פרופ' ארנה רבינוביץ'-עיני: "בתוך עשור 75% מהתביעות יתבררו באופן מקוון"

הילדה ומרטין הם זוג הולנדי עם שני ילדים, פרודים מזה שישה חודשים, שמעוניינים לסיים את נישואיהם באופן ידידותי ככל האפשר, מספרת פרופ' ארנה רבינוביץ'־עיני. התקשורת ביניהם טובה רוב הזמן, אבל מאז שמרטין גילה שהילדה ניהלה רומן, השיחות על תנאי הגירושים הסלימו לא אחת לכדי מריבה. השניים פנו לפלטפורמת יישוב הסכסוכים המקוונת uitelkaar.nl ("נפרדים", בתרגום חופשי), שחסכה מהם את הזמן, הכסף ועוגמת הנפש הכרוכים בפגישות אצל עורכי דין ומגשרים. הם התחברו לאתר כל אחד בזמנו, עקבו אחרי "עץ אפשרויות" שהוביל אותם דרך רצף שאלות אמריקאיות מובנות, וחתמו על הסדר גירושים בתוך חודשיים.

זהו אינו תרחיש עתידני. בהולנד לבדה נוהלו בשנים האחרונות למעלה מ־2,000 תיקי גירושין מחוץ לבתי המשפט וללא מעורבות צד שלישי, באמצעות אלגוריתם - תחום שנקרא "יישוב סכסוכים מקוון" (ODR, או Online Dispute Resolution). עורכי הדין והמגשרים פחות נהנים מפירות הטכנולוגיה הזו, אבל במדינות רבות באירופה, ארצות הברית וקנדה היא משמשת פתרון יעיל בתיקי תעבורה, תביעות קטנות, סכסוכי שכנים ואף סכסוכי משפחה. באנגליה, למשל, הוקם לאחרונה בית משפט מקוון (Solutions Court) בהשקעה של 730 מיליון ליש"ט (3.2 מיליארד שקל), שיטפל בשלב ראשון בסכסוכי תביעות קטנות עד עשרת אלפים ליש"ט ולבסוף בתביעות ענק של עד 25 מיליון ליש"ט. בפברואר האחרון נפתרה שם לראשונה מחלוקת שנידונה בבית המשפט במשך שלושה חודשים. רובוט שעשה שימוש בבינה מלאכותית פתר אותה בתוך שעה.

אם תשאלו את פרופ' רבינוביץ'־עיני, מחוקרות ה־ODR הבכירות בעולם, זוהי רק תחילת המהפכה. "התפשטות הטכנולוגיה במערכת המשפט תהיה נרחבת ועמוקה", היא אומרת. "קשה לנו לתפוס את היקף השינוי הצפוי, כי אנחנו עדיין תופסים את בתי המשפט כ'מקום' — אבל הלחצים להרחבת השימוש באפיקים מקוונים הם אדירים. לא מעטים בתחום צופים שכבר בתוך עשור ברירת המחדל תתהפך, וכ־75% מהתביעות שלנו יתבררו באופן מקוון. זו תהיה מהפכה של ממש, עם השלכות עמוקות על תפקיד בתי המשפט, השופטים ועורכי הדין".

פרופ' ארנה רביניביץ'-עיני צילום: תומי הרפז

מעבר להתייעלות, מה הבשורה במהפכה הזאת?

"הבשורה הגדולה היא תיקון עיוותים חברתיים הקיימים במערכת המשפט. ראשית, הליכים מקוונים זולים יותר, ומשפרים נגישות לצדק גם לעניים. שנית, מחקר שאנחנו עורכים כעת מלמד ששילוב טכנולוגיה במקום גורם אנושי — פרקליט, מגשר או שופט — מסייע לניקוי ההליך מסטריאוטיפים". המחקר השווה הליכים שיפוטיים "אנלוגיים" (כלומר לא דיגיטליים) עם הליכים שבוצעו בפלטפורמה האמריקנית Matterhorn, שמאפשרת שפיטה אנושית מרחוק ומיושמת ביותר מ־50 בתי משפט בארה"ב. הממצאים הראשוניים, חושפת רבינוביץ'־עיני, מראים שהליכים אנלוגיים חשופים להטיות ממאפיינים כמו גזע וגיל — שנמחקות לחלוטין בהליך מקוון. "כרגע אנחנו מסיימים מאמר ראשון שמנתח כמה אלפי תיקים משני בתי משפט, ומראה שבהליכים 'רגילים' שחורים וצעירים קיבלו קנסות גבוהים יותר, ובחלק מהמקרים גם הורשעו בעבירות עם יותר נקודות".

