Mind The Tech
"למי שייך המידע?" ראש זירת צמיחה ברשות החדשנות מסביר על כלכלת הדאטה
שגיא דגן בכנס Mind the Tech TLV של כלכליסט: "חלק מהערך הכלכלי נוצר מתשתית האחסון. כשמסתכלים על התיק הרפואי שלנו זה יותר מורכב - הוא אמנם שלי אבל לא אני ייצרתי את האבחנות הרפואיות. אז מי יצר את המידע? למי הוא שייך?"
"מה היה קורה אם בכלכלת הדאטה היינו מכילים את חוקי המשחק הכלכלי של עולם המוזיקה?", כך התחיל את הרצאתו בכנס Mind the Tech TLV, שגיא דגן ראש זירת צמיחה ברשות החדשנות. "בעשור האחרון ראינו צמיחה אדירה בכלכלת האינטרנט, בכלכלת הדאטה. החברות הגדולות ביותר בעולם יצרו חלק גדול מהצמיחה שלהן על בסיס היכולת לקחת דאטה ולייצר ממנו ערך כלכלי. השווי של גוגל היום קרוב לפי 3 מהתוצר השנתי של מדינת ישראל. אלה סדרי גדול שלא ראינו בעבר".
שגיא דגן ראש זירת צמיחה ברשות החדשנות צילום: יריב כץ "למי שייך המידע?", שאל דגן, "אם מסתכלים על חשבון הג'ימייל שלי, את המיילים שאני שולח אני יצרתי אבל את המיילים שאני מקבל לא אני יצרתי. והערך הכלכלי נוצר כנראה מאגרגציה של כל מיני חשבונות. חלק מהערך הכלכלי נוצר בכלל מתשתית האחסון. כשמסתכלים על התיק הרפואי שלנו זה יותר מורכב. הוא אמנם שלי אבל לא אני ייצרתי את האבחנות הרפואיות. אז מי יצר את המידע? למי הוא שייך? מה אם המידע היה שייך למי שיוצר אותו? למשל אם נכנסתם לחשבון פייסבוק שלכם ותורידו את המידע, למי המידע הזה שייך? אתם יכולים לתת אותו למתחרים של פייסבוק האם הם יכולים לתת לכם שירותים על בסיס המידע הזה? פייסבוק נותנת שירותים או תשתית לאחסון המידע? כל אלו שאלות מורכבות מאוד, חלק מהתשובות יהיו מאוד רלוננטיות למי שהולך לעשות ביזנס מהמידע שלנו".
"לפני חצי שנה פגשתי את Will I AM בפורום הכלכלי העולמי בדיון שהיה על השימוש בבינה מלאכותית ומידע כדי לקדם את הכלכלה והחברה", סיפר דגן. "אחת התפיסות שהוא מייצג היא שמידע אישי הוא כמו זכות בסיסית של בני אדם, כלומר המידע שייך להם כך שהערך הכלכלי שנוצר מהמידע הזה בחלקו הוא שלהם וצריך לתת להם חלק מהשווי הכלכלי שלו. את התפיסה וההשראה לגישה הזו הוא קיבל מעולם המוזיקה.
"בעולם המוזיקה יוצרים של מוזיקה מקבלים תמלוגים על זכויות השימוש ביצירות שהם עשו. העולם הטכנולוגי יודע לשמור על הזכויות שלהם אבל גם להפיץ ולהעביר אותם. יש תשתיות אינטרנטיות שיודעות לקחת את היצירות ולהעביר ללקוחות ומשתמשים להתחלק בין יוצרים ופלטפורמות. אם מסתכלים על שווי נכסים של יוצרים מובלים, למשל מדונה, אפשר לראות שהשווי שלה הוא כמעט מיליארד דולר. אם יש לה מיליארד דולר מיצירת מוזיקה, אז כנראה שיש היגיון בזה שחלק מהערך של יצירת מידע יהיה שייך ליוצרים".
