חיזוק העובדים, זכות השביתה ומעמד האישה: 50 שנה לבתי הדין לעבודה

ידיעה צנועה בעיתונות ב־3 בספטמבר 1969 בישרה את הקמת מערכת בתי הדין לעבודה ‑ בתי הדין האזוריים ובית הדין הארצי. תחום העבודה, כמו תחום המשפחה, מתאפיין ביחסים מתמשכים שעלולים להסתיים או להחזיק מעמד למרות הצרות. לכן, הסכסוכים הם מורכבים ונדרשת רגישות מיוחדת לטיפול בהם. טיפול שמסוגל להתמודד עם המורכבות שבין עובד למעביד, כמו זו שבין בעל לאשה. לכן הוקמו בתי הדין לעבודה לצד מערכת המשפט ולא בתוכה. לכן דיני הראיות פחות נוקשים ומכילים יותר הידברות, גישור ומשא ומתן. כמובן שלא חסרה הביקורת – האם בתי הדין הם בעד עובדים או מעבידים, האם הם פוגעים בקניין של המעביד או בחופש עיסוק של העובד. בימים אלה שבהם בתי הדין לעבודה חוגגים 50 שנה, "כלכליסט" בחן את תרומתם בחמש קטגוריות מרכזיות.

1. גם לעובדים יש מעמד

לצד משק חופשי ותחרות חופשית, חבה מדינת רווחה לתושביה את הזכות לקיום מינימלי בכבוד של כל אדם ואת הזכות לקיום בכבוד של האדם העובד. ומיהו האדם העובד? בית הדין קבע את "מבחן ההשתלבות" המהותי, הבוחן השתלבות מלאה של העובד במקום העבודה, גם אם הוא פרילאנסר, למשל, כדי למנוע ממעבידים לשלול מהעובד את זכויותיו כמו חופשה שנתית, ביטוחים או הפרשה לפנסיה. בהיעדר חקיקה המגינה על עובדים המועסקים ביחסי עבודה מורכבים, נקבע כי מחובתה של הפסיקה להשתחרר מגישה פורמלית ולשאוף להבטחת הזכויות המובטחות לעובדים בחוקי המגן של משפט.

מימין: רעיית ראש הממשלה שרה נתניהו ומני נפתלי, אב הבית במעון ראש הממשלה ב־2011‑2012. התעמרות בעבודה צילומים: אלכס קולומויסקי, יאיר שגיא

בית הדין כונן את מושג השימוע ‑ זכות הטיעון לפני פיטורים ‑ כחובה משפטית. בהדרגה הרחיב את יריעת ההגנה על עובדים זרים ועל על עובדי קבלן, ואפילו על קורבנות סחר בנשים כאשר הגדיר את מערכת היחסים בין הקורבנות לבין סרסוריהם כ"חוזה פסול בכפייה". ולכן, זכאית הקורבן להשבת מלוא הסכומים שקיבלו המערערים מעיסוקה בזנות, או לתשלום שכר מינימום בצירוף פיצויי הלנת שכר מינימום מוגדלים, לפי הגבוה מבין השניים.

2. הדמוקרטיה מתחזקת עם זכות ההתארגנות

חופש ההתאגדות הוא אחד מעיקרי המשטר הדמוקרטי ואחת מזכויות היסוד של האזרח. לחופש הזה חשיבות פוליטית (הקמת מפלגות) ומשמעות מיוחדת בתחום יחסי עבודה - זכותם של העובדים להתארגן במסגרת של ארגוני עובדים, וזכותם של המעסיקים להתארגן בארגוני מעסיקים. מלבד זאת, חופש ההתאגדות כולל גם את הזכות לנהל משא ומתן קיבוצי. זכות ההתארגנות מאפשרת בין היתר את חופש השביתה.

שני אלה, זכות ההתארגנות וזכות השביתה, הם עיקרי המשפט הקיבוצי, ובתי הדין לעבודה הפכו לרגולטורים של יחסי העבודה הקיבוצים בישראל. בחינת ההיסטוריה של העימותים בין מעסיקים לעובדים מעידה על כך שבתי הדין, ככלל, מצדדים בעובדים. כך שלל בית הדין פיטורי עובדים מחמת מעורבותם בהתארגנות ראשונית וקבע כי זהו מקרה המצדיק הפעלת שיקול הדעת למתן צו אכיפה להשבתם לעבודה; כך נאסר על המעביד להתערב ולהשפיע על אופי ההתארגנות במקום העבודה.

וכך, נקבע שלא יוטלו הגבלות על חירות השביתה אלא במקרים חריגים. בתי הדין נכנסו לפולקלור התקשורתי והציבורי בישיבות אל תוך הלילה בסכסוכי העבודה הגדולים במשק, שבהם הם משמשים גם כאוזן קשבת להכלת הקיטור של הצדדים וגם כסולם שמאפשר להם לרדת מהעצים הגבוהים שעליהם טיפסו.

