"גבר מת מהלך": אופרה לעידן הבינג'

"ברגע שאנשים יראו הם יבינו שזה שונה מכל מה שראו עד היום", אומר הבמאי ומנהל בית האופרה של אטלנטה תומר זבולון על האופרה "גבר מת מהלך" שתעלה בבימויו ב־11 בדצמבר בבית האופרה בתל אביב. "הרבה אופרות בארה"ב מבוססות על סרטים. הקהל רואה נטפליקס ו־HBO וצריכים להביא לו משהו מאוד אינטראקטיבי, לא רק אולד פאשן".

"גבר מת מהלך" היא האופרה האמריקאית המבוצעת בכל הזמנים וכבר עלתה ביותר מ־70 מדינות בעולם. היא מבוססת על סיפורה האמיתי של הנזירה הלן פרז'אן, כפי שהובא ברב המכר שכתבה, שעובד לסרט קולנוע של טים רובינס עם שון פן וסוזן סרנדון (עליו גרפה את האוסקר). הוא מביא את סיפורה של נזירה אמריקאית, אותה מגלמת בישראל המצו־סופרן מאיה לחיאני, המלווה אסיר רוצח לפני הוצאתו להורג (הבריטון האמריקאי מייקל מייז).

מתוך ההצגה גבר מת מהלך צילום: באדיבות האופרה הישראלית

במידה מסוימת זו סגירת מעגל עבור זבולון (43) שהגיע לאופרה דרך סרטים: "בגיל 13 'חליל הקסם' של אינגמר ברגמן שינה לי את העולם, אז הבנתי את העוצמה של האופרה שמשלבת את כל האמנויות יחד עם מוזיקה".

הסיפור של זבולון הוא סיפור סינדרלה: ילד טוב אשקלון שאחרי שירות קרבי כחובש תכנן ללכת ללמוד רפואה ולפרנסתו החל לעבוד באופרה הישראלית כסדרן, עובד במה, מנהל הצגה ועוזר במאי. עולם חדש נגלה לעיניו והוא פנה ללימודי מוזיקה. ב־2001 נסע לארצות הברית ושימש עוזר במאי ומנהל הצגה באוניברסיטת בוסטון ואז הדלתות נפתחו. ב־2006 התקבל לתוכנית להכשרת במאים של בית האופרה של סיאטל, זכה לביים את "לוצ'יה דה לה מרמור", עבד עם המטרופוליטן ובהמשך באטלנטה, שם הוא מנהל את בית האופרה כבר שבע שנים.

על האופרה הזאת, שכתב ג'ייק הייגי לליברית של טרנס מקנלי, הוא אומר: "תמיד רציתי לעשות אותה. ב־2016 הזמינו אותי לביים אותה בניו אורלינס וזה היה מאוד מיוחד כי הסיפור מתרחש בניו אורלינס וההורים של הקורבנות עדיין היו בחיים. בסוף הם לא הגיעו לפרמיירה אבל האווירה היתה מאוד טעונה. זו לא גרנד אופרה, אין פיאות, רוקוקו ותפאורה ענקית. היא מתחילה מהעוצמה של המלה. זה לא מיוזיקל זה מיוזיק".

תומר זבולון צילום: אוראל כהן

האופרה מתחילה באונס ברוטלי ורצח ומסתיימת בהוצאה להורג. "זה לא מותחן, אין פה סיפור מתח של מי רצח - כי כולם יודעים", אומר זבולון. "אלה 18 סצינות שעוברות מהר והדגש הוא לא על יופי: יש בית כלא ושכונת מצוקה. אחד הדברים הכי חזקים עבורי הוא הסיפור של המשפחות, גם של הקורבנות וגם של הנאשם: לאמא של הרוצח יש סצינות מצמררות שבהן היא מדברת על מה זה להיות אמא של מי שעשה טעות כזאת. זו הגאונות של הייגי, כי הוא הוא לא רוצה לתפוס צד. כשאתה נגד משהו מבחינה פוליטית זה חוסם אנשים מלהתחבר אליו, כי חלק מסכימים וחלק לא. הייגי מספר את שני הצדדים לסיפור וזה מזעזע באותה מידה. אחד האתגרים", מוסיף זבולון, "הוא שבא קהל עם ציפיות לראות משהו מאוד אסקפיסטי, צבעוני וגרנדיוזי וזה בדיוק ההיפך - זה אפל ושחור וריאליסטי".

להבדיל מעבודה על אופרות של מוצרט, פוצ'יני או ורדי, כאן העבודה היא עם מחבר חי ונושם. "זה מדהים", אומר זבולון. "אני יכול להרים טלפון להייגי, ולהגיד מה אני חושב ורוצה לעשות. כל ההפקה הזאת מבוססת על שיחות אתו. הוא כתב לאחרונה אופרה שמבוססת על הסרט 'אלו חיים נפלאים' ואת 'Out Of Darkness' על ניצולי שואה. בארה"ב כותבים עכשיו אופרות על סיפורים שקרו לנו, לא על מלכים וליצנים, אלא על אלצהיימר, שואה, או עונש מוות. סקרים מצביעים על כך שכל שנה נכתבות כ־250 אופרות אמריקאיות חדשות, 'הרנסנס של האופרה' קוראים לזה".

גם בארה"ב רוב הקהל מבוגר?

"כן, אבל זה מתחיל להשתנות, כי אין תחליף לעוצמה שמרגישים באולם. אנשים מחפשים את ההרגשה הזו שהם לא יכולים להשיג בנטפליקס".

אז יש מחשבה לעבד גם סדרות טלוויזיה לאופרה?

"החלום הגדול שלי זה לעשות את 'שטיסל' באופרה. זו סדרה מדהימה, זה כמו ברגמן פוגש את הסופרנוס. יש שם דמויות כל כך אופראיות. אלה האופרות הנגישות לקהל שאני מחפש".

המטרה היא להביא את השורשים שלך לאטלנטה?

"עשיתי אופרה על השואה, אני מנסה להשיג זכויות ל'כנר על הגג' ואני מטורף על חנוך לוין ורוצה לעשות את 'הזונה מאוהיו' או 'אשכבה'. אפשר לקחת את הילד מהארץ אבל אי אפשר לקחת את הארץ מהילד".