הליגה האיטלקית יצאה לדרך: משבע האחיות נותרה אחת

בסוף שנות השמונים סילביו ברלוסקוני פרץ לתודעה הקולקטיבית האיטלקית על ידי רכישת מילאן והשקעה מסיבית בקבוצה ובארגון סביבה. המקצוענות והחדשנות שהזרים לתוך הכדורגל האיטלקי וההצלחה הפוליטית שגרף בעקבות כך היוו השראה למולטי־מיליונרים ומיליארדרים איטלקים אחרים להיכנס לכדורגל האיטלקי. מילאן, אינטר, יובנטוס, רומא, לאציו, פארמה ופיורנטינה - "שבע האחיות", כפי שכונו אז, נהנו מבעלות של אנשי עסקים עשירים שהשקיעו כסף רב בהעמסת הסגלים בכוכבים מרחבי העולם. הן הפכו את הסריה A בשנות התשעים לליגה הטובה בעולם, אולי הטובה בכל הזמנים. אולם הרבה מאותם בעלי הון קרסו בגלל מודל כלכלי מפוקפק, והובילו לקריסת הכדורגל האיטלקי כולו.

משחק בין יובנטוס ואינטר. רק שתי קבוצות בכדורגל האיטלקי מביאות יותר מ־50 אלף איש למשחק צילום: אי.אף.פי

למשל סרג'יו קראגנוטי, מי שהיה הבעלים של לאציו וחברת המזון הבינלאומית Cirio, רכש שחקנים בעשרות מיליוני יורו, ומאמצע שנות התשעים שבר את שיאי ההעברות עם חואן סבסטיאן ורון, כריסטיאן ויירי והרנן קרספו, ואף הנפיק את לאציו בבורסה והוביל אותה לאליפות. אולם ב־2002 התגלה שהחברה מעורבת עמוק בהונאה פיננסית והכל קרס. לאציו נאלצה למכור את הכוכבים הגדולים, ואיבדה את מקומה בפסגת הכדורגל האיטלקי והאירופי.

גם בפיורנטינה, שהיתה בבעלות ויטוריו צ'רי גורי הצבעוני, עברו סיפור דומה. הקבוצה שנחשבה ל"אחות השביעית" היתה עם סגל שכלל את גבריאל באטיסטוטה, אולי גדול החלוצים הארגנטינאים בכל הזמנים, אנריקו קייזה המגוון ורוי קוסטה, אחד מכוכבי דור הזהב הפורטוגלי. גורי, יליד פירנצה ואוהד פיורנטינה, עשה את כספו מהפקת סרטים ועסקי התקשורת, והגיע להיות סנטור מטעם מפלגת העם. אך המודל העסקי של גורי, שראה את עצמו כיריב של ברלוסקוני, לא באמת איפשר לו לתחזק את פיורנטינה, והוא עזב אותה ב־2002.

המועדון היה בחובות של 50 מיליון דולר לפחות, והשחקנים לא קיבלו שכר. ביוני 2002 פשט רגל ואוהדים הקימו אותו מחדש בליגה הרביעית באיטליה. ב־2008 גורי נעצר ברומא בגין הונאה ופשעים פיננסיים אחרים. גם רומא כמעט פשטה רגל ופארמה פשטה רגל מספר פעמים לאחר שהחברה־האם Parmalat קרסה. אפילו ברלוסקוני התגלה כהונאה פוליטית וספורטיבית. מילאן שלו קרסה לתוך חובות ונמכרה למשקיע סיני מפוקפק. אינטר, שהסתמכה על רווחים מעסקי משפחת מוראטי (עסקי הנפט והאנרגיה), עברה ידיים מספר פעמים, ויובנטוס היא היחידה שנותרה עם בעלים יציב, משפחת אניילי, ועם מודל כלכלי איתן יחסית. אגב, גם יובה הורדה לסריה B בגלל פרשת הקאליצ'יפולי.

צומת דרכים משונה

היום הכדורגל האיטלקי נמצא בצומת דרכים משונה. יובנטוס, הקבוצה האיטלקית העשירה ביותר ובעלת המודל הכלכלי החזק ביותר (היחידה משבע האחיות עם אצטדיון בבעלותה, היחידה בטופ 10 של ליגת הכסף של דלויט), זכתה בשמונה אליפויות רצופות. קבוצה כגון נאפולי, שהצליחה בשנות השמונים ותחילת שנות התשעים לפני שקרסה כלכלית ומקצועית, מצליחה על המגרש ואף רושמת רווחים גדולים בשוק העברות, אך אינה בעלת תשתית מספקת כדי להתחרות על הבכורה באופן רציני לאורך שנים עם יובה.

אליוט מנג'מנט, קרן שמנהלת נכסים בשווי 35 מיליארד דולר, מנהלת כיום את מילאן במטרה למכור אותה. רומא מנוהלת על ידי גוף שמנוהל על ידי ג'יימס פאלוטה האמריקאי ורוקו קומיסו, מיליארדר אמריקאי שרכש את פיורנטינה הקיץ. על אליוט מנג'מנט עדיין מסתכלים בחשד מסוים באיטליה, ופאלוטה מנהל מערכת יחסים לא קלה עם אוהדי רומא, שחקני רומא לשעבר והעיר רומא. את העונה שעברה כינה, במכתב פתוח בן 3,151 מילה, כ"אסון מוחלט". ב־2018 רומא הגיעה לחצי גמר ליגת האלופות, אבל מ־2011 לא ממש הצליחה לשדרג את מעמדה המקצועי, והשינויים תכופים בניהול המקצועי של המועדון. ולמרות הבטחות חוזרות ונשנות, לא נראה שמילאן או רומא יעברו בקרוב לאצטדיון חדש ופרטי.

גם פיורנטינה, עם בעלים חדשים, לא יכולה לבנות בקרוב אצטדיון חדש שיחליף את אצטדיונה בן ה־87 מפני ש"הכל ממשלתי ומסובך" לפי קומיסו, שמוערך ב־5 מיליארד דולר. על פי הערכות באיטליה, קומיסו שילם למשפחת דלה ולה 150–200 מיליון דולר עבור רכישת המועדון וכיסוי חובותיו. למה? לפי קומיסו, שבגיל 12 היגר עם הוריו מאיטליה לארה"ב, "ההשקעה היא בעיקר עניין של תשוקה. אני לא רוצה לאבד כסף, אבל אני לא כאן בשביל להרוויח כסף. זו הדרך שלי להחזיר למשחק ולאיטליה ולהראות מה המשמעות של המדינה והמשחק עבורי".

אין לי כסף אין לי

הבעיה המרכזית של הכדורגל האיטלקי היא המחסור בהכנסות עצמאיות. בשנים האחרונות אינטר, מילאן ורומא נענשו על ידי אופ"א בגין עבירות על הפייר פליי הפיננסי, שמחייב מועדונים להצמיד את ההוצאות להכנסות הטבעיות. פיורנטינה - בגלל שנים גרועות בשוק העברות השחקנים (בחמש השנים האחרונות מכרה את ניקולו זאניולו, אנטה רביץ', ג'יאנלוקה מאנצ'יני ויאניס האג'י בסכום כולל של 4 מיליון יורו, וכיום הם שווים לפחות 120 מיליון יורו) - לא יכולה להתמודד עם קבוצות הצמרת.

