למה חשוב להקשיב לסשה ברון כהן כשהוא יוצא נגד פייסבוק

סשה ברון כהן הוא איש מצחיק מאוד ושחקן סופר מוכשר. אבל, כמו שכל מי שחשב לעומק על יצירות שלו דוגמת בוראט או "מי זו אמריקה?", הוא גם אדם אינטלגנטי להדהים, בעל יכולת אבחנה חדה על הטבע האנושי והמנגנונים שמפעילים אותו.

הסרטים והסדרות שבהם הוא מגלם דמות בדיונית שמתקשרת עם אנשים אמיתיים בסביבה כמו תיעודית אמנם קורעים מצחוק, אבל ההומור שלהם, זה שמאפיין את היצירה של כהן כשהיא במיטבה, מבוסס על הבנה מדויקת של האופן שבו פועלים אנשים ומנגנונים, והיכולת לשחק אתם ולתמרן אותם לתוצאה הרצויה.

סשה ברון כהן. מתוך הסרט הדיקטטור צילום מסך: imdb.com

כהן יודע לקרוא אנשים וללחוץ על הכפתורים שלהם כדי להוציא מהם הבטים שהם מסתירים מהעולם, אולי אפילו מעצמם, לעורר את כל השדים החבויים שלהם ולהביא את ההתנהגות הזו למצב קיצון.

היכולת הזו היא לא נדירה, למעשה כולנו נתקלים בה יום יום, כשאנחנו נתקלים באלגוריתמים מתוחכמים שמאחורי רשתות חברתיות כמו פייסבוק או אתרי שיתוף תוכן כמו יוטיוב. גם הם מבוססים על מנגנון שנועד לקרוא אותנו ולהוציא מאתנו התנהגות חבויה, ולא פעם הוא גם דוחף אותנו למצבי קיצון. כהן הוא, למעשה, אלגוריתם של איש אחד לפעולה בקנה מידה קטן.

לא רק שחקן מוערך

לכן, כל כך חשוב לשמוע את מה שיש לו להגיד על אופן הפעילות של ענקיות הטכנולוגיה. כי מי שאומר את הדברים האלו זה לא איזה שחקן נערץ או קומיקאי טיפשי, אלא מבקר בעל הבנה אינטואטיבית מפליאה של התחום, שיודע דבר או שניים על תמרון אנשים והבאתם למצב מסוים כדי להוציא מהם תגובה מסוימת, פשוט כי על זה הוא ביסס את הקריירה שלו.

את האבחנות שלו מסר הציג בנאום הקבלה של פרס המנהיגות הבינלאומית , שהוענק לו בשבוע שעבר על ידי הליגה נגד השמצה. לדבריו, זו הפעם הראשונה שהוא נשא נאום שלא בתור אחת הדמויות שלו (או, כפי שהוא ניסח זאת, "בתור הדמות הכי פחות פופולרית שלי, סשה ברון כהן"), אך האבחנות שהוא מעלה בדברים מדויקות ועמוקות.

סשה ברון כהן נואם נגד פייסבוק. "מציתים זעם ופחד" צילום: youtube

בתחילת הדברים הזכיר כהן מגמות מדאיגות שונות שמתרחשות מסביב לעולם, כמו זינוק בפשעי שנאה, ובפרט בפיגועים רצחניים נגד מיעוטים דתיים או אתניים, עלייה של מנהיגים דמגוגיים שפונים לצדדים הקיצוניים של אנשים ופגיעה ביציבות של משטרים דמוקרטיים במדינות שונות. "מה משותף לכל הדברים האלו?" הוא שאל, והשיב: "כל השנאה והאלימות הזו מתאפשרת על ידי קומץ חבורת אינטרנט והיא שקולה למעשה למכונת התעמולה הגדולה בהיסטוריה".

פייסבוק, טוויטר, יוטיוב וגוגל, הוא הזכיר, מגיעות למיליארדי אנשים. "האלגוריתם שלהן מבוסס על העצמה מכוונת של תוכן שמשאיר משתמשים פעילים – סיפורים שפונים ליצרים הבסיסיים ומציתים זעם ופחד. זו הסיבה שיוטיוב המליצה על סרטוני קונספירציה של אלכס ג'ונס מיליארדים פעמים. זו הסיבה שפייק ניוז מתפשטות מהר יותר מחדשות אמיתיות. ולכן זה לא מפתיע שמכונת התעמולה הגדולה בהיסטוריה מפיצה את תיאוריית הקונספירציה העתיקה בהיסטוריה – השקר שיהודים הם מסוכנים. כמו שציינה כותרת אחת, 'רק תחשבו מה גבלס היה עושה עם פייסבוק'". והוסיף: "אם פייסבוק הייתה קיימת בשנות ה-30, היא הייתה מרשה להיטלר לפרסם מודעות של 30 שניות על "הפתרון לבעיה היהודית".

האינטרנט, הוסיף כהן, גם משטח את שדה המשחק, ולא תמיד לחיוב: ל-BBC יש עמדת פתיחה דומה לברייטבארט, ליהוגים של מטורף יכולים להיראות אמינים כמו אמירה של חתן פרס נובל. "וכשתיאוריות קונספירציה תופסות אחיזה ברשתות חברתיות, קל יותר לקבוצות שנאה לגייס, לסוכנויות מודיעין להתערב בבחירות ולמדינות כמו מיינמאר לבצע ג'נוסייד".

מארק צוקרברג בעדות בסנאט צילום: Bloomberg

לאחר מכן התפנה כהן כדי לפרק לגורמים נאום שנשא מייסד ומנכ"ל פייסבוק, מארק צוקרברג, בחודש שעבר ושבו הוא מגן על פעילות החברה וקורא להימנע מהטלת חוקים ורגולציות חדשים בתחום. ראשית, דוחה כהן את טענת צוקרברג שלפיה מדובר בסוגיה של "חופש ביטוי": "זה מגוחך. לא מדובר על הגבלת ביטוי של אנשים. הסוגיה היא מתן לאנשים, ובהן כמה מהבזויים בעולם, גישה לפלטפורמה הגדולה בהיסטוריה שמגיעה לשליש מאוכלוסייה. חופש הביטוי הוא לא חופש הגישה. אנחנו לא צריכים לתת לגזענים ולפדופילים פלטפורמה חופשית שמעצימה את העמדות שלהם ומאפשרת הם להתמקד בקרבנות שלהם".

איך יראה העולם

הטענה השנייה של צוקרברג היא שהגבלות על מה שניתן לפרסם במדיה חברתית "תסיג לאחור את את הביטוי החופשי". "אלו שטויות גמורות", אמר כהן. "התיקון הראשון לא חל על חברות פרטיות כמו פייסבוק. אנחנו לא מבקשים מהחברות לקבוע את הגבולות על חופש הביטוי בחברה, אנחנו רק רוצים שהן יהיו אחראיות לפלטפורמות שלהן. אם ניאו-נאצים נכנסים למסעדה ומאיימים לרצוח יהודים, האם הבעלים יחויב להגיש להם ארוחה? ברור שלא. לבעל המסעדה יש זכות וחובה מוסרית לזרוק את הנאצים החוצה, וכך גם לחברות האלו".

לגבי הטענה של צוקרברג, שלפיו רגולציה על חברות כמו פייסבוק היא פעולה ששייכת ל"לחברות המדכאות ביותר בהיסטוריה", הזכיר כהן שצוקרבג עצמו אחד מ"ששת האנשים שמחליטים איזה מידע יראה מרבית העולם".

מייסד גוגל סרגיי ברין צילום: אי פי איי

השישה המדוברים הם צוקרברג, מנכ"ל גוגל סונדאר פיצ'אי, מייסדי גוגל וראשי החברה האם אלפבית, לארי פייג' וסרגיי ברין, מנכ"לית יוטיוב סוזן ווייציצקי,ומנכ"ל טוויטר ג'ק דורסי. "לשישיית הסיליקון – כולם מיליארדרים, כולם אמריקאים (למעשה, ההון של ווייציצקי מוערך בחצי מיליארד דולר וזה של פיצ'אי בפחות ממיליארד, ע"כ) – אכפת יותר מהגדלת מחיר המניה שלהם מאשר הגנה על הדמוקרטיה. מדובר באימפריאליזם אידיאולוגי – שישה אישים שלא נבחרו שכופים את החזון שלהם על שאר העולם, בלי לשאת באחריות לשום ממשלה. הנה רעיון: במקום לתת לשישיית הסיליקון להחליטת על גורל העולם, ניתן לנבחרי הציבור, שנבחרו על ידי האנשים, בכל דמוקרטיה בעולם, להגיד את דברם".

לא באופן אמורפי

ראוי להתעכב לרגע על אבחנה זו. פעמים רבות מדי אנו נוטים לדבר על "פייסבוק" או "גוגל" כמעין גופים אמורפיים שמקבלים החלטות בדרך לא מובנת. טוב עושה כאן כהן שהוא ממקד את הדיון בגורמים שמובילים את קבלת ההחלטות בגופים אלו, ובפרט במנהיגים שלהם אחריות ישירה על הפלטפורמות השונות. זה מסייע להפוך את הדיון לבהיר יותר, ענייני יותר וממוקד יותר, וכתוצאה מכך גם יעיל יותר.

