מי ישפיע על היום שאחרי?

זו היתה שנה של המתנה במשק: מספינים של ערב בחירות עברנו להבטחות קואליציוניות של אחרי הבחירות, ושוב לספינים של ערב בחירות, ושוב להבטחות קואליציוניות לאחר הבחירות ופלונטר פוליטי — ובינתיים הפקידות המקצועית ממתינה, המגזר העסקי מנומנם והגירעון תופח.

השנה האחרונה היתה שנת הפוליטיקאים, וזה ניכר ברשימת המשפיעים של "כלכליסט". מצבת אנשי העסקים שבה הידלדלה, לטובתם של השרים, הרגולטורים וחברי הכנסת הרעשנים. זה שיקוף של המציאות בשנה האחרונה: מהנושאים שעלו על סדר היום, דרך הדרמות בזירה הפוליטית שגעשה ורעשה, ועד לשלושת האנשים ששלחו מדינה אל הקלפי פעמיים בתוך חצי שנה, כדי לקבל כמעט את אותה תוצאה. בקרב הכוחות האדיר שהתנהל כאן הצליחו המתמודדים למשוך לקצוות, איש איש לפי השקפת עולמו והאינטרסים שלו, עד שאף אחד, נכון לכתיבת שורות אלה, לא מצליח לבנות קואליציה.

צילום: אבי מועלם

אם בחירות הן יום חג לדמוקרטיה, השנה חגגנו עד דלא ידע, עד שכמעט שכחנו עקרונות חשובים של השיטה: המנהיג הוא רק חלק ממפלגה, המפלגה היא רק חלק מהמדינה. המדינה היתה פה לפני המנהיג, ותצטרך להיות גם כשהוא יתחלף. והכי חשוב: הנבחרים במשטר דמוקרטי פועלים עבור העם, לא להיפך. בקמפיין הכפול המתמשך, לובו המחלוקות והשנאה, הוחרפה הדה־לגיטמציה, הודגשו הפגמים וניתנו הרבה סיבות למה לא, במקום למה כן.

כל ההתמודדיות הכלכליות והחברתיות שחייבות להיות חלק מסדר היום — יוקר המחיה, משבר הדיור, הבריאות, החינוך, התחבורה — נזנחו. לאיש לא היה חפץ לדון בהן. אבל הן לא נעלמו, ההיפך הוא הנכון.

עכשיו צריך לחזור לחיות יחד: הבוגדים עם הפרימיטיבים, הגיס החמישי עם המסיתים נגדו, אלו שצריך לזרוק אותם לים עם החסידים השוטים. תוך כדי איחוי השסעים, חייבים לתבוע ממשפיעי השנה החולפת דין וחשבון.

וחייבים לדרוש מנבחרי הציבור להתחיל לטפל בבעיות הבוערות באמת. כאלה לא חסרות, ובשביל זה הם נבחרו. לא בשביל להמשיך להעליב — את עצמם, ואותנו.