ניסיון לצוד את ציפור נפשה של הדמוקרטיה
מוגש מטעם DUN'S 100
אנשי תקשורת הפועלים מטעם לשכת ראש הממשלה נתניהו, העומד בפני כתב אישום חמור, בכפוף להחלטה בשימוע כמובן, נחקרו באזהרה בחשד להטרדת עד המדינה שלמה פילבר, עד מרכזי בפרשת 4,000. מדובר באותה מחאה רעשנית שנערכה מחוץ לביתו של העד בחודש אוגוסט, במהלכה הושמעו אמירות ביקורתיות נגד עד המדינה, ובציבור התעורר ויכוח ציבורי סוער, האם מדובר בחקירה מוצדקת או שמא בהליך דרקוני הפוגע בחופש הביטוי, ובחופש להפגין?
חופש הביטוי הוא ציפור נפשה של הדמוקרטיה, הזכות להפגין ולהתאסף הן זכויות על חוקתיות במדינת ישראל, גם אם יש להבחין בין חופש ביטוי לחופש ההפקרות, כפי שנקבע בפסק דין בג"צ "קול העם" (1953). מאז ועד היום נכתבו פסקי דין נוספים העוסקים בגבולות חופש הביטוי אשר גובר על זכויות רבות, אם כי הוא גם נסוג לעיתים אל מול אינטרסים מסויימים.
ההחלטה של המשטרה, בשיתוף הפרקליטות כמובן, לחקור את השניים מנומקת בכך שמניעת הפגיעה בשלוות חייו של עד מדינה היא אינטרס הקודם לחופש הביטוי. מה השלב הבא, סגירת מהדורת החדשות או צווים מנהליים נגד עיתונאים שיעזו לכתוב ביקורת נגד עדי מדינה? הרי זה היינו הך.
החוק להגנת עדים משנת 2008 והרשות להגנת עדים שהוקמה במשרד לבטחון פנים בעקבותיו, נועדו לסייע למדינה במאבק מול ארגוני הפשע והשחיתות הציבורית הגואה. החוק נותן למערכת אכיפת החוק כלים רבים לקידום חקירות פליליות, אבל ככל שהחוק החדש יחסית מתעמת עם המציאות בתיקי חקירה ובבתי המשפט מתגלים בו מרכיבים דרקוניים ממש, שפוגעים אנושות בזכויות נאשמים, יהיו אשר יהיו.
הפגיעה היא גם בחופש הביטוי המקודש, שעליו נאבקים מדי יום שוחרי הדמוקרטיה, גם אלה שממהרים להגן על הצעד הדרקוני של המשטרה והפרקליטות לחקור את שני יועצי התקשורת של נתניהו. אתה לא חייב לאהוב את המתקפה המבישה של שר המשפטים אוחנה על הפרקליטות, כדי לגנות את החקירה המתוקשרת המיותרת הזו.
שלוות חייו של עד מדינה, אסטרטגי ככל שהיה, אינה מהווה כלל אינטרס השקול לחופש הביטוי של העיתונות ולחופש ההפגנה של הציבור הרחב - ברסלבים, ליכודניקים "אינטרסנטים" או שמאלנים "מוסריים". בקונפליקט שבין דיכוי המחאה המיניאטורית המצחיקה הזו, גם אם היא מנומקת בשמירה על שלום הציבור, ברור לכל שוחר חוק ודמוקרטיה שחופש הביטוי הוא על העליונה. הדבר היה ידוע היטב לרשויות אכיפת החוק, ולכן הם נימקו את עילת החקירה הפלילית בעבירת ההטרדה.
עוד לפני שמבוצעת העבירה של הטרדת עד, באה המדינה והקימה את הרשות להגנת עדים שנועדה להעלים את העדים מהעין הציבורית, ולמנוע את ההטרדה שלהם, לכאורה. כאילו אין אינטרס ציבורי לדעת מי הוא העד המוגן שמעיד נגד רוצחים, ראשי ארגוני פשיעה ופוליטיקאים שסרחו, כאילו אין אינטרס ציבורי לדעת על עבירות חמורות שביצע. החשכת המסך על עדים מונעת את בירור האמת, ומונעת קבלת מידע עליו מגורמים מסויימים בציבור, שיתכן והעד עקץ אותם בעבר, הונה אותם, פגע בילדיהם ואפילו רצח את יקירהם.
פרקליטים וחוקרי משטרה מנצלים עד תום את החוק להגנת עדים, ואת הכללים הדרקוניים של הרשות להגנת עדים, כדי להסתיר תיבות פנדורה של עדי מדינה, סוכנים, מדובבים ועוד, כפי שנחשף רק לאחרונה בתיק "האתרוג", המדובב של אסי אבוטבול. אין בעיה לחסות ת הזהות החדשה של עדים אלה, אבל מזהות העבר והאישיות הקלוקלת של העד לא ניתן להתעלם, ואף אסור להתעלם ממנה.
עו"ד ארז אבוהב
מהי בכלל הטרדת עד? מהי המדיניות בחקירות מסוג זה?
כדי להבין מהי הטרדה של עדים יש לחזור לפרשת "הפגישה הלילית" (1983, פגישה שכינס עו"ד רם כספי במשרדו של יגאל ארנון ובה השתתפו בכיר אגד החשוד בפלילים, ועד התביעה המרכזי נגדו). ושם נאמר: "מבלי לנסות למצות כאן את משמעותו של המונח 'הטרדה' ניתן אפוא לומר, כי הטרדה כוללת, לצורך ענייננו, כל פנייה אל אדם בדיבור או במעשה שיש בו כדי לטרדו ממנוחתו או מעיסוק באותם עניינים שהוא בוחר לו מרצונו. הדבר כולל, בין היתר, פניות טלפוניות המעמיסות על זמנו, צלצולי סרק בדלת או בטלפון, מעקבים גלויים או נסתרים, צעידה בעקבות אדם, עריכת משמרות, פניות אליו כדי שישוב ויבחן טענותיו והאשמותיו, בייחוד בלוויית איום מוסווה ששמו או משרתו ייפגעו, לרבות הזמנתו למקום שלא ביוזמתו בקשר לעדותו ודברים כיוצא באלה, שיש בהם כדי להעסיק אדם בעניינים, שאינם אלא, כלשון העם, בלבול מוח גרידא".
לכן, גם אם נניח שההפגנה המצחיקה הפריעה לשלוות חייו של עד המדינה או הטרידה את מנוחת הצהריים שלו, ואפילו אם ישנן ראיות לכך שההפגנה היתה ניסיון להתריס נגד עד המדינה, נראה שאין בה מעבר לבלבול מוח גרידא, והחקירה הפלילית של יחידת העילית להב 433, הזרוע הארוכה של פרקליטות המדינה, אינה אלא ניסיון להלך אימים ולסתום פיות.
מאת עו"ד ארז אבוהב, ארז אבוהב, משרד עורכי דין
