100 המשפיעים
מקום 4: האדמו"ר מגור - הקיצוניות מגיעה למבחן המציאות
ההתייצבות של המפלגות החרדיות לימין נתניהו העניקה להן כוח רב העולה על מספר המנדטים שלהן, אך עשויה להיות גם חרב פיפיות
הרב אלתר מכהן כנשיא מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, הסיעה החסידית של יהדות התורה. לצידה פועלת גם דגל התורה הליטאית, אבל כשהאדמו”ר מוביל את האגודה לעמדה קנאית בנושא השבת או הגיוס, דגל התורה מיישרת קו — גם כדי להימנע מפילוג ולא להצטייר חלילה כמתונה, וגם כי לה אין מנהיג נחרץ וכוחני כמו הרב אלתר. כך קרה גם בעניין חוק הגיוס: בדגל התורה כל כך רצו שהחוק יעבור. אבל הרב אלתר לא רצה.
עצרת של יהדות התורה בירושלים צילומים: יואב דודקביץ
זה לא היה ההימור הפוליטי היחיד שבו כשל האדמו”ר. גם בבחירות לרשויות במקומיות נחלה גור שורת כישלונות: היא תמכה ביונה יהב בחיפה וביוסי דייטש בירושלים, ושניהם הפסידו.
מכה אישית יותר לאדמו”ר היתה ההסתבכות של נאמנו יעקב ליצמן, שהמשטרה המליצה להעמידו לדין בחשד להפרת אמונים ומרמה כיוון שלכאורה סייע לסכל את הסגרתה של פדופילית הקשורה לחסידות גור. החסידות היא מהגופים הקנאים ביותר בנושאי מין; כמה מביך שדווקא שם הסתבכו בשערוריית מין.
אלא שכל הדברים האלה לא מסכנים את מעמדו של האדמו”ר כמו המאבק הפנימי שמוביל בן דודו, הרב שאול אלתר, נגד הרודנות של האדמו”ר, תוך שהוא מציב אתגר קשה למנהיגותו.
בעשורים האחרונים הוקמו רק שתי ממשלות ללא החרדים. בשתיהן הישגי החילונים היו מוגבלים, בטווח הארוך: ההישג היחיד של ממשלת שרון־שינוי ששרד היה הקיצוץ בקצבאות הילדים; מהקיצוצים שהשיתה ממשלת נתניהו־לפיד על תקציבי הישיבות והאברכים לא נותר זכר כשנתניהו חזר לזרועות החרדים.
הרב יעקב אריה אלתר האדמו"ר מגור. ב-2019 הוביל קו קיצוני נגד חוק הגיוס צילום: שוקי לרר
מה יקרה כעת? אם נתניהו יצליח להחזיק יחד את חלקי הבלוק הימני שהוא מתאמץ להקים, החרדים ייכנסו לממשלה, כל ממשלה. אבל גם אם תוקם קואליציית אחדות חילונית, צריך לזכור שייכללו בה ח”כ חרדי כמו שלמה קרעי (ליכוד) ותומכים נלהבים של החרדים כמו דודי אמסלם ומיקי זוהר. קשה מאוד לראות ממשלה כזו מעבירה נישואים אזרחיים, או אפילו ברית זוגיות לכל, או מבטלת את מונופול הכשרות של הרבנות הראשית. למה כן אפשר לצפות מממשלה כזו? לעידוד פתיחתם של בתי ספר וישיבות חרדיים שמלמדים תוכנית ליבה. להחזרת תקציב הישיבות להיקף סביר. להקמת מועצה ציבורית לחינוך הממלכתי־חילוני שתפסיק את ההדתה. להרחבת היקף קווי מוניות השירות שעובדים בשבת. לביצוען של עבודות תשתית בשבת, כדי לא לחסום את המדינה בימי חול. להגבלת המימון הממשלתי למופעים שמדירים נשים. כלומר, בעיקר לדברים בסיסיים שמגינים על החילונים ועל הכלכלה.
כמובן, סביר שממשלת אחדות תעביר את חוק הגיוס — אבל צריך לזכור שאחרי כל הרטוריקה הכוחנית של ליברמן, מדובר בעצם בחוק נהדר לחרדים. שוויון בנטל הוא לא יביא.
