אז למה וירג'יל ואן דייק לא זכה בבלון ד'אור?

ליאו מסי זכה אמש בתואר הבלון ד'אור (כדור הזהב) השישי בקריירה שלו. הוא, לפי פראנס פוטבול, השחקן הכי טוב בעולם בשנה האחרונה. הזכייה שלו מעוררת כמה שאלות - כמעט כמו כל זכייה של כל שחקן.

וירג'יל ואן דייק צילום: רויטרס

נתונים מעשרות עונות מראים ששום דבר לא מבטיח ניצחון כמו שמירה על שער נקי. בספרם "The Numbers Game", כריס אנדרסון ודיוויד סאלי, מראים ששער נקי שווה 2.5 נקודות למשחק. כלומר, אם ניצחון שווה 3 נקודות, שמירה על שער נקי היא 83% ניצחון. לשם השוואה, שער שאתה כובש שווה לקבוצתך רק נקודה אחת בממוצע - 33% ניצחון. כלומר, אי-ספיגה שווה פי שניים יותר מאשר הבקעת שער. אפילו ספיגת שער אחד בלבד במשחק שווה 1.5 נקודות, 30% יותר מאשר הבקעת שער. אז כמה נקודות שווה וירג'יל ואן דייק לליברפול? בחישוב גס מאוד - לפחות 22 נקודות. בעונה המלאה הראשונה של ואן דייק בליברפול הקבוצה השיגה 97 נקודות - העונה השלישית בטיבה בהיסטוריה של הליגה האנגלית (מ-1888). זה שיפור של 22 נקודות מהעונה שלפני (הוא שיחק בעונה רק מינואר). הקבוצה ספגה בעונה שעברה 16 שערים פחות מהעונה שלפני ו-20 פחות מהעונה בלעדיו. כן, הגנה זו עבודה קולקטיבית והיו שחקנים אחרים שסייעו לו (שוער השנה אליסון בקר, למשל) אבל אפשר - באופן מובהק - לראות את ההשפעה של ואן דייק, שהביטחון העצמי שלו והביטחון של חבריו לקבוצה בו מאפשרים לשחקני הגנה כגון המגנים אנדרו רוברטסון וטרנט אלכסנדר ארנולד להפוך לשחקני התקפה מהיעילים ביותר בעולם. ובסופו של דבר ואן דייק הוא בלם ומנהיג שמוביל את ליברפול לאליפות הראשונה שלה ב-30 שנה. הוא בלם שהחזיר את נבחרת הולנד לפסגת כדורגל הנבחרות. בלם ראוי יותר לזכייה לתואר אינדיבידואלי, כי ההשפעה האינדיבידואלית שלו כל כך בולטת.

סיפור השראה

כשהיה בן 10, מאמניו של וירג'יל ואן דייק באקדמיה של וילהם II חשבו שהוא "נכבה" הרבה יותר מדי פעמים במהלך משחק ולכן עושה טעויות. בגיל 18 הוא שוחרר מהקבוצה. הוא הרגיש שאין בו ביטחון והוא לא קיבל מספיק הדרכה. בחרונינגן הוא מצא צוות עם רעיונות אחרים ועדיין חשבו שהוא "רך" ו"עצלן" בגלל שהוא מברדה - דרום הולנד, וחרונינגן זו עיר אוניברסטאית בצפון. גם שם כעסו עליו בגלל שהוא לא תמיד היה "חד". היו ספקות גם בקשר לאינטלגנציה שלו ולגוף שלו - הוא חווה קפיצת גדילה דרמטית בגיל מאוחר יחסית וקצת אבדו לו היכולות הקוארדינטיביות. לקח לו זמן להרגיש נוח בגופו שלו. הוא גם לא אכל טוב - תזונה שבנויה על מקדונלד'ס וג'אנק פוד. והוא היה צריך צריך לעבוד כשוטף כלים במסעדה כי הכסף מהכדורגל לא ממש החזיק אותו.

ואן דייק. סיפור השראה צילום: גטי

בגיל 20 אושפז ל-13 לילות בבית חולים בגלל דלקת בתוספתן. הוא איבד 15 ק"ג והגוף שלו היה צריך שנה כדי להתאושש. אם ואן דייק היה אדם אחר, הוא לא היה ממשיך להצטיין בחרונינגן, לא היה עובר לסלטיק ואז לסאות'המפטון ואז לליברפול - שם הצטיין. הכול היה יכול להידפק לו בכל רגע נתון עד גיל 22. אבל הוא האדם שהוא והוא הפך משחקן "רך" ו"עצלן" לבלם של אלופת אירופה ואחת מהקבוצות הטובות בהיסטוריה של הכדורגל האנגלי. זה סיפור שראוי לקבל תואר. תואר כמו הבלון ד'אור.