לאחרונה נחשפו המספרים האמיתיים של רומא, לאחר שהבעלים בירר לגבי גיוס 300 מיליון דולר דרך מכירת איגרות חוב (כדי לבנות אצטדיון שעלותו הסופית עשויה להגיע ל־1 מיליארד דולר). לפי מסמך שחולק למשקיעים, לרומא יש 89.4 מיליון אוהדים ב־45 מדינות. 38,600 מהם מגיעים למשחקים באצטדיון (הממוצע בסריה A שעומד על 20,300). ההערכות הן שהקבוצה מושכת 1.2 מיליון צופים לשידורים שלה, והמספרים ברשתות החברתיות מחמיאים לה (רומא ידועה כבעלת טוויטר מבריק). עם זאת, לפי הערכות קבוצה אנגלית כמו ברייטון, גמדה במונחים אירופיים, מביאה 30 אלף איש למשחק באצטדיונה, ובכל פעם שהיא משודרת ב־NBC האמריקאית היא מביאה לפחות 2.2 מיליון צופים בארה"ב בלבד. וכאמור זו ברייטון, קבוצה שכמעט ירדה ליגה בעונה שעברה.

גם מבחינת הכנסות רומא לא ממש מרשימה ביחס לקבוצות קטנות באנגליה. את 2018 סיימה רומא עם הכנסות של 227 מיליון דולר, ש־87% מהם הגיעו מזכויות שידור, וכ־3% מהם היו בונוס מנותנת החסות קטאר אירווייז, שמשלמת כ־12 מיליון דולר בשנה (5% מההכנסות). המשמעות של המספרים הללו היא שאין לרומא סיכוי גדול מדי להתקדם בבניית האצטדיון בלי להיכנס לחובות עמוקים שיחייבו מכירה משמעותית של שחקנים מובילים מדי שנה. ובגלל הפייר פליי הפיננסי, הבעלים לא ממש יכולים להכניס את היד לכיס ולהזרים את הסכומים הרצויים לתפעול קבוצת צמרת באירופה (כשכל קבוצה בפרמיירליג מכניסה לפחות 170 מיליון דולר, כשקבוצות בינוניות מכניסות פי 1.5 עד פי 2.5 יותר).

הפרמיירליג כיום מושכת את רוב התותחים הכבדים - שייח'ים, אוליגרכים ומיליארדרים אמריקאים, ובאיטליה מקווים שאמריקאים עם חולשה לאיטליה ישקיעו מהכסף שלהם. לא שזה אפשרי עם הרגולציה כיום. "הייתי בקלות יכול לרכוש שחקנים, אבל אני לא יכול. מה ההיגיון בזה?" אמר קומיסו למגזין "פורבס". "אנחנו מאוד מוגבלים לגבי ההשקעה שלנו בגלל ההכנסות שאנחנו מייצרים, ולכן אנחנו חייבים למצוא דרכים להכניס יותר כדי להוציא יותר. הפייר פליי פיננסי מעניש מועדונים שרוצים להוציא יותר ממה שהם מכניסים, וזה מעגל רצחני עבור מועדונים כמו פיורנטינה. אלא אם כן יש לך את ההכנסות, אתה לא יכול לרכוש שחקנים. אם אתה לא יכול לרכוש שחקנים, קשה יותר לייצר הכנסות". אפילו אינטר הגדולה, שבבעלות סונינג, תאגיד שמגלגל יותר מ־21 מיליארד דולר בשנה, לא יכולה לרכוש שחקנים בחופשיות.

קומיסו אומר ש"הסריה A לא מצליחה יותר מדי. אנחנו מכניסים בערך שליש ממה שהפרמיירליג מכניסה. אנחנו הרבה מאחורי אנגליה וגם מאחורי גרמניה וספרד. מלבד יובנטוס, אין עוד מועדון איטלקי שמכניס יותר מ־300 מיליון דולר בשנה". הוא ומשקיעים אחרים בכדורגל האיטלקי שונים מאוד מהבעלים של הקבוצות האיטלקיות בשנות התשעים, שהבטיחו וקיימו ליגה מהפנטזיות. המשקיעים כיום בליגה האיטלקית נמצאים בכדורגל האיטלקי "כדי לא להפסיד כסף" ו"לבנות מועדונים בתוך מסגרת החוקים". כנראה שבעיקר בגלל זה נמשיך לראות שליטה של יובנטוס על הסריה A לעוד שנים רבות.