אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי

להתפעל מהמקוריות של אפל TV

"דיקינסון" עיבוד מפתיע לסיפורה של המשוררת הנודעת צילום: apple tv

יחד עם “תוכנית הבוקר” עם ג’ניפר אניסטון, ספינת הדגל של אפל TV פלוס, עלתה השבוע לשירות הסטרימינג החדש גם “דיקינסון”, על המשוררת הנודעת, חובבת הלבוש הלבן והשירה התמציתית, אמילי דיקינסון. סדרה זו, שלא כמו זו מרובת הכוכבים המקבלת את כל תשומת הלב, היא יצירתית, מפתיעה וגם קשה לשים עליה את האצבע. לרגע היא נראית כמו דרמה תקופתית בסגנון “גאווה ודעה קדומה”, ואז פתאום צצה מרכבה שחורה עם סוסים מתנדפים באנימציה והמשוררת פונה לחברים שלה בDude. השפה שלה - הוויזואלית, המוזיקלית והמדוברת - היא מקורית, לקוחה מעולמות אחרים לגמרי. יש בה משהו מבולגן, קצת קומי (ג’יין קרקובסקי מ”רוק 30” היא בתפקיד אמה) וקצת לירי. אה כן, וגם את “המוות” מגלם הראפר האמריקאי ויז קאליפה - לא בדיוק מי שמצפים למצוא בבית אמריקאי במאה ה־19.

רותה קופפר

הצגה

לצפות במחזה אקטואלי בהבימה

"מקווה". עודכן למאה ה־21 צילום: ז'ראר אלון

“במקווה רואים הכל אבל אין לנו זכות לחטט”, אומרת הבלנית הוותיקה שושנה בגילומה של ליא קניג הנפלאה, לבלנית הליברלית שירה (אסנת פישמן) שמעזה לגלות אמפתיה כלפי חדוה (הגר טישמן) שבעלה מכה אותה שנים. המחזה “מקווה” שכתבה הדר גלרון לפני 15 שנה אמנם פחות סנסציוני וחדשני משהיה בזמנו, אולם למרבה הצער נשאר רלבנטי, ומעלה סוגיות מורכבות שאיתן מתמודדת החברה הישראלית, החרדית והחילונית גם יחד. היוצרים השכילו לערוך שינויים ועדכונים שיתאימו למאה ה־21, בעיקר בדמותה של אלמז שמגלמת בכישרון רב אושרת אינגדשט, שדמותה מכניסה רובד נוסף העוסק בגזענות ודעות קדומות כלפי העדה האתיופית. בשבוע שבו עוסקים בלי סוף בהדרת נשים, המחזה שביים רפי ניב בתיאטרון הבימה, מזכיר שוב שהדרך לשוויון מגדרי עוד ארוכה.

מאיה נחום שחל

אירוע

לתמוך בשדרות ירושלים החסומות

עבודה של כרם נאטור. אמנות במקום בנייה צילום: כרם נאטור

תקופה לא קלה עוברת על שדרות ירושלים, ואולי דווקא בגלל זה מאוד משמח שפסטיבל האמנות השנתי של עיריית ת”א־יפו “אוהבים אמנות, עושים אמנות” בחר להרים דווקא לשדרה החסומה והפצועה באירוע המרכזי שלו שיתחיל הערב (חמישי, 19:00) ויימשך לאורך שישי ושבת. במשך סוף השבוע יוקפאו עבודות בניית הרכבת הקלה בשדרה, ובמקומן יוצבו עבודות אמנות ממדיות שונות – ציור, וידיאו, מיצב וסאונד, ויתקיימו פעולות אמנותיות שונות - כולן תחת השם “תחום בזמן”. העבודות יתייחסו, כל אחת בדרכה, לארעיות ולקצב מתחלף תוך כדי התחשבות בעבודה בשטח השדרה ובמורכבות שלה. בין התחנות לאורך השדרה שבה יציגו אמנים כמו כרם נאטור, מאיה דוניץ, ראידה אדון ואחרים, תעבור תזמורת “ארמון בזמן” והקהל יוזמן ללוות אותה בשיטוטיה.

רעות ברנע

פסטיבל

לשיר עם יוסי בנאי

יוסי בנאי מתוך הסרט צילום: נינו הרמן

פסטיבל דוקאביב גליל נפתח אתמול במעלות תרשיחא, אבל אל דאגה: כמה מהסרטים הכי טובים בו יוקרנו בין היום למוצ”ש. במרכז הפסטיבל יעמדו הסרטים שזכו לפרסים ולפרסום בפסטיבל דוקאביב התל־אביבי: “לאה צמל, עורכת דין” הישראלי ו”ארץ הדבש” המקדוני. בשנים האחרונות עלה קרנם של סרטי התעודה הביוגרפיים, שגם הוכיחו שסרטי תעודה יכולים להיות גם קראוד־פליזרים ולהיטים קופתיים. את המשבצת הזאת ימלאו שני להיטים מקומיים: הסרט על שייקה אופיר, ו”להאיר את יוסי”, המסע הנוסטלגי בנבכי הארכיון של יוסי בנאי, שמיועד למי שמתגעגע לקולו, למילותיו ולשיריו (ההקרנה תלווה באירוע שירה בציבור). מחר יוקרן בבכורה מקומית הסרט התיעודי המדובר על טוני מוריסון, זוכת פרס נובל לספרות שהלכה לעולמה השנה, ובשבת יוצג סרטו של רון הווארד על זמר האופרה פברוטי.

יאיר רוה

לרכוש קרמיקה משובחת מטובי האמנים

כלי בעיצוב אתי גורן. הזדמנות להתחיל אוסף

תמיד כיף לבקר בבית בנימיני, המרכז לקרמיקה עכשווית (העמל 17, תל אביב). יש שם משהו מסביר פנים, מין חגיגה של יצירה, עשייה וחומר באוויר. בסוף השבוע הזה כדאי במיוחד להגיע לשם, לתערוכה ״אוספים/קרמיקה ישראלית״. זאת אמנם תערוכת מכירה קצרה, שלושה ימים שבהם יציגו 80 אמנים, מעצבים וקדרים מגוון מרשים של עשייה קרמית, אבל היא מספקת תמונת מצב עדכנית על התחום שנמצא לאחרונה בשגשוג. ״אנשים לא מבינים את הערך המסחרי של קרמיקה, שעולה כל הזמן: ששווה להתחיל לאסוף קרמיקה עכשיו, כשהמחירים מאפשרים את זה״, מסבירה מרסל קליין, מנהלת בית בנימיני. המחירים ינועו בין 150 שקל לפריטים קטנים של קדרות משובחת, ל־50 אלף שקל לפסל של רונית ברנגה. גם אם אין לכם תוכניות או כסף להתחיל אוסף בקרוב, המגוון, שלל הטכניקות, היצירות, והאיכות מצדיקים לקפוץ לסיבוב.

יונת נחמני