נסראללה הוא הדאגה האחרונה של תושבי הצפון
גורמי פשיעה מקומיים התורמים לחוסר תחושת הביטחון של תושבי הגליל, המבצעים עבירות אלימות ועבירות נוספות, זוכים בהשוואה למפרי השקט שגרים מעבר לגבול, להרבה פחות התייחסות וטיפול
דאגה לפריפריה הדרומית או הצפונית בישראל היא לא דבר חדש. מדי מספר חודשים צצה בתקשורת כתבה המציפה את בעיותיה הכלכליות ו/או הבטחוניות של תושביה. על פי רוב הטריגר לכתבות אלה הוא פעילות תוקפנית לוחמנית שיוזמים אויבנו, המרעידים את איזור שדרות רבתי או את איזור הצפון או טריגר מסוג אחר בדמות החלטות מדיניות קרות, שלמשל מביאות לסגירת מפעל כזה או אחר ולפיטורי מאות עובדים. כך או כך, התגובה לאותה פאניקה רגעית היא בדרך כלל הבטחות שונות ומשונות, כאשר אם ממש רוצים, ממנים ועדה לטיפול בבעיות. במקרה הממש טוב יזכו התושבים לצילומים במחיצת שר או חבר כנסת, המבטיחים שוב לטפל במלוא הנחישות במכאובי הדמויות המככבות לצידם באותה תמונה.
- האש בגבול הצפון: אין נפגעים לכוחות צה"ל שהגיבו בירי ארטילרי מאסיבי
- נסראללה: התגובה יכולה להגיע מכל מקום בלבנון, יש לנו מספיק טילים מדויקים
- המשבר הכלכלי בלבנון ירסן את תגובת נסראללה
כל אלו העמלים ודורשים את שינוי המצב בפריפריה בעצם מבקשים להשוות את תנאי החיים, רמת השירותים ותחושת הרווחה הכללית של תושבי היושבים בשוליה של מדינת ישראל, לרמה ואיכות החיים של אלה היושבים בטבורה. שיפור המצב הכלכלי, פתיחת בתי חולים, השקעה בחינוך – כל אלה אכן עשויים לקדם שוויון מבחינת רמת חיים ולשפר רמת שירותים, זאת לצד הטיפול במצב הביטחוני שמטרתו, בין היתר, לחזק את תחושת הביטחון של תושבי איזורי הספר – תחום זה, לפחות לדברי פוליטיקאים הוא בעל חשיבות יתירה.
אבל, כמה מוזר, שבתחום הזה של הענקת תחושת ביטחון בפריפריה אנו נטפלים בשיח ובאופן מעשי, כמעט באופן בלעדי, לטיפול ממוקד בעיקר באויבנו מבחוץ, שמגיחים למעשה מדי מספר חודשים ולא כל יום. באותה נשימה, אנו פשוט "שוכחים" לטפל או לפחות לעשות רעש, מהצורך לטפל במפרי חוק וסדר מקומיים, המשפיעים אף הם ואולי אף יותר מאויבנו, על תחושת הביטחון של תושבי איזורי הספר. מצב זה בולט במיוחד באיזור הגליל ובישובים סביבו.
הקביעה שמדובר ב"שכחה" ובהזנחת הטיפול בפשיעה בפריפריה שאובה מדו"ח מדד הגליל שפורסם השנה על ידי המכון לחקר הגליל באקדמית גליל מערבי. מתוך הדו"ח נגלית לעינינו תמונה הזויה, ספק מביכה, ספק מדאיגה בנוגע לתחומי חיים שונים בפריפריה ובמיוחד לגבי תחום זנוח אחד במיוחד; אכיפת פשיעה באיזור הגליל רבתי.