יכול להיות שהשוני בתוצאות נובע לא מהרקע האתני שלהם, אלא ממרכיב אחר במאפיינים שלהם.

"נכון. הסבר אפשרי אחד הוא שהכנסנו מאפיינים שמקלים על אנשים מסוימים או קבוצות מסוימות: האם היטבנו עכשיו עם מי שיודע להתנסח בכתב? עם מי שמעלה טיעונים מסוג מסוים, לעומת מי שמעלה טיעונים מסוג אחר? הסבר אפשרי אחר הוא שקורה פה משהו מצד השופטים, שלקחנו מהם חלק מהמידע שהיה פרוש בפניהם כתוצר לוואי של המפגש פנים־אל־פנים: המרנו את המפגש הזה במדיום החדש, כך שחלק מהמידע נעלם. המרנו את התקשורת לחד־כיוונית, ולא לכזו שיש בה איזושהי אינטראקציה עם השופט, אבל אולי אנחנו דווקא כן רוצים שהשופט או השופטת יראו את האדם מולם ויפעילו חמלה, גם במחיר שאולי יופעלו הטיות או סטריאוטיפים? יש פה מגוון שיקולים מאוד משמעותי".

מהפכה שהתחילה ב־ebay

את הקריירה שלה החלה רבינוביץ'־עיני (48) כשהשלימה בהצטיינות שני תארים ראשונים במדעי הרוח ומדעי החברה ובמשפטים באוניברסיטת תל־אביב. ב־1999 עברה לניו יורק, שם השלימה תואר שני במשפטים ודוקטורט ביישוב סכסוכים וטכנולוגיה באוניברסיטת קולומביה. באותה שנה עצמה פנה פייר אומידיאר, מייסד איביי (eBay), לסטארט־אפ סקוורטרייד (Squaretrade), וביקש ממנו לפתח עבור איביי פלטפורמה מבוססת דוא"ל ליישוב סכסוכים בין מוכרים לקונים באתר. זה היה הרגע שיצר את תחום ה־ODR ושינה את עולם יישוב הסכסוכים.

מי שנחשב לסנדק של ה־ODR הוא קולין רול, המפתח של סקוורטרייד (שנבלעה בהמשך בתוך איביי). רול ערך לימים מחקר על תרומת רכיב ה־ODR לאמון ולשביעות הרצון של משתמשי איביי: במקום לשאול את המשתמשים על החוויה שלהם, הוא אסף נתונים על נפח הפעילות של מאות אלפי משתמשים שעברו הליך יישוב סכסוך, והשווה אותם לזה של אלה שלא חוו יישוב סכסוך. התוצאות היו מדהימות.

מה עלה מהן?

"התברר שמי שעברו הליך ODR, בין אם זכו בו ובין אם לא, הגדילו את היקף פעילות הסחר שלהם באחוזים גבוהים יותר ממי שלא עבר את ההליך. לכלל הזה היה רק חריג אחד — מי שהסכסוך שלו לא נפתר תוך כמה שבועות. כלומר, מבחינת האמון, עדיף להפסיד מהר מלאט. רול זיהה שהתמודדות אפקטיבית עם סכסוך מחזקת את האמון של הסוחרים יותר מסחר בלי סכסוכים, כשאיום הסכסוך הוא ברקע". כיום, איביי מטפלת ב־60–70 מיליון סכסוכים מדי שנה, לשביעות רצונם של הצדדים ביותר מ־80% מהמקרים. לו היה זה בית דין לתביעות קטנות, הוא היה בית הדין לתביעות קטנות הגדול בעולם. "כשחזיתי במערכת ODR בראשית ימיה, ממש במקביל לכתיבת הצעת המחקר שלי, התחושה היתה שטרפו את הקלפים ואנחנו בונים משהו חדש. חשבתי על הזירה המקוונת כעל מגרש משחקים שמאפשר לנו לדמיין מחדש את עולם יישוב הסכסוכים שבנינו פנים מול פנים".

