קטר הקנאביס הקנדי מתקשה לסחוב במעלה הרגולציה

קנדה פתחה את המירוץ העולמי להתחמשות ברגולציית קנאביס. היא היתה המדינה הראשונה מבין מדינות ה־G7 שאישרה לגליזציה של קנאביס ועיני כל העולם נשואות אליה מאז, עם פזילה קלה כלפי שכנתה מדרום־מזרח – ארה"ב.

ה־17 באוקטובר 2018, היום שבו קנדה אישרה לגליזציה מלאה של קנאביס, הפך ליום חג עבור מעשני הקנאביס לצורכי פנאי בעולם כולו, ונדמה היה שאבן הדומינו הראשונה לאישור קנאביס ברחבי העולם נפלה. גרמניה, בריטניה, דנמרק, תאילנד, יוון, אוסטרליה, ניו זילנד ומדינות רבות נוספות הצהירו פומבית, כי יחלו לבחון לגליזציה מלאה או חלקית של קנאביס בעקבות הצהרתה של קנדה, ובינתיים אישרו קנאביס רפואי בתחומיהן. שנה לאחר אישור הלגליזציה, קנדה גם אפשרה לראשונה, החל מאוקטובר 2019, הכנסת קנאביס למוצרים אכילים ולתמרוקים בתחומה.

"כלכליסט" ביקר באזור אונטריו שבצד המזרחי של קנדה, שאינו משופע בחברות ותעשיית קנאביס כבצד המערבי של המדינה, ומצא שבעוד הקנאביס מהווה פוטנציאל הכנסות שממשלת קנדה צופה כי יהווה 6% מהתל"ג כבר בסוף 2019, הקנדים כבר לא חוגגים. "השקענו 28 מיליון דולר קנדי במתקן הגידול שלנו", מספרת ג'ניפר מאקארון, מנכ"לית חברת סטיבנס גרין (Stevens Green). החברה החליטה להתמחות בנישת הגידול החקלאי והקימה את מתקן גידול קנאביס התוך־מבני המסחרי הגדול באזור.

"ייקח זמן עד שנהיה רווחיים", היא אומרת, "אבל כרגע אנחנו החברה הגדולה היחידה באזור. כל השאר הן מעין חנויות משפחתיות קטנות (Mom's & Pop's shops) של חקלאים מקומיים שמוכרים קנאביס במחירים גבוהים, כי שטח הגידול שלהם קטן ועלות גידול הקנאביס גבוהה. עתיד התעשייה להשקפתנו הוא התמחות ולא פעילות לאורך כל שרשרת הערך. אנחנו לקחנו על עצמנו את התמחות הגידול, מגדלים עבור חברות שונות את הזנים שהם מבקשים שנגדל, ומקבלים עבור זה את הנתח שלנו כמגדלים, שמשתנה בהתאם לצורכי הצמח ואופי הגידול המבוקש. כרגע הסכומים הם גבוהים כי יש מעט מאוד מגדלים שמספקים תוצרת".

דארן סרניאק, המגדל הראשי של סטיבנס גרין החל מיולי האחרון, ומי שהיה עד אז אחד המגדלים בחברת קאנטרסט (Canntrust) הציבורית, שנתפסה על ידי משרד הבריאות הקנדי בגידול קנאביס בלתי חוקי בחדרים סודיים, מספר, כי "עלות תפעול מתקן הגידול מוערכת במאות אלפי דולר קנדי בחודש. אמנם רק התחלנו לעבוד ועוד לא כיסינו את ההשקעה, אבל ניתן להבין שאם לא היו רווחים בצד העבודה, לא היינו עובדים".

אף שהחברה החלה לפעול רק בחודש יולי האחרון, לאחר שקיבלה ב־5 ביולי את רישיון הפעילות, מאקארון מספרת, כי בכוונתם להקים מתקן גידול נוסף, צמוד לקיים, בגודל ובהשקעה זהים.

ההשקעה במתקן שממוקם ביישוב החקלאי סטיבנסוויל שבמחוז אונטריו הגיעה מכמה משקיעים מקומיים שמבקשים להישאר עלומי שם. המתקן עצמו מכיל 10 חדרי גידול תוך־מבניים בגודל של כ־201 מ"ר כל חדר (2,160 ר"ר). סיור רגלי מסביב ומעל למתקן מגלה את התשתית העצומה הנדרשת לתפעולו, ובעיקר תשתית החשמל הייעודית לקירור, חימום, הפעלת הנורות הנדרשות לגידול הצמחים, מערכת האוטומציה להשקיה ועוד. אישור הלגליזציה בקנדה לווה באיסור יבוא לצורכי שיווק ומכירה, ובכך הגן הממשל על התעשייה המקומית, שצפויה להגיע להכנסות של 4 מיליארד דולר (אמריקאי) עד סוף 2019. זהו גם גודל השוק של מדינת קליפורניה בארה"ב, הנחשבת לשוק הקנאביס הגדול בעולם.

