מיליארד סינים זה לא מספיק: האם השחקנים הזרים יסייעו לסינים לנצח במשחקי כדורגל?

ב־7 ביוני 2019, במשחק ידידות שגרתי בין נבחרות הכדורגל של סין והפיליפינים, עשה ניקו ינאריס היסטוריה.

ינאריס, יליד לונדון, אמנם לא הצטיין על כר הדשא בניצחון הסיני 0-2, ואפילו הוחלף בדקה ה־55, אך הפך באופן רשמי לספורטאי המתאזרח הראשון אי פעם שמייצג נבחרת לאומית סינית. הקשר הדפנסיבי בן ה־26, פעם שחקן מבטיח באקדמיה של ארסנל ובנבחרות הצעירות של אנגליה, נלחם בשנים האחרונות על מקומו בהרכב ברנטפורד בצ'מפיונשיפ, לפני שהחליט שעדיף להיות ראש לשועלים מאשר זנב לאריות וחתם בתחילת השנה בבייג'ינג גואואן מהליגה הסינית.

חלוץ נבחרת סין אלקסון הברזילאי, אי קה־סן בשמו הסיני. עד שהתוכנית ארוכת הטווח תניב תוצאות, צריך להתמודד עם "אובדן הפנים" בטווח המיידי צילום: AFP

ינאריס הגיע לסין בדיוק בזמן שבו רשויות הכדורגל הסיניות החלו לבחון את השימוש במתאזרחים בנבחרת הלאומית, אפשרות שעד לא מזמן אף אחד במדינה הלאומנית לא חלם עליה. בזכות השורשים הסיניים של אמו (אביו דווקא קפריסאי), עבר ינאריס הליך מקוצר לקבלת אזרחות סינית. בדרך הוא נאלץ לוותר על הדרכון הבריטי שלו, כיוון שסין אינה מכירה באזרחות כפולה, ולאמץ שם סיני "לי־קה". מול הפיליפינים ינאריס כבר דקלם את ההמנון הסיני בעל פה, אבל עדיין לא היה יכול להתראיין בסינית בסיום המשחק.

ינאריס לא לבד. החלוץ הברזילאי אלקסון, או "אי קה־סן" בשמו הסיני, הוא שחקן חדש של נבחרת סין. לאלקסון, הכובש המוביל בכל הזמנים בסופר־ליגה הסינית, אין אפילו שורשים סיניים, והוא קיבל אזרחות סינית רק מתוקף השנים הרבות שבהן שיחק במדינה. עם זימונו לנבחרת הכריז אלקסון בעמוד הוויבו שלו, הגרסה הסינית לטוויטר, "אני סיני". בימים אלו ישנם עוד תשעה שחקנים, כולל שורת ברזילאים נוספים, בעיצומם של תהליכי התאזרחות בסין, וההתאחדות הסינית כבר הודיעה כי חלקם יצורפו לנבחרת עוד במהלך משחקי מוקדמות גביע העולם קטאר 2022.

נשיא סין שי ג'ינגפינגץ. מעריץ צילום: אי.אף.פי

קיצור דרך בתוכנית

נשיא סין שי ג'ינפינג היה שחקן כדורגל חובב בצעירותו, ונחשב עד היום לאוהד שרוף של המשחק. ב־2011 הצהיר שי, אז עדיין רק סגן נשיא סין, כי הוא חולם לראות את סין מעפילה, מארחת וזוכה בגביע העולם. אחרי שתפס את השלטון, ניגש שי להגשים את החלומות וב־2016 פרסמו הרשויות הסיניות תוכנית מקיפה בת 50 נקודות לשיפור רמת הכדורגל במדינה. בתוכנית מנסה סין לטפל בכדורגל באותו אופן שבו פעלה להאיץ את הצמיחה הכלכלית במדינה, דרך בניית תשתיות מסיבית וקביעת מכסות ממשלתיות ארוכות טווח.

לפי התוכנית, יוקמו במדינה 50 אלף בתי ספר לכדורגל עד 2050, וסין תבנה או תשפץ 60 אלף מגרשי כדורגל ברחבי המדינה. התוכנית אפילו מחייבת מתכנני שכונות חדשות להציב לפחות מיני פיץ' אחד בכל שכונה, כדי שלילדים יהיה היכן לשחק. היעד הסיני המוגדר בתוכנית הוא להפוך לאחת הנבחרות החזקות באסיה עד 2030 ואחת החזקות בעולם עד אמצע המאה.

