הצלמת האמריקאית ג'יליאן לאוב: "הסכסוך במזה"ת והגזענות בארה"ב - זהים לחלוטין"

הצלמת האמריקאית ג'יליאן לאוב גדלה במשפחה יהודית בניו יורק, אבל העניין האמיתי שלה בישראל ובמזרח התיכון התעורר עם פרוץ האינתיפאדה השנייה.

"פתאום לכולם היה מה להגיד בנושא, והשיחות התלהטו במהירות. אני הרגשתי שאין לי זכות לדבר על זה מבלי שבאמת אהיה פיזית במקום", מסבירה לאוב (44) בראיון ל"כלכליסט", לקראת הגעתה לפסטיבל הצילום הבינלאומי "PHOTO ISRA:EL", שמתקיים בימים אלה במתחם עזריאלי שרונה בת"א.

עבודות של לאוב. "כל הפרויקטים שלי מתחילים מרצון להבין אנשים או מקום באופן מעמיק" צילום: Gillian Laub

"כמישהי שמגדירה את עצמה כמספרת סיפורים, הרגשתי צורך ואחריות לצאת בתגובה כלשהי לסיקור התקשורתי, רציתי לרדת לעומק יותר ממה שהחדשות המהירות עושות. כאאוטסיידרית, רציתי להגיע ולאסוף עדויות מאנשים שחיים שם, בזמן הספציפי הזה בהיסטוריה", היא אומרת.

זוהי השנה השביעית ברצף בה מתקיים הפסטיבל, שמארח כ־40 תערוכות, בהן כ־250 צלמים ישראלים ובינלאומיים לצד הרצאות, סדנאות ואירועים שימשכו עד ה־7.12.

לאוב, צלמת מוערכת שעבודותיה הוצגו במוזיאונים חשובים בעולם ובמגזינים כמו הטיים או הניו יורק טיימס, תציג ביום שישי הקרוב, בשעה 12:30 את עבודותיה משני העשורים האחרונים, ותשוחח עם הקהל על כוחה של המצלמה לקדם שינוי חברתי.

עבודה של לאוב צילום: Gillian Laub

בסדרת עדות (Testimony), אותה סדרה שצולמה בתקופת האינתיפאדה השנייה, מוצגים חמישים פורטרטים של ישראלים יהודים וערבים, פלסטינאים ופליטים לבנונים, לצד פסקאות קצרות המגוללות את סיפוריהם האישיים. בין הדמויות המצולמות ניתן למצוא את עליזה, חיילת ישראלית צעירה בטקס זיכרון בטבריה בשנת 2002; כנרת, צעירה ישראלית שנפגעה בפיגוע בסיני ב־2004; מוראד, צעיר מחברון שהפגין כנגד ישראל ונורה בברכו ע"י צה"ל ורבים אחרים.

מה עשית כדי לחקור לעומק את הסכסוך במזרח התיכון?

"קראתי המון בנושא ודיברתי עם כמה שיותר אנשים מכל הצדדים האפשריים. הגעתי עם אג'נדה אחת בלבד: להקשיב. הסכסוך הוא מורכב מאוד ובשלבים הראשונים השיחות האלה בעיקר גרמו לי סחרחורות ותסכול, אבל חזיתי גם בלא מעט רגעים של הומניזם שמילאו אותי בתקווה".

ברק אובמה ומישל אובמה. עבודה של הצלמת ג'יליאן לאוב צילום: Gillian Laub

בשנים האחרונות, לצד העיסוק שלה בסכסוך הישראלי־פלסטיני, עוסקת לאוב בעוד נושא אחד מרכזי — גזענות בארה"ב. במשך למעלה מעשור עבדה במדינת ג'ורג'יה שבדרום־מזרח ארה"ב ותיעדה את חיי השחורים אל מול הלבנים במקום, מה שהפך גם לסדרת צילומים בשם "Southern Rites" וגם לסרטה הראשון באורך מלא תחת אותו השם.

"מבחינתי שני הנושאים הללו - הסכסוך במזה"ת והגזענות בארה"ב - הם זהים לחלוטין", היא מסבירה. "אני רואה את שני הפרויקטים ושני המקומות כמשפחות בלתי־מתפקדות".

הצלמת ג'יליאן לאוב: “מבחינתי הסכסוך במזרח התיכון והגזענות בארצות הברית זהים לחלוטין. בשניהם מדובר במשפחות לא מתפקדות" צילום: Manny Carabel - FilmMagic

ברוב הפרויקטים שלה מציבה לאוב את הנשים בחזית. בין אם אלה חיילות, אמהות, ילדות או כל אישה אחרת, הן בדרך כלל מרכז הסדרה.

"בעשרים השנה האחרונות אני מנסה להתמקד בעבודות שלי בנשים ובכוח שלהן", היא מסבירה. "מאז ומעולם הרגשתי מחויבת יותר לנשים - לכוח שלהן, לעמידה שלהן מול אתגרים ולכל התפקידים שהן צריכות לגלם בחייהן. זה אמנם לא אקסקלוסיבי לנשים, אבל אולי אני קצת משוחדת", היא צוחקת. "בכל מקום שאני מגיעה אליו אני מחפשת את הנשים, ובכל מקום אני מוצאת את אלה שמעוררות בי השראה".

עבודה נוספת של לאוב צילום: Gillian Laub

איך את משכנעת אנשים להצטלם עבורך?

"אני תמיד הכי פתוחה וכנה שיש בנוגע לכוונות שלי. אני חושבת שזו הדרך היחידה שאני יכולה לבקש מאנשים להצטלם לאחד הפרויקטים שלי.

"כל הפרויקטים מתחילים ברעיון שנובע מהרצון שלי להבין אנשים או מקומות באופן יותר מעמיק. כשנושא מסוים מתחיל להשאיר אותי ערה בלילות אני יודעת שהוא כנראה יתפתח למשהו גדול יותר. אחר כך אני מקדישה מספר שבועות לצילום התמונות, ראיונות והקלטות עם המצולמים שאז ממשיכים לחודשים בחדרי עריכה, למידה ועיכול של החומרים. זה תהליך שיכול לקחת גם שנים, כי לפעמים אני צריכה הרבה זמן כדי להבין ולהחליט מה תהיה הדרך האפקטיבית ביותר לבניית הנרטיב".

איזה מסר את רוצה להעביר באמצעות העבודות?

"אמפתיה. אם יש מטרה אחת לעבודה שלי היא לייצר אצל הצופים תחושה של אמפתיה עבור המצולמים. בלי קשר למאין אותם צופים הגיעו, מהן ההשקפות שלהם ובאילו דעות קדומות הם אוחזים — אני מקווה שההתבוננות בעבודות שלי תוכל לייצר גשר בין העולמות ולעורר בהם אמפתיה".