לפי דו"ח מדד הגליל, נראה כי לעומת חיזבאללה, ישנם גורמים מקומיים התורמים הרבה יותר לדילול תחושת הביטחון של תושבי הגליל, שכן אלה המפרים סדר ציבורי, מבצעים עבירות אלימות ועבירות נוספות, הפוגעות בתחושת הביטחון של האזרחים, זוכים בהשוואה למפרי השקט שגרים מעבר לגבול, להרבה פחות התייחסות וטיפול, למרות מעורבותם והשפעתם הרעה על הביטחון היומיומי של תושבי הגליל רבתי.
דו"ח מדד הגליל מציף את בעיית דלות המשאבים המשטרתיים בפריפריה הצפונית של איזור הגליל רבתי וגם מסייעת לנו להבין מדוע מדובר במצב הזוי ובלתי נסבל, תוך חיבור בין הנקודות והבהרת תמונה כוללת של המשמעויות האמיתיות של נתונים אלה עבור תושביה הצפוניים של מדינת ישראל.
מובן לנוכח ניתוח הנתונים כי שיעורי פשיעה גבוהים במיוחד של 31.22 עבירות ל- 10 אלפים איש בצפון, כמעט פי אחד וחצי לעומת שיעור של 22.19 עבירות ל- 10,000 איש במרכז, לא נוצרו יש מאין. לצד משאבי שיטור דלים באופן יחסי – 17 תחנות משטרה הפרוסות בשטח כולל של 4473 קמ"ר בצפון, לעומת מספר כמעט זהה של 16 תחנות משטרה הממוקמות בשטח איזור המרכז ששטחו קטן גיאוגרפית בכ- 75% לעומת איזור הצפון, ותוך הסתמכות על מספר שוטרים שגם במידה והוא דומה למספר השוטרים במרכז, הרי שהוא מוגבל ביותר בשל כיסוי השטח הנדרש לניידות סיור לעומת המרכז, ובכך בדיוק נוצרת קרקע פורה לעשייה עבריינית, חופשית ונטולת דאגות שמחלישה את תחושת הביטחון היומיומית בקרב תושבי צפון הארץ. תושב צפוני ממוצע מבין היטב כי עד שיגיעו שוטרים, אם בכלל בשל מגבלת כוח אדם, הרי שהוא עלול להינזק באופן בלתי הפיך. תובנות כאלה הן זרז לכניעה לעבריינות, השלמה עם אלימות והשתבללות בתוך בתים פן תבוא הרעה.
מציאות שבה ניידת צריכה לנסוע חצי שעה על מנת להגיע לישובים מסויימים ובמציאות בה אין מספיק שוטרים על מנת לספק מענה לקריאות תושבים, היא מדאיגה והיא בגדר בעיה יומיומית המייצרת את הנזק הגדול מכולם; פגיעה אנושה בתחושת הבטחון ולא באמצעות איומי הקטיושות.
ונשאלת השאלה מדוע שכחו את תושבי הפריפריה הצפונית או שמא קובעי מדיניות סבורים שתחושת בטחון קשורה רק באיומים הביטחוניים מבחוץ? לצערנו ייתכן שמדובר במחלה העתיקה ביותר: אפליה של אלה שלמדינת ישראל קל לשכוח. אולי בגלל המרחק? בגלל השונות החברתית כלכלית? אולי בגלל אוכלוסיית המיעוטים הגדולה שרגילה לתנאי קיפוח? כך או כך, השוליות של הפריפריה בצפון בולטת בעובדה שרק עיר אחת באיזור הצפון הממוקמת באיזור העמק נבחרה לייצג בדו"חות הלמ"ס את הנעשה באחד המחוזות הגדולים ישראל, כאשר מחוזות קטנים בהרבה בשטחם מיוצגים באותם דו"חות על ידי חמש ערים ויותר. למרות הבחירה לפרט את הנעשה בעיר אחת בלבד, הנתונים לא 'מאכזבים' כשבהשוואת שיעורי הפשיעה אזור הצפון 'זוכה' במקום הראשון כמחוז הסובל מדלות אכיפה.
ד"ר לימור יהודה היא מרצה בחוג לקרימינולוגיה וחוקרת במכון לחקר הגליל באקדמית גליל מערבי