דארן סרניאק, המגדל הראשי של סטיבנס גרין, במתקן גידול קנאביס של החברה צילום: צלי גרינברג

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בקנדה חוזה כי מכירות הקנאביס החוקי של המדינה יעמדו על 7.2 מיליארד דולר ב־2022. מכירות הקנאביס הבלתי חוקי במדינה הוערך ב־2017 ב־5.7 מיליארד דולר, והסיבות לירידה מהמספר הזה בתחזית ההכנסות של הקנאביס החוקי ב־2019 נובעות בעיקר מהגבלת גיל הצריכה לקנאביס בקנדה שעומד על גיל 18־19 (תלוי במחוז). על פי דו"ח של לשכת הסטטיסטיקה במדינה, כשליש מצרכני הקנאביס בקנדה, הם בני 15־24.

פרנצ'סקו קרוזו וליאונרד הוגן, זכייני הסניף היחיד בכל מזרח קנדה של רשת הקנאביס הקנדית Choom ושמונה 25 סניפים במדינה, רכשו את הזכיינות לאחר החלטת מחוז אונטריו כי בתחום המחוז יוקמו רק 25 חנויות לממכר קנאביס. החנות פועלת מאז ה־15 ביוני האחרון והשותפים מרגישים שעשו את עסקת חייהם; "אם היו אומרים לי לפני כחמש שנים שאפתח חנות קנאביס וארוויח ממנה כסף הייתי עונה להם שהם נפלו על הראש", אומר פרנצ'סקו.

הוגן מספר, כי "פעילות הקנאביס החוקית, בהיבט הקמעונאי שלה, מאוד חסרה כאן. צ'ום היא רשת מוכרת וידועה שכבר עובדת עם ספקים מגוונים ולכן כשהיא הציעה את הזכיינות, הבנו שיש כאן הזדמנות וקפצנו עליה. החנות ממוקמת בעיר מפלי הניאגרה (Niagara Falls), הצמודה למפלים המפורסמים – המהווים חלק מגבול יבשתי ארוך בין ארה"ב לקנדה. אנו זוכים הן לצרכנים מקומיים והן לצרכנים מקרב התיירים.

למרות זאת, מסייג הוגן, לא פשוט לפתוח חנות לממכר קנאביס בקנדה, "הבקשות השונות של הרשויות לא מאפשרות לכל אחד להיכנס לתחום. כל העלויות לנושא טרום התחלת פעילות, ובכללם העלויות הרגולטוריות, מוערכות בכחצי מיליון דולר קנדי – רק לחנות שלנו.

"אנו מכניסים כבר כיום כ־600 אלף דולר קנדי בממוצע לחודש, סכום שאנו צופים שיגדל בשל התגברות זרם צרכני הקנאביס במדינה מחד ותיירות הקנאביס שהחלה להתפתח ברחבי המדינה מאידך. שיעורי הרווח של חנות כזו עומדים בדיוק כמו כל חנות קמעונאית אחרת, ויעילות הניהול תקבע את שיעורי הרווחיות. החנות שלנו עומדת כיום על כ־30% רווחיות", הסביר הוגן.

"יש בורות מאוד גבוהה בנושא הקנאביס ואנו מרגישים שחלק מהחובה שלנו היא גם להסביר ולנווט את הלקוח למה שהוא צריך. אבל אנחנו לא מתעסקים בקנאביס רפואי ולכן גם אומרים ללקוחות שבנושאים מסוג זה יש להתייעץ עם הרופא".

אלן אנווין, דיקאן בית הספר ללימודי סביבה וחקלאות צמחי תועלת ונוי (School of Environmental & Horticultural Studies) במכללת ניאגרה קולג' הקנדית, מספר ל"כלכליסט", כי "הקנאביס התחיל בקול תרועה, אבל כל החברות בינתיים הפסדיות כי הדרישות הביורוקרטיות מאוד מקשות. העמידה בדרישות והרישיונות השונים גרמו לעסק להיות הפסדי עוד לפני שהוא התחיל לפעול. הדרישות הרגולטוריות גם לא אחידות בכל רחבי קנדה, ומשתנות בהתאם למחוז בו מבקשים לפעול. כך חלק מבקשים תנאים מסויימים כדי לפתוח חנות קנאביס לדוגמא, שאחרים אינם מבקשים כדוגמת היכן תמוקם הכספת, ואחרים בנושא אחר. וגם אופי ומחירי הרישיון לעיסוק בתחום משתנים מאזור לאזור, כמו גם הגיל בו מותר חוקית להתחיל ולצרוך קנאביס.

"אבל לדעתי האתגרים והקשיים הגדולים בענף הקנאביס הקנדי נמצאים במערכת הקמעונאית המחוזית, ובהיעדר חנויות לממכר קנאביס. זה נכון במיוחד בפרובינציות כמו אונטריו, שיש לה כיום רק 25 חנויות המשרתות את המחוז כולו. באלברטה, לדוגמה, יש יותר מ־200 חנויות קמעונאיות והיא מונה פחות משליש מהאוכלוסייה של אונטריו, שמתגוררים בה קרוב ל־14 מיליון איש, בעוד אלברטה קרובה ל־4 מיליון תושבים. לכן בשלב זה התעשייה הלא חוקית ממשיכה לשגשג".

