המניפולציה הפיננסית של סין שעלולה להפוך מלכודת דבש למשקיעים זרים
בעוד גודלה של כלכלת סין עומד על 13 טריליון דולר, נכסי הבנקים עומדים על 55 טריליון דולר כשמולם נזילות אמיתית של טריליון דולר בלבד. משמעות הדבר היא אשראי עודף במערכת שיגיע, בחלקו, לחדלות פירעון
העולם שבו אנו חיים כיום שונה מאוד ממה שהיה בעבר. הוותיקים שבינינו בווודאי זוכרים את הזמנים שבהם היינו שומעים על שמחה של חברים רחוקים אחרי האירוע, כי לא היה פייסבוק, ושהמקור הכמעט בלעדי לחדשות עולמיות היה התוכנית "רואים עולם" בהנחיית יעקב אחימאיר. מה שידענו מהעולם היה מה שעורכי התוכנית החליטו.
היום המצב שונה, כל הסיפורים הגדולים מגיעים לתודעה הציבורית במהירות דרך הרשתות החברתיות. למעשה, אם יש סיפור מעניין באופן מקומי, שיטוט קצר באינטרנט יחשוף את הסיפור בקלות. עם קצת רצון אפשר למצוא את שני הצדדים לסיפור. בעולם שבו כל המידע נגיש, תמיד מפתיע לגלות סיפורים ענקיים שלא מוצאים את דרכם לתודעה הציבורית. המצב הופך סוריאליסטי כשיש סיפורים שקשה למצוא מידע לגביהם. זה המצב כאשר מדובר בסין.
הריבון האמיתי: המפלגה הקומוניסטית
למפלגה הקומוניסטית של סין יש מדינה. כוח־העל של המפלגה הוא שליטה בנרטיב. השליטה המוחלטת שלה בנרטיב הפנימי אינה מוטלת בספק, אבל מה שמפתיע הוא השליטה שלה בנרטיב החיצוני בנושא הסיני. המפלגה הקומוניסטית הצליחה לגרום לטשטוש עד כדי זהות בין המפלגה לעם הסיני. בפועל, כשאדם מן השורה מכל מקום בעולם מדבר על סין, המילים כאילו לקוחות מתוך דף המסרים של המפלגה הקומוניסטית.
אפשר למצוא הבדלים גדולים ומהותיים באופי החוקתי בין סין למערב. בסין החוקה של המפלגה היא זו המכתיבה את החוקים של הריבון, וכאשר מתקשרים עם רשויות סיניות, מתקשרים בפועל עם זרועות של המפלגה. חברות ענק סיניות, כמו טנסנט ועליבאבא, שמנפיקות מניות ואג"ח בשוקי ההון העולמיים, מייצרות לסין תשתית טכנולוגית שתוכל להחליף את זו של ארה"ב. זה חלק ממלחמת נרטיב שסין מנהלת נגד העולם המערבי בכלל והאמריקאים בפרט.
חזיון תעתועים של 1.4 מיליארד צרכנים
כדי לייצא נרטיב בצורה מוצלחת, חייבים מקומיים בכל מדינה שיפיצו את הבשורה. המפלגה הקומוניסטית נותנת ליחידי סגולה מערביים גישה מיוחדת, רישיונות תפעול עסקים, זיכיונות, והופכת אותם למיליארדרים שהופכים שגרירים ויכולים להתקשר לנשיא ארה"ב וללחוץ עליו לשנות תקנות, לשפר גישה להתגמש. זה נכון גם לגבי משקיעים ויזמים אחרים. כשחזיון התעתועים של שוק עם 1.4 מיליארד צרכנים מופיע, קשה מאוד לחשוב על דברים כמו חופש, דמוקרטיה, זכויות הפרט ועוד. וול סטריט ומיליארדרים הם רק התחלת סיפור ה"שגרירים" של סין. בסופו של דבר, הפנסיות של כולנו מושקעות בסין.
המדדים העולמיים משקפים את התמ"ג, ומדד עולמי כזה או אחר חייב לכלול את סין בהתאם לתמ"ג היחסי שלה בעולם. במסגרת המלחמה הקרה מול המערב, סין, שהיא המדינה בעלת התמ"ג השני בגובהו בעולם אחרי ארה"ב, מעניקה לחוסכים חיבוק דוב. עם הזמן מדדי המניות והאג"ח מקצים אחוזים גבוהים יותר לסין. אבל כשהחוסכים רוצים להוציא את הכסף מסין, הם נתקלים בבעיות שגורמות להם לפנות לנציגי הציבור כדי שיקלו עליהם. נתוני התמ"ג המדווחים של סין הם בדיוק כאלה — מדווחים על ידי סין. כל מה שקורה בתוך המדינה נשלט על ידיה, ולכן קל הרבה יותר להציג מספרים גבוהים ממה שהם בפועל.
המשקל המנופח במדדים העולמיים
גם אם נאמין למספרים שסין מוציאה, מגזר הבנקאות שם יצא מכל פרופורציה. נכסי המגזר הבנקאיים בארה"ב שווים לגודל הכלכלה, כ־20 טריליון דולר. בסין, שהיא בעלת כלכלה בגודל 13 טריליון דולר, נכסי המערכת הבנקאית עומדים על 55 טריליון דולר, יחס של יותר מפי ארבעה. משמעות הדבר היא אשראי עודף במערכת אשר בחלקו יגיע לחדלות פירעון.
למעשה, מול אותם 55 טריליון דולר של נכסים, יש בערך טריליון דולר של נזילות אמיתית במערכת הבנקאית הסינית. המשמעות היא שהמשקל של האג"ח והמניות הסיניות במדדי ההשקעה העולמיים מנופח ועלול לחשוף משקיעים זרים להשקעת יתר במה שעלול להתברר כמניפולציה.
שימו לב: בועת האשראי בסין מהווה איום על הכלכלה הסינית והכלכלה העולמית, מניפולציות של סין לגבי השתתפות במדדי מניות ואג"ח עולמיים כולאות משקיעים בסין בהשקעות שייתכן ויהיה קשה לשמור עליהן בעת משבר.
השורה התחתונה: וול סטריט היא רק התחלת סיפור "השגרירים" של סין. בסופו של דבר, הפנסיות של כולנו מושקעות שם
דרור גילאון הוא כלכלן ראשי באזימוט בית השקעות ומתכנן פיננסי אישי, ואורנן סולומון הוא מנהל השקעות ראשי ושותף באזימוט בית השקעות