הליך ברמה של ילד בכיתה ו'

ההליכים האלה אולי צמצמו את הפער בין עשירים לעניים, אבל הפער הדיגיטלי עדיין קיים.

"גם בעידן שבו לכל ילד יש סמארטפון, מוקדם להספיד את הפער הדיגיטלי. הוא מהדהד פערים תרבותיים וחברתיים עמוקים".

ומה הפתרון?

"פתרון מעניין מתנהל בקולומביה הבריטית, שם יש טריבונל שעוסק בתביעות קטנות, סכסוכי שכנים ותביעות גוף עד 50 אלף דולר. ההליך הוא חובה, ולמעט חריגים הוא ללא ייצוג. הם עובדים שם יפה מאוד עם אוכלוסיות מוחלשות, והמוטו שלהם הוא שכל השפה של ההליך צריכה להיות ברמה של כיתה ו'. האתר שלהם היה הראשון שעשה שימוש ב'עץ החלטות' שמאפשר לחלץ מאנשים מה הבעיה שאיתם הם באים, ומהו אפיק הפעולה המתאים להם. לפעמים האפיק הוא מחוץ לבית המשפט, אבל אם פעם היינו פשוט זורקים את הצדדים בלי תשובות, פה אפשר לכוון אותם בצורה משמעותית לאפיק הפעולה. בהמשך מאפשרים להם משא ומתן ישיר באופן מקוון, ואם זה לא עובד, הולכים להכרעה. היא יכולה להיות מקוונת, טלפונית או פנים מול פנים".

ולאלגוריתמים אין הטיות, שניזונות ממי שכתב אותם?

"בדור הראשון כולנו נורא חיבקנו אותם, וקיווינו שהם יעלימו את ההטיות האנושיות. בהמשך הבנו שמישהו הרי גם מתכנת את האלגוריתמים. יותר מזה: אנחנו לא לגמרי יודעים איך האלגוריתמים לומדים. יש לא מעט סכנות גם בקופסאות השחורות האלה. זה עולם שלם שעוד עומד לפנינו. ועדיין, כשמבקרים את ההליכים המקוונים, צריך להפסיק לעשות רומנטיזציה לחלופה האנושית ולזכור מהי בדיוק קורה בבתי המשפט: עסקאות טיעון בפלילים, פסקי דין לא מנומקים, פשרות מסוג זה או אחר באזרחי. זו המציאות.

"צריך לבדוק איפה הטכנולוגיה יכולה לסייע לפתור את בעיות העומק של עולם יישוב הסכסוכים — בעיות של פערי כוחות, של גישה לצדק, של הפרטה, מתחם שיקול הדעת. הפלטפורמה החדשה עשויה לפתור חלק מהבעיות האלה, אבל גם לעורר אחרות מסדר שני ושלישי".

וצריך להתמודד עם אוכלוסיית עורכי הדין.

"צריך להתמודד עם השמרנות, נגד התפישה ש'מה שהיה הוא שיהיה'. המוטו של הפקולטה שלנו הוא 'משפט בעולם משתנה', ואני תופסת את תפקיד עורכת הדין ככזו שצריכה להיות במוקד השינויים האלה ולנסות להקדים אותם. המשפט תמיד היה כמה צעדים מאחורי השינוי, אבל אנחנו בעידן שבו השינויים כל כך מהירים שאנחנו כבר לא יכולים להרשות לעצמנו להישאר מאחור. עורכי הדין צריכים קודם כל לדעת להקשיב, לסייע ללקוחות להבין מה הם צריכים ורוצים, ואז לעזור להם להשיג להם את זה במגבלות האתיקה והחוק. בית משפט הוא רק אופציה אחת ממניפה של אפשרויות. אם הם מתמקדים רק בה, הם מצרים מאוד את המשמעות של המקצוע המשפטי. במחקר של פרופ' מיכל אלברשטיין מבר אילן נמצא ש־70% מההליכים האזרחיים היום בכלל לא מגיעים לדיון ראשון בפני שופט. קורה פה משהו אחר, שבמסגרתו הטכנולוגיה הולכת ותופסת תפקיד יותר מרכזי. את המשהו הזה עורכי דין צריכים להבין".