומרים שהנוהל יסתיים, ואכן הנוהל מוארך בסופו של דבר. עם זאת, אני מעריך שלפחות לתקופה מסוימת לאחר סיום הנוהל הנוכחי, לא תהיה אפשרות להגשת בקשות חדשות, ויעבור זמן עד שיוכרז על נוהל חדש. קשה לי להעריך את משך התקופה הזאת נכון להיום, היות וזה תלוי בהצלחתו של הנוהל, ואת הסיכומים הללו רשות המיסים תעשה בסוף השנה".

רו"ח שמוליק הירשפלד משטיינמץ עמינח קרדיט: יח"צ

גילוי מרצון טוב

הליך גילוי מרצון הינו מתן אפשרות מצד רשות המיסים לאנשים המחזיקים בנכסים, כספים או הכנסות שאינם גלויים בפני הרשות, להיות חסינים מהעמדה לדין פלילי בעבירות הקשורות באי הדיווח, בתמורה לדיווח מדויק על כל הנכסים, ותשלום מס אמת על אותם נכסים.

לפי רו"ח הירשפלד ממשרד שטיינמץ עמינח, בעבר היה ניתן להגיש את הבקשה באופן אנונימי, קרי ללא שם המבקש, אולם אין לכך חשיבות רבה: "כיום הבקשות מוגשות כאשר שמו של המבקש גלוי בפני הרשות, אולם אם בסופו של דבר הצדדים לא מגיעים להסכמות, הרשות חייבת לגרוס את כל החומרים שהועברו אליה במסגרת הבקשה, ואסור לה לעשות בהם כל שימוש. המבקש חסין בפני כל נזק שעשוי היה להיגרם לו בגין הגשת הבקשה.

האפשרות להגשת בקשה אנונימית הייתה בעיקר להרגעתו הפסיכולוגית של המבקש. מן הניסיון הרב שיש לי בנושא, אחוז הבקשות שהוגשו לרשות ולא הסתיימו בהסדר בסופו של דבר הוא אפסי: היות ואנחנו מנוסים ויודעים לחזות מה התנאים הדרושים שרשות המיסים תדרוש בכל בקשה, אנחנו לא נגיש בקשה לפני שאנחנו יודעים שהיא תתקבל באופן כמעט ודאי. גם אם איכשהו היא לא תתקבל, אז כאמור אסור לרשות לעשות שימוש בחומרים. לכן בפועל אין צורך בהליך האנונימי, ואין סיבה לחשוש בכלל מהגשת בקשה במסגרת ההליך".

הוראת השעה צריכה להפוך לחוק קבוע

כפי שכבר ציינו, ההליך מוגדר כהליך זמני, וצפוי להסתיים בעוד מספר שבועות. לפי רו"ח שמוליק הירשפלד מפירמת שטיינמץ עמינח, מדובר בטעות במדיניות של רשות המיסים: בכל העולם יש תוכניות המקלות על אנשים שבאים מיוזמתם לשלם מיסים, ולכן צריך וכדאי לאפשר לאנשים 'ליישר קו' במסגרת הליך גילוי מרצון, ולא לסיים את הנוהל גם הפעם. אני מאמין שגם אם ההליך אכן ייסגר, ברור שבשלב מסוים יפתחו תוכנית חדשה. בכל מקרה, תמיד אפשר לבוא לפקיד השומה האזרחי ולנסות לייצר איתו הסכם שומה בהסכמה, ואז להימנע מסנקציות פליליות".

כלומר להגיש בקשה שלא במסגרת הנוהל?

"גם בתקופה שלא הייתה תוכנית גילוי מרצון מסודרת", אומר רו"ח הירשפלד משטיינמץ עמינח ושות', "דה פקטו רשות המיסים אפשרה לאנשים 'לנקות שולחן', לדווח על כל הנכסים וההכנסות שלהם, ומרגע שההליך הושלם ואכן נמצא שהמבקשים הגישו בקשות בתום לב, לא היו ננקטים כנגדם שום הליכים פליליים כלשהם".

גילוי מרצון צריך לעבור כחוק בכנסת". שטיינמץ עמינח קרדיט: יח"צ

רשות המיסים ממילא לא בודקת את כל התיקים. למה בכלל להגיש את הבקשה?

"רשות המיסים בודקת בערך 4% מן התיקים בכל שנה. אני מסכים שלא מדובר במספרים גדולים ומפחידים, אבל המספרים הללו עומדים להשתנות במהרה. כיום ישנן מערכות מידע ממוחשבות שמעבירות מידע שמתקבל מבנקים וגופים פיננסיים שונים בכל העולם, ושיתופי המידע נהיים מתקדמים מדי יום. אנו צופים כי בשנים הקרובות, עם התפתחויות בארגון וניהול המידע, רשות המיסים תוכל לאתר פחות או יותר כל העלמת הכנסה שקיימת בשטח השיפוט שלה".

"כל אותם האנשים שהצליחו להישאר מתחת לרדאר עד כה, חיים בעולם האתמול", אומר הירשפלד ממשרד שטיינמץ עמינח. "אני לא ממליץ להם לחשוב כי לעולם חוסן: המידע כיום כבר עובר בן הרשויות בעולם. הבעיה של רשות המיסים היא לא לקבל את המידע, אלא מה לעשות איתו, היות והיא מוצפת במידע ולא יודעת איך לארגן אותו ביעילות. ברגע שהרשות תתייעל, אף אחד לא יהיה חסין, ולכן כדאי לנצל את הנוהל הזה כל עוד הוא שריר וקיים, ולא להסתכן בשאננות ולקוות להמשיך להצליח לחמוק מגילוי".

למי המסלול מומלץ במיוחד?

רו"ח שמוליק הירשפלד משטיינמץ עמינח: "קודם כל, כאשר הסכומים או הנכסים המוצהרים הינם נמוכים משני מיליון שקלים, הבקשה נכנסת בגדרי ההליך המקוצר, כלומר הרשות נאותה לרוב שלא לגבות מס על הקרן, אלא רק גובה מס רווחי הון רגיל, וכמובן שרק על הרווחים ולא על הסכום עצמו. כאשר הסכומים גדולים יותר, הרשות רוצה לעתים "לנגוס" בקרן, ואז המו"מ מעט יותר מורכב, אבל גם אז יש כבר נורמות מקובלות ומוסכמות. לא צריך להמציא את הגלגל בכל פעם מחדש.

כמו כן, יש מצבים שבהם ישנן נסיבות שמיטיבות עם המבקש. למשל, ישנם ניצולי שואה רבים שקיבלו "רנטות" מממשלת גרמניה כפיצויים על אירועי השואה. פעמים רבות, הם הפקידו את הרנטות הללו בחשבונות בנק בחו"ל, כמו בשווייץ למשל. כאשר ברור שמקור הכספים הוא לגיטימי, רשות המיסים נוטה שלא לשלוח יד לכיסם הפרטי של אותם אנשים, ולא דורשת יותר מן המקובל בחוק.

דין דומה קיים גם בנושא של עולים לישראל, שנהנו מהטבות ותנאים מסוימים כעולים חדשים, אולם המשיכו ליהנות מן הפטור מדיווח השמור לעולים חדשים, גם לאחר שהתקופה נגמרה. היות וברור שהכספים לגיטימיים, ומקורם בנכסים שהיו לנישומים לפני שהם עלו לישראל, הם נחשבים ברשות המיסים כמי שמגלים רצון טוב, והתנאים שלהם במסגרת הליך הגילוי לרוב נוחים וטובים".