רפואה מרחוק: למי זה טוב, ולמה דווקא עכשיו?

בשנים האחרונות אנו ערים לתלונות חוזרות ונשנות על תורים הולכים ומתמשכים בהמתנה לבדיקות אצל רופא מומחה בקופות החולים, כאשר הזמינות של הרופאים הולכת ויורדת ככל ש"מתרחקים" לערי הפריפריה.

ההמתנה לרופא ילדים בקופות השונות יכולה לעמוד על שבוע-שבועיים, לרופא לב או לאורטופד - כשלושה שבועות, לרופא גריאטר - כשלושה חודשים, וכדומה. בחודשי החורף המצב אף מחמיר, בעיקר בתור לרופאי ילדים, רופאי משפחה ופנימאים.

מיטות במסדרון צילום: הדר גיל עד

המצב ילך ויחמיר, משום שכיום חסרים במערכת הרפואית הציבורית קרוב ל-4,000 רופאים (להמחשה – זה כמו שלושה בתי חולים בסדר גודל של שיבא). להחמרה הצפויה מספר סיבות: הרופאים שעלו מארצות חבר העמים לשעבר יוצאו לפנסיה; כמות הרופאים המסיימים לימודים בבתי הספר לרפואה בישראל נמוכה יחסית לקצב גידול האוכלוסיה והתבגרותה; כשליש מהרופאים כיום במערכת הרפואית הציבורית בגיל הקרוב לפנסיה, ואם לא יאפשרו להם להמשיך לעבוד עד גיל 70 לפי רצונם ויכולתם הפיזית, אוכלוסיה זו - המונה כ-5,000 רופאים היום - תעזוב את הרפואה; כ-10% מבוגרי בתי הספר לרפואה בישראל עוזבים את המקצוע לטובת מקצועות אחרים, לרוב לחברות סטרטאפ וביוטכנולוגיה, ועוד כ-10% עוזבים את ישראל לחו"ל בשל התנאים הפיזיים המפנקים הניתנים לרופאים מעבר לים.

בין לבין, מספר הרופאים לנפש בישראל הוא אם כן מהנמוכים במדינות ה-OECD. לא פלא שהתור לבדיקת רופא במרפאות הקהילה הולך ומתארך, והתלונות הזורמות השכם והערב ולא נעימות לראשי מערכת הבריאות.

אז מה עושים? יוצרים מצג של רפואה מרחוק ("טלמדיסין") וממליצים למבוטחים לפנות לרופאים באמצעות הטלפון / אפליקציות / שיחות צ'טים, שיחות וידיאו, טלפון וכדומה, בנושאים שונים הכוללים רפואת משפחה, רפואת ילדים, רפואת עור ועוד, ומציידים את חברי הקופות במכשירים שונים המסייעים בתקשורת מרחוק כגון בדיקת גרון ובדיקת אוזניים. הקופות מסתערות על העידן הדיגיטלי ומציעות למבוטחיהם הרים וגבעות, ונגישות מיידית לרופא האישי באמצעים של "רפואה מרחוק".

להוסיף רופאים במקום לסבך את המצב הקיים

לדעתי מדובר בפלסטר בלבד, ולא בטיפול בשורש הבעיה המרכזית. כאשר חסרים רופאים יש להוסיף רופאים, ולא ליזום מהלך שעלול לסבך את הקיים ואף להרע את המצב החולים. אין כמו בדיקת חולה פיזית ואישית תוך שיחה עם החולה, תשאול החולה ומגע עם החולה. כל נסיון למתן "אבחון" מרחוק אינו טבעי, אינו יסודי ועלