עתירה לבג"ץ נגד מדיניות הצנזורה של יחידת הסייבר בפרקליטות

הסוף למשטר הצנזורה של הפרקליטות? האגודה לזכויות אזרח ותנועת עדאלה עתרו היום לבג"ץ בדרישה שיורה ליחידת הסייבר בפרקליטות המדינה להפסיק את המדיניות שבמסגרתה היא פונה באופן יזום לספקיות תוכן בבקשה שיסירו תכנים שונים מהרשת.

מאז 2015 מיישמת יחידת הסייבר בפרקליטות מדיניות, שמכונה "המסלול הוולונטרי", שלפיה היא פונה לחברות כמו פייסבוק, גוגל או טוויטר בבקשה שיסירו תוכן שלתפיסה מנוגד לחוקי ישראל או שיש בו חשד להסתה. החברות השונות נענות לבקשות פעמים רבות, אחרי שבדקו אותן ומצאו שהתוכן מנוגד לכללי השימוש שקבעו (במידה שהתוכן לא מנוגד לכללים אלו, יסכימו החברות להסיר תוכן רק עם צו בית משפט, וגם אז הוא לא יוסר לחלוטין אלא רק יחסם לצפייה בישראל).

לפי נתוני הפרקליטות ב-2018 הגישה מחלקת הסייבר 14,283 בקשות להסרת פרסומים שהוגדרו על ידי כ"תכנים פוגעניים", עלייה של 16% לעומת 2017 יותר מ-600% לעומת 2016. 80% מהבקשות היו לפרסומים הקשורים לטרור, 19% להסתה לאלימות או טרור ו-1% של הבקשות הוגדר כ "אחר" (פגיעה בפרטיות, עבירה על צו איסור פרסום, פרסום שירותי זנות וכו'). מרבית הבקשות, 87%, הוגשו לפייסבוק, ואחרי טוויטר (8%), יוטיוב (2%) ואינסטגרם, גוגל ו"אחר" (1% כל אחד). 86% מהבקשות התקבלו במלואן, ועוד 6% באופן חלקי. כל בקשה, אגב, יכולה להקיף כמה פרסומים כך שהיקף התכנים שהוסרו גדול כנראה משמעותית.

ב-2018 הגישה מחלקת הסייבר 14,283 בקשות להסרת פרסומים שהוגדרו על ידי כ"תכנים פוגעניים צילום: שאטרסטוק

מבקרים של המדיניות ציינו בעבר שהשימוש בזה מקנה למדינה כוח לא פורפוציונלי במאמצי הסרת תכנים מהרשת, עם קשב והענות שלא פתוחים בפני האזרח מהשורה. וזאת, תוך עקיפת המסלול המקובל של פנייה לבתי המשפט. עתה, פנו העותרים לבג"ץ במטרה לעצור מדיניות זו, והם מבקשים להוציא צו על תנאי שיורה לפרקליטות לפרט מדוע לא תחדל באופן מיידי מיישום המדיניות.

"מנגנון זה פועל ללא כל הסמכה בחוק ומפקיד בידי הפרקליטות, כגוף מינהלי, את האפשרות לקבוע, ללא פניה לערכאות וללא מתן זכות טיעון, כי תוכן מסוים הוא בלתי חוקי, ועל בסיס האמור בלבד לבקש מספקיות תוכן להפעיל סנקציה קשה של הסרה, הגבלה או חסימה של תוכן", נכתב בעתירה. "מדובר, אם כן, במנגנון משולל סמכות הפוגע קשות בזכויות החוקתיות לחופש הביטוי ולהליך הוגן, ללא עמידה בתנאי פסקת ההגבלה ותוך הפרה מצטברת של עקרונות יסוד במשפט המינהלי והחוקתי לרבות עקרון חוקיות המינהל וכללי הצדק הטבעי".

העותרים מציינים גם שהפרקליטות סרבה באופן קבועה להענות לבקשת חופש מידע לחשוף את התכנים שהוסרו, ושמתגובת הפרקליטות אף עולה שלא נשמר תיעוד של תכנים אלו. "הם נימקו את סירובם בכך ש'חשיפת תוכן פרסומים הנוגעים להסתה לאלימות וטרור עלולה לפגוע באינטרסים ביטחוניים שונים', והוסיפו שגם התכנים האחרים אינם ניתנים לאיתור, שכן 'מחלקת הסייבר ככלל לא שומרת את הפרסומים הפוגעניים עצמם ומקום בו אלה הוסרו אין יכולת לשחזרם'", נכתב. "המשיבים גם דחו בקשות להקמת מנגנון פיקוח ציבורי על פעילותם. במענה לפנייה של קליניקות למשפט וארגונים... הסבירו המשיבים, שלאור אמצעי הבקרה שכבר ננקטו 'איננו רואים הצדקה, לעת הזאת, להקים מנגנון מיוחד כאמור'".

בשנתיים האחרונות פנו העותרים לפרקליטות בכמה וכמה הזדמנויות בבקשה להפסיק את המדיניות האמורה. בפרקליטות דחו בקשות אלו וטענו שהמדיניות "אינה בגדר הפעלת סמכות שלטונית", שהחברות אמורות להסיר את אותם תכנים גם ללא פניית הפרקליטות, ושבכל מקרה ההחלטה אם לעשות כן היא בידיהן בלבד.

העותרים חולקים על כך: "'המסלול הוולונטרי' להסרת תכנים... הוא מנגנון הפוגע קשות בזכויות החוקתיות לחופש הביטוי ולהליך הוגן, מבלי לקיים את תנאי פסקת ההגבלה ובראשם היעדר כל הסמכה מפורשת בחוק, ותוך הפרת עקרונות יסוד במשפט המינהלי והחוקתי. זאת, בהיותו מנגנון המפקיד בידי הפרקליטות את האפשרות לקבוע את גבולות חופש הביטוי הפוליטי בדמות קביעה שתוכן מסוים הוא בלתי חוקי לכאורה, ללא פניה לערכאות וללא מתן זכות טיעון, ועל בסיס קביעה זו לבקש מספקיות תוכן להפעיל –באופן וולונטרי לכאורה – סנקציה קשה של הסרה, הגבלה או חסימה של תוכן. לגישת העותרים, לא תיתכן מחלוקת כי פניה יזומה של המשיבים אל ספקיות התוכן בבקשות להסרת תכנים מהווה פעילות שלטונית הדורשת הסמכה... פעילות יחידת הסייבר אף אינה חוקתית משום שהיא פוגעת בצורה חריפה בחופש הביטוי והזכות להליך הוגן ואינה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה".

כן מוחים העותרים על חוסר השקיפות באופן יישום המדיניות. "התיעוד היחיד הקיים והמפורסם לציבור הוא תיעוד כללי באשר למספר הבקשות המוגשות והתפלגות הבקשות לפי קטגוריות רחבות ביותר, וההליך מתנהל למעשה מעבר לשולי החוק בהיעדר שקיפות קיצוני, כך שאף המפרסמים ובעלי התכנים אשר הבקשות מוגשות נגדם ומובילות להסרת תכניהם, כלל אינם מודעים לפנייתה של יחידת הסייבר להסרת פרסומיהם. ניכר, אם כן, כי היעדר תיעוד של הפרסומים עצמם בידי המשיבים כאמור מונע אפילו בקרה פנימית על-ידי דרגים גבוהים יותר כגון פרקליט המדינה או היועץ המשפטי לממשלה, לא כל שכן הציבור הרחב".

מהפרקליטות נמסר בתגובה ל"כלכליסט": "עמדתנו תימסר לבית המשפט".