אנווין התייחס גם לאיכות המוצר והסביר כי "הענף גם ממשיך להתקשות בייצור קנאביס באיכות גבוהה ובהיקף גדול, ולאחרונה מפיק מורשה גדול בקנדה סגר את פעילותו, וכמעט 200 עובדים פוטרו לצמיתות. עם זאת, נושאים אלו נובעים גם כתוצאה מהופעתה של תעשייה חדשה לגמרי, ואני מצפה שעם הזמן שווקי הקמעונאות, כמו גם גורמי הייצור בקנה מידה גדול, ישתפרו ככל שאנו לומדים מהטעויות שלנו. לנו במכללה יש רישיון לגידול קנאביס לצרכי מחקר, ואנו מקווים שיום אחד נוכל גם לפתוח חנות לממכר קנאביס אותו אנחנו נגדל, בדיוק כפי שאנחנו מוכרים בירה, יין, דבש וירקות שהסטודנטים שלנו מגדלים ומייצרים ברחבי המכללה".

ניאגרה קולג' הקימה תוכנית ללימודי תעודה בתחום הקנאביס, ומכשירה סטודנטים לתעשיית המיליארדים הבאה. "הקמנו את יחידת לימודי הקנאביס מתוך הבנה שלתעשייה יש צורך בכוח אדם מיומן מחד, ולסטודנטים יש עניין רב בתעשייה ובכניסה אליה מאידך" מספר אנווין.

מעבדת הקנאביס, או ה"בונקר" כפי שהוא מוגדר על ידי אנווין, הוא מבנה הבנוי משתי מכולות ישנות שעברו הסבה למעבדה. זהו המקום היחיד בקמפוס המכללה הציורי והפתוח בו ממוקמות גדרות, ולא במקרה הוא ממוקם בקצה הקמפוס לצד מחסן חקלאי. 

נשיא האקדמית עמק יזרעאל פרופ' יצחק הרפז צילום: עודד אסף - האקדמית עמק יזרעאל

"כלכליסט" נכנס למעבדת הקנאביס יחד עם פרופ' יצחק הרפז, נשיא מכללת עמק יזרעאל, שהגיע לסגור את הקצוות האחרונות בשיתוף הפעולה שהמכללות מבקשות ליישם ביניהן בנושא הקנאביס. עמק יזרעאל הודיעה בספטמבר האחרון, כי הקימה תוכנית אקדמית שתאפשר מתן תואר ראשון בלימודי קנאביס והפכה בעצמה לחלוצה אקדמית בנושא.

מדובר בהתמחות שתהיה חלק מהחוג למדעי ההתנהגות, ותעסוק בגידול וייצור קנאביס רפואי; רפואה ופרמקולוגיה; וכלכלה ומשפט. הרפז סיפר ל"כלכליסט", כי "הקנאביס הוא תעשיית העתיד וישראל מובילה בתחום המחקר והפיתוח שלה. לדעתי, ההשפעה של התעשייה הזו על המשק הישראלי תהיה משמעותית וגם אנחנו, כמו מכללת ניאגרה, רוצים להכשיר עובדים לתעשייה הזו.

"לכן חשוב לנו להבין את המודל לפיו מכללת ניאגרה עובדת. אנחנו כבר נמצאים בקשר עם חברות הישראליות כמו קנדוק ואחרות, לומדים את הצרכים של התעשייה, ומתאימים את תוכנית הלימודים לכך. בנוסף, חשוב לנו גם ההיבט המחקרי, וההכרה בלימודים כתואר ראשון היא המפתח לכך". בנוסף לשיעורים על מזיקים, בריאות הצמח, ואפקט הפמלייה (ההשפעה של כלל מרכיבי הצמח) שלו, לומדים הסטודנטים גם על הצד הקמעונאי של תעשיית הקנאביס, על אופן התפעול של מפעל לייצור או גידול קנאביס, דרישות הרגולציה, ואפילו על ההבדל בין הקנאביס הרפואי לזה של צרכי הפנאי.

התעשייה הקנדית, בשונה מהתעשייה הישראלית, אינה מכוונת רק לשוק הרפואי ורואה בשוק הפנאי את הדגש העיקרי אליו היא צריכה לכוון. "זה יהיה כמו תעשיית היין, וכל לקוח יבחר את זן הקנאביס שירצה. כך אם ירצה, יוכל לבחור את הזן האהוב עליו, בדומה להעדפה של קברנה סוביניון או סירה" הסביר פרנצ'סקו.

הכתב התלווה לנשיא האקדמית עמק יזרעאל, פרופ' יצחק הרפז, בסיורו במכללת ניאגרה, לקראת פתיחת תכנית ההתמחות בתחום הקנאביס באקדמית עמק יזרעאל ושיתוף הפעולה בין הגופים.