ביה"ד האירופי החליט: מדינות האיחוד מחויבות לסמן תוצרת מהתנחלויות
הפסיקה הגיעה בעקבות עתירה של יקב פסגות מהמועצה האזורית בנימין לביהמ"ש המנהלי בצרפת נגד הנחיית האיחוד האירופי משנת 2015 לסמן מוצרים שמיוצרים ביו"ש, רמת הגולן ומזרח ירושלים בתווית מיוחדת
יקב פסגות מהמועצה האזורית בנימין לבית המשפט המנהלי בצרפת עתר נגד הנחיית האיחוד האירופי משנת 2015 לסמן מוצרים שמיוצרים ביהודה ושומרון, רמת הגולן ומזרח ירושלים בתווית מיוחדת.
טרם ההחלטה מהיום, המשרד החוץ הישראלי חוששים שפסק דין תקדימי של בית הדין האירופי, שידרוש לסמן מוצרים מההתנחלויות, יחייב את כל 28 מדינות האיחוד האירופי ויוביל את תנועת ה-BDS וארגוני דה-לגיטימציה נוספים נגד ישראל - להילחם בייצור הישראלי. בנוסף, חוששים בישראל כי תנועת ה-BDS תנצל את התקדים כדי לקרוא למדינות מחוץ לאירופה לסמן את תוצרת ההתנחלויות.
תחילתו של הסיפור בנובמבר 2015, כאשר הנציבות האירופית פרסמה מסמך הקורא למדינות האיחוד האירופי שלא לסמן מוצרים שמקורם מעבר לקווי 67 - יהודה ושומרון, רמת הגולן ומזרח ירושלים - תחת התיוג "תוצרת ישראל", אלא תוך אזכור העובדה שמדובר בתוצרת ההתנחלויות.
ישראל זעמה על ההנחיה, ובזכות פעילות מאומצת של משרד החוץ והנציגויות באירופה - הצליחה לעצור את יישומה ברוב מדינות אירופה. צרפת היתה לאחת מהמדינות הראשונות שאימצה את ההנחיות, וב-2016 משרד הכלכלה הצרפתי אף פרסם הנחיות המחייבות את סימון מוצרים מההתנחלויות.
בעקבות זאת, יקב פסגות מבנימין הגיש כאמור עתירה לבית המשפט המנהלי בצרפת נגד סימון המוצרים שלו. בעתירה, טענה בין היתר הנהלת היקב כי ההנחיה נוגדת
את החוקה הצרפתית. בית המשפט המקומי קיבל את הטענות הללו, והורה למשרד הכלכלה במדינה להקפיא את יישום ההנחיות ולא לסמן יותר מוצרים מהשטחים עד להודעה חדשה. זאת, כאמור, בניגוד להחלטות קודמות בנושא. אולם, מכיוון שמדובר ברגולציה אירופית, בית הדין הצרפתי העביר את הנושא להכרעת בית הדין האירופי לצדק שמקום מושבו בלוקסמבורג - ערכאה עליונה שעל החלטותיה אין אפשרות לערער.
במשרד החוץ ניסו להשפיע על יקב פסגות למשוך את העתירה, בנימוק שמדובר במהלך מסוכן בעל השלכות רוחביות מרחיקות לכת. הם חששו כי בית המשפט האירופי לצדק יקבע שיש לסמן את תוצרת ההתנחלויות - והרי שאז מדובר בפסיקה שתחייב את כל 28 מדינות האיחוד האירופי. זאת, נזכיר, בניגוד למסמך ההנחיות של הנציבות האירופית שהיה למסמך פרשני ובגדר המלצה לא מחייבת שכל מדינה ומדינה יכלה לתרגם אותו כרצונה. במשרד חשבו שעדיף להשאיר את הסוגיה במישור הפוליטי, שבו יש לישראל יכולת השפעה, ולא להביאו למישור המשפטי שפסיקתו היא אוטומטית ורוחבית.