לקשישים מגיעה גם "פנסיית אושר"

בימים האחרונים פרסמה הלמ"ס נתונים עגומים על מצב הקשישים בישראל. כמחצית מהם חיים מקצבאות בלבד, כרבע לא מצליחים לממן את הוצאות הבית ורבים מהר חיים על חסכונות.

מצב הקשישים אינו מפתיע בעיקר בגלל שפנסיית החובה התחילה לפעול רק מ-2008 וקשישים רבים לא חסכו מעולם לפנסיה. קצבאות הביטוח הלאומי אינן מספיקות וקשישים רבים נאלצים לחיות בעוני מחפיר. פנסיית החובה היתה צעד חשוב ונכון שייתן פתרון חלקי לקשישים בעתיד. עם זאת, זה לא מספיק, בעיקר בגלל העלייה בתוחלת החיים שגורמת לקיטון בקצבה המתקבלת בפנסיה, דבר הדורש הגדלת החיסכון ואף המשך עבודה אחרי גיל הפנסיה.

האם זה נורא לעבודה אחרי גיל הפרישה?

העבודה היא מקור חשוב לאושר והיציאה לפנסיה מסכנת את האושר. העבודה מאפשרת לנו להתפתח, להגדיל את מעגל החברים שלנו, להיות יצירתיים, ולהרגיש משמעותיים. כל המחקרים העוסקים בקשר בין עבודה לאושר מראים כי מי שעובד מאושר יותר ממי שאינו עובד ללא קשר לסוג העבודה וגם ללא קשר להכנסה. מי שיש לו הכנסה מעבודה יהיה יותר מאושר ממי שאינו עובד ויש לו את אותה הכנסה ממקורות שאינם עבודה.

הבעיה הגדולה היא "פנסיית האושר" של הקשישים. הבעיה מתחילה בפרישה לפנסיה והמעבר משעות עבודה רבות לשעות פנאי רבות. המחקרים העוסקים במצב האושר והבריאות של קשישים מראים כי מי שממשיך לעבוד אחרי גיל הפנסיה (אפילו באופן חלקי) מאושר יותר, בריא יותר ועם תוחלת חיים גבוהה יותר.

קשישים בפנסיה בקורס ברוקרים בכפר סבא (ארכיון) צילום: עמית מגל

העלאת גיל הפרישה יכולה לפתור גם את הבעיה הכלכלית וגם את בעיית האושר אך יש לפתרון כזה השלכות רבות על שוק העבודה. אין ספק שגיל הפרישה לנשים צריך לעלות לגיל 67, אך העלאת גיל הפרישה מעבר לגיל 67 (למשל לגיל 70) עלולה לפגוע בכניסת צעירים לשוק העבודה ותגרום למעסיקים לפטר עובדים בגיל מבוגר. מעבר לכך, גם אם יעלו את גיל הפרישה לגיל 70 למשל, בעיית "פנסיית האושר" לא תיפתר היא רק תדחה לגיל 70.

מה לעשות בשביל לדאוג ל "פנסיית האושר"?

פנסיונרים רבים מוצאים בהתנדבות "מכונת אושר" היכולה להוות חלופה לעבודה ו"ליצר" אושר.  ההתנדבות גם נותנת תחושה של נתינה שיכולה גם היא לייצר אושר. אך ההתנדבות היא לא מכונה מושלמת היכולה להחליף את העבודה לגמרי. 

נתוני הלמ"ס מראים כי יש עלייה חדה בשימוש באינטרנט אצל קשישים דבר שיכול להעיד על כך שיותר ויותר קשישים מבלים יותר ויותר זמן מול מחשב או מסך אחר. הנתון הזה מעודד כי משמעותו שגם הקשישים התחילו להתרגל לשימוש הרב באינטרנט. עם זאת בשנים האחרונות יותר ויותר מחקרים (כולל דו"ח האושר הבינלאומי ממרץ האחרון) מראים כי שימוש יתר במסכים ובאינטרנט פוגע באושר.

על פי התחזיות, בשנת 2035 כ-15% מהאוכלוסייה יהיו בני 65+. אם אנחנו רוצים באמת לדאוג לעתיד הקשישים בישראל אסור לנו להסתפק רק בהגדלת קצבאות או בדאגה לחסכון פנסיוני. אנו צריכים לדאוג לתעסוקה לפנסיונרים (בהתנדבות או בכל צורה אחרת), לפעול לשיפור פעילות הפנאי שלהם, לחברם למקומות בהם יש צורך בכוח אדם מקצועי ומנוסה ולאפשר להם לעבוד באופן חלקי בעיקר על מנת להמשיך לתת להם את תחושת המשמעות.

אף אחד לא יכול לעצור את הזמן וכולם מגיעים לגיל הפנסיה. למדינה יש אינטרס מובהק ואפילו כלכלי לפעול לשיפור "מכונות האושר" בגיל הפרישה. קשישים מאושרים יותר יהיו בריאים יותר, יוכלו לתרום לחברה ועם הזמן יש אפילו סיכוי שתוחלת החיים תעלה עוד.

פרופ' טל שביט, הוא מומחה לכלכלה התנהגותית וכלכלת אושר. בית הספר למינהל עסקים, המסלול האקדמי המכללה למינהל