אף שאין מי שמפקפק ביכולתה של סין לעמוד ביעדים הנדל"ניים של התוכנית, שינוי התפיסה אצל ילדים סינים, ובמיוחד בקרב הוריהם, הוא משימה קשה בהרבה. ההורים הסינים נחשבים ללחוצים במיוחד בכל הנוגע להצלחה האקדמית של ילדיהם, ושליחת הילדים לשחק בכדור בחוץ במקום לעשות שיעורים נחשבת לבזבוז זמן. כמו כן, בניגוד לתדמית, הסינים טובים יותר בעבודה לבד מאשר בשיתוף פעולה בצוות, ולכן מסורתית סין מצטיינת בענפים אינדיבידואליים ופחות בספורט קבוצתי. בנוסף, גם בתסריט האופטימי ביותר התוכנית המתמקדת בטיפוח ילדים ונוער תניב פירות רק בעוד שנים ארוכות. אלא שבינתיים הנבחרת הסינית ממשיכה לפשל באופן שגורם לאוהד שי ולשאר הסינים ל"אובדן פנים", הכינוי בסינית לפגיעה חמורה במוניטין.

בכל הנוגע למונדיאל, הרקורד של סין, הכלכלה השנייה בגודלה בעולם, עלוב אפילו יותר משל ישראל. הנבחרת הסינית העפילה כמו ישראל רק פעם אחת לטורניר (2002), אך היא אפילו לא כבשה שער אחד והפסידה את כל שלושת משחקיה. עבור האוהדים הסינים הכישלון האחרון במוקדמות הגביע העולמי 2018 היה צורב במיוחד, כיוון שסין הפסידה את הכרטיס לפלייאוף לסוריה מוכת המלחמות, שאפילו לא יכולה לארח משחקים בבית. בעקבות הכישלון הבינו בסין כי עם כל הכבוד לתוכניות ארוכות הטווח, צריך לעשות משהו כאן ועכשיו. לפי השמועות בסין, היה זה המאמן הלאומי האיטלקי מרצ'לו ליפי שדחף לגיוס מתאזרחים לנבחרת. ליפי פרש מאימון נבחרת סין לאחר הכישלון במוקדמות מונדיאל 2018, אך הוזעק חזרה חודשיים לאחר מכן בעקבות שני הפסדים מביכים לאוזבקיסטן ותאילנד, שרשם מחליפו פאביו קנבארו.

שחקני נבחרת סין בכדורגל צילום: איי אף פי

ללא מהגרים

סין אינה מדינת מהגרים וההפרדה בין מקומי לזר טבועה עמוק בתרבות המקומית. עבור הסינים מי שלא נולד סיני לא יוכל לעולם להפוך לאחד מהם, ומי שנולד סיני לא יצליח לנתק את עצמו לעולם, כפי שגילו על בשרם מתנגדי משטר שטעו לחשוב כי אימוץ אזרחות זרה יגן עליהם מעונש. כביטוי לחשדנות הסינית ביחס לזרים, הודיעה במרץ ההתאחדות המקומית כי המתאזרחים החדשים יחויבו לעבור חינוך פטריוטי, כולל לימוד ההיסטוריה של המפלגה הקומוניסטית. ההתאחדות דורשת מהקבוצות למלא דו"ח חודשי על התקדמות המתאזרחים, כולל מעקב אחרי מחשבותיהם.

ההחלטה לגייס מתאזרחים ספגה גם לא מעט ביקורת ברשתות החברתיות ובתקשורת הסינית. ברשת כונו המתאזרחים "שכירי חרב", והצהובון הלאומני הסיני "גלובל טיימס" כתב: "עבור מדינה עם אוכלוסייה של 1.3 מיליארד בני אדם, אזרוח שחקנים משקף כישלון של תוכנית הכדורגל לטפח ולפתח את הנוער". שחקן העבר חאו חאידונג, אחד מכוכבי הנבחרת שהגיעה למונדיאל היחיד של סין ב־2002, הזהיר בריאיון: "אנחנו לא צריכים להיות כמו מדינה מזרח־תיכונית שיש לה יותר מדי כסף לבזבז על שחקנים. זה לא צריך להיות ככה עבור סין".