מה זוכי פרס הנובל יכולים ללמד אותנו על כלכלה?

הפרופסורים אסתר דופלו, אבהיג'יט בנרג'י ומייקל קרמר, זוכי פרס נובל לכלכלה לשנת 2019, פתחו החודש לעולם צוהר לעשייה חברתית משמעותית מבוססת מחקר, נתונים ועובדות אשר ניתן להעריך ולהשוות. גישה זאת היא בבסיס הרעיון של הדור הבא של יזמות: יזמות האימפקט – יזמות עסקית שמיועדת לפתור אתגרים חברתיים וסביבתיים.

בכדי שמיזם יהיה "מיזם אימפקט" עליו להתאים לשלושה קריטריונים: כוונה לייצר ערך כלכלי לצד ערך חברתי/סביבתי ומדידה של הערך החברתי והכלכלי שלו.

מימין מיכאל קרמר, אסתר דופלו ואבג׳יט בנרג׳י. זוכי פרס נובל לכלכלה 2019 צילום: Youtube, wikipedia, גטי אימג'ס

מיזמי אימפקט נעים בין אגרות חוב חברתיות לפתרון אתגרים רחבים בחברה (לדוגמא: צמצום נשירה מהשכלה גבוהה בישראל), דרך סטארט-אפים הפועלים לפתרון אתגרים ספציפיים (לדוגמא: הנגשה של מים וסבון לטובת שטיפת ידיים באזורים כפריים בדרום הודו) וכלה בשינוי תפיסות בבנייה נדל"נית (לדוגמא: דרך מודל שיקום שכונות שכולל שכירות מבוקרת לטובת התושבים המקוריים).

ליזמיות שרוצות להשפיע לטובה על העולם (ולא רק לעשות לביתן) המדידה של הערך החברתי היא תמיד הקשה ביותר. לכן אין זה פלא שהנובל בכלכלה הוקדש השנה לנושא מהותי זה ובפרט לחקר ההתערבויות החברתיות האפקטיביות ביותר במלחמה בעוני מערכתי. המחקר פורץ הדרך של דופלו, בנרג'י וקרמר מלמד שדווקא החלוקה של השאלות החברתיות הגדולות (עוני) לשאלות קטנות (לדוגמא המוטיבציות של אימהות לחסן את ילדיהן נגד מלריה) יכולה להניב מבנה כלכלי ברור של רווח והפסד חברתי, אותו ניתן לכמת מול השקעה פיננסית מסוימת, כלומר - חישוב של החזר חברתי וכלכלי על השקעה.

למה השקעות חברתיות וסביבתיות חשובות? בנוסף לטיעון הערכי ישנו טיעון כלכלי. פרופסור פול רומר זכה ב-2018 בנובל לכלכלה עבור תאוריית הצמיחה האנדוגנית. בבסיסה רעיון רדיקאלי ששואף להרחיב את הגדרת המושג "משאב". בעולם של משאבים, ככל שיש יותר אנשים יש פחות משאבים עבור כל אחד ולכן בהכרח יש תחרות מתמדת, אולם, בעולם של רעיונות, הגדלת כמות האנשים היא ברכה ולא קללה. בעיקר כאשר מדובר ברעיונות אשר נובעים משיתופי פעולה שלא יכלו להיווצר בעבר – בין מדינות שונות, דיסציפלינות שונות ועוד.

כלומר, הטבה עם חייהם של אחרים, גם אם האחרים הללו לא נמצאים ב"קהילה שלי" (העיר, המדינה, האיחוד המונטרי שלי), דרך סיוע ושיתוף פעולה, הינה לרווחת הכלל. זהו שינוי פרדיגמה נוסף שאנו רואים בבירור ביזמות אימפקט: שיפור של תוצאות חברתיות וסביבתיות מטיב לא רק עם המוטב הישיר אלא גם עם הקהילה מסביב והכלכלה מסביב כמו גם עם המשקיעה, הקהילה שלה והכלכלה סביבה.

כיתה בהודו

למה קשה לנו לאמץ פרדיגמה כלכלית חדשה? בה כסף אמור לא רק לייצר עוד כסף למי שכבר יש לו כסף (על חשבון אחרים פעמים רבות) אלא שכסף ייצר כסף לצד ערך חברתי וסביבתי לכולם? מפני שנראה לנו שישנו דיסוננס קוגניטיבי בבסיס רעיון זה: הרי שכסף לחוד ועשייה חברתית לחוד.

פרופסור ריצ'רד ת'יילר, זוכה הנובל ב-2017 על פיתוחים בכלכלה התנהגותית, הוכיח כי רק משום שאנו חושבים שמשהו נכון, או כי נוח לנו להאמין כי משהו נכון, לא עושה אותו נכון. הנתונים אשר אנו מתחילים לראות משווקי האימפקט (התחום קיים רק עשור ולכן עוד נמצא בחיתוליו) מראים כי השקעות אימפקט מניבות פעמים רבות החזרים בגובה שוק ולעיתים אף עוברות את ציפיות המשקיעים. על פי דו"ח מקיף של ארגון ה-GIIN העולמי (Global Impact Investing Network ארגון הגג של משקיעי האימפקט בעולם) 91% מהמשקיעים בתחום מדווחים על החזרים אשר תואמים לצפיות ההחזר הפיננסי שלהם (77%) או עלו על הציפיות (14%) כאשר 98% מדווחים כי התשואה החברתית/סביבתית עומדת ואף עולה על הציפיות שלהם.

בקרן אדמונד דה רוטשילד אימצנו גישות דומות לאלה של הנובליסטים שהוזכרו. כמו רומר, אנו מאמינים בהשקעה ברעיונות יזמיים חדשניים בדגש על יזמות אימפקט. יזמות אימפקט אף יכולה לחזק עוד יותר את הצמיחה האנדוגנית, שכן היא מנוע צמיחה לרעיונות בעלי השפעה חברתית וסביבתית חיובית מחד ושואפת לצמצם את יישומם של רעיונות בעלי השפעה שלילית על האדם והסביבה מאידך. בדומה לת'יילר אנו שמים את האדם במרכז של כל התערבות חברתית אותה אנו מנסים ליישם ולכן אנו בונים ומחזקים פרויקטים סביב אנשים וקהילות. לבסוף, כמו דופלו, בנרג'י וקרמר גם אנו עוסקים באיסוף נתונים ומידע מבוסס והערכה מתמדת של הרווחים החברתיים המדידים אותם אנו מייצרים בשטח, בהובלת השותפים שלנו.

עכשיו כל שנותר לקוות הוא שהנובל הבא בכלכלה בשנת 2020 יהיה לחוקר/ת מצטיינים על פיתוח תיאוריות מהפכניות ויישומיות בתחום של הון-סיכון-אימפקט.

אלינה שקולניקוב היא מנהלת תחום השקעות אימפקט, בקרן אדמונד דה רוטשילד