הטענה הרביעית של צוקרברג שכהן מפרק עוסקת בתפיסה של "גיוון עמדות", שלפיה יש מקום גם לדעות שמנוגדות לשלך. צוקרברג עצמו אמר בהקשר זה שאף שהוא חושב שפוסטים שמכחישים שואה עם פוגעניים ביותר, היא לא סבור שפייסבוק צריכה להסיר אותם. כהן, בתגובה, ציטט את העיתונאי האגדי אדוארד ר. מורו: "'אי-אפשר לחשוב שלכל סיפור יש שני צדדים שווים והגיוניים'. יש לנו מיליוני ראיות לשואה, זו עובדה היסטורית. הכחשתה היא לא דעה אקראית, מכחיש שואה רוצים לתמוך זה בזה. יש אמת אובייקטיבית, עובדות קיימות. אם חברות האינטרנט רוצות לעשות שינוי, היא צריכות להתעקש על עובדות ולטהר את השקרים ואת הקונספירציות מהפלטפורמות שלהן".

לארי פייג' מייסד גוגל מנכ"ל אלפבית צילום: בלומברג

בנוגע לקשיי הסרת תוכן העלה צוקרברג את הטיעון "איפה מותחים את הקו?" "כן, מתיחת קו יכולה להיות קשה", השיב כהן. "אבל מה שהוא באמת אומר הוא: זה יקר מדי להסיר את השקרים ואת הקונספירציות האלו. אלו החברות העשירות בעולם, ויש להן את המהנדסים הטובים בעולם. הן יכלו לתקן את הבעיות הללו לו רוצה. טוויטר יכולה להפעיל אלגוריתם שיסיר יותר ביטויי שטנה של גזענים לבנים, אבל לפי דיווחים הם לא עשו את זה כי הדבר יעיף פוליטיקאים בולטים מהפלטפורמה שלהם.

האמת שהחברות לא יבצעו שינוי

"האמת היא שהחברות הללו לא יבצעו שינוי יסודי כי כל המודל העסקי שלהן מבוסס על הגדלת פעילות המשתמשים, ושום דבר לא מייצר יותר פעילות משקרים, פחד וזעם. הגיע הזמן לקרוא לחברות האלו כמו שהן באמת: המו"לים הגדולים בהיסטוריה. והנה רעיון בשבילן: לציית לנוהג הבסיסי והמקובל בדיוק כמו עיתונים, מגזינים וחדשות בטלוויזיה".

לסיום מציין כהן שדי ברור כעת שהתעשייה לא יכולה לווסת את עצמה. "כמו במהפכה התעשייתית, הגיע הזמן לרגולציה ולחקיקה שתרסן את תאוות הבצע של ברוני ההייטק האלו. חברות אינטרנט יכולות לשאת באחריות לפדופילים שמשתמשים באתרים שלהן כדי לפגוע בילדים. בואו נטיל עליהן את האחריות לאלו משמשתמשים באתרים לביצוע רצח המוני של ילדים בגלל הדת או הגזע שלהם. ואם קנסות לא מספיקים, אולי הגיע הזמן להגיד לצוקרברג ולמנכ"לי החברות האלו: כבר אפשרתם למעצמה זרה אחת להתערב בבחירות שלנו, כבר סייעתם לג'נוסייד אחד במיאנמר, אם תעשו את זה שוב אתם תלכו לכלא".

כהן, בפשטות, קורא ליצור מסגרת רגולטיבית שתווסת את האסור והמותר ברשתות חברתיות, ולהטיל על העומדים בראשן אחריות ישירה להפרה של הכללים. לא מדובר בפתרון האידיאלי, יש הרבה מהמורות אפשריות ומסוכנות ברגע שממשלה מתחילה לווסת ביטוי בפלטפורמה פרטית. אבל המציאות היא שכל מה שניסינו עד עתה נכשל, שהמאמצים של החברות, כמו שזיה כהן במדויק, היו לא רציניים וכשלו מלפתור את בעיות היסוד. אולי באמת הגיע הזמן לשיטה אחרת, ואולי ברגע שעונש אישי כבד בדמות מאסר ירחף מעלם לראשם של צוקרברג, פיצאי, ווייציצקי, ברין, פייג' ודורסי הם יתגייסו לפעולה אמיתית, וינקטו במהלכים שיביאו לבלימה משמעותית של הפצת פייק ניוז, ביטוי שטנה מסוכנים וקריאות לאלימות.

לכל הפחות, זה כיוון שראוי שנחשוב עליו ברצינות.