3. ההטרדות המיניות עולות לדוכן

החוק למניעת הטרדה מינית מגדיר מהי הטרדה וקובע את זכויות המוטרדת וחובותיהם של מעסיקים למניעת ההטרדה. בתי הדין לעבודה עוסקים בכל היבטי החוק - סחיטה באיומים, מעשים מגונים, הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, התייחסויות חוזרות בעלות אופי מיני, אמירות מבזות ומשפילות בעלות אופי מיני, איסור הפצת תמונות, סרטונים או הקלטות בעלי אופי מיני של אדם ללא הסכמתו.

מימין: נשיאת בית הדין הארצי לעבודה כיום ורדה וירט ליבנה, והנשיאים לשעבר יגאל פליטמן וסטיב אדלר צילומים: אלכס קולומויסקי, בועז אופנהיים

בית הדין הארצי עורר בזמנו סערה כשאסר על יחסים בהסכמה בין עובדת לממונה במקום העבודה. מבלי שהוכחו סממנים אמיתיים המעידים על רצון הדדי לפיתוח מערכת יחסים, נקבע, לא תתקבלנה טענות הגנה של הממונה בדבר הסכמה של העובדת. פסק הדין ספג ביקורת כפטרנליסטי מדי, ומצד שני – כמו הפסיקה בעד עובדים ובעד ארגוני עובדים – הוא מנומק כהתייצבות לטובת החלשים, במקרה זה העובדת.

בפסק דין שניתן לאחרונה הורחבה ההטרדה המינית המילולית גם להתבטאויות שאינן מתייחסות במישרין למיניות של המוטרדת, כמו בדיחות גסות או התייחסות למיניותה של אשה אחרת.

החוק למניעת התעמרות בעבודה עדיין לא עבר בכנסת, אבל רעיית ראש הממשלה שרה נתניהו העלתה את הנושא על סדר היום בפסק דין שחייב את המדינה לפצות את מני נפתלי, אב הבית במעון ראש הממשלה ב־2011‑2012, ב־80,000 שקל על העסקה פוגענית במעון. זאת תוך שהוא עומד על חובת המעביד לדאוג לקיומה של סביבת עבודה הולמת לעובדיו.

4. האפליה בעבודה נאסרת

הזכות לעבוד, להתפרנס בכבוד ולא להיות מועסק בתנאי ניצול או אפליה היא חלק מזכויות האדם הבסיסיות. אפליה אסורה בעולם העבודה הינה התייחסות שונה לאדם על רקע דת, גזע לאום, מין, נטייה מינית, היריון, גיל, תמיכה במפלגה, שירות מילואים ועוד.

בית הדין מוצף בתביעות לשוויון בשכר, להזדמנות קבלה לעבודה. נשים שמפוטרות או נדחות מחשש לפיטורים ועובדים שנדחים בגלל קריאות דחופות למילואים. עליית תוחלת החיים העלתה על סדר היום את גיל הפנסיה כאשר אנשים במלוא כוחם נשלחים הביתה רק בגלל שחגגו את יום הולדתם ה־67.

מועמדת לעבודה הנמצאת בהיריון לפני החודש החמישי אינה חייבת לגלות למעסיק את דבר ההיריון אם אינו רלבנטי לתפקיד המוצע, נקבע בפסק דין. בית הדין הארצי קיבל את ערעורן של שתי עובדות באגף התברואה של עיריית ירושלים, לאחר שנמצא כי הופלו בשכרן ודרגתן בנוגע לשני עובדים גברים לאחר שהוכיחו כי הן והגברים מבצעים את "אותה עבודה".

לגבי "הוצאה כפויה לגמלה" רק בשל הגעת העובד לגיל ביולוגי מסוים, נקבע כי גם לאחר גיל הפרישה הקבוע בחוק, קמה חובה על המעסיק להפעיל שיקול דעת ראוי ופרטני במענה לבקשה העובד להמשיך בעבודתו.

5. ההייטק מגיע והפרטיות זוכה להגנה

סביבת העבודה הקלאסית של פסי ייצור וניירת משרדית התחלפה בידי המהפכה הטכנולוגית. המחשב הפך לסביבת העבודה המרכזית, לצד הקניין פיזי נוסף הקניין הרוחני, ובמחוזות ההייטק התערערו אפילו יחסי הכוחות המסורתיים שבין מעביד לעובד. כאשר עובד עוזב חברה עם סודות מסחריים צריך לבחון האם הם שייכים לעובד שפיתח אותם או למעביד, ומכאן יש לבחון את מידת הפגיעה בשניהם כבסיס להתערבות בתנאי והגבלות עזיבת מקום העבודה.

עניין אחר של פרטיות הוא היקף ההתערבות של המעביד במיילים הפרטיים במחשבי העובדים שהם נכס של המעביד, או, למשל, בצילומים בסביבת חדרי השירותים. בפסק דין מסוים נאסר על מעביד, בהעדר הסכמה פרטנית של העובדים, לכפות עליהם מסירת טביעות אצבע לזיהוי בשעון ביומטרי.

נקבע שמידע ביומטרי, לרבות טביעת אצבע, הוא מידע פרטי, שבמסירתו נפגעות זכויות יסוד המוגנות בחוק יסוד כבוד האדם – הזכות לפרטיות והזכות לאוטונומיה, ולפיכך ניתן לפגוע בהן רק בחוק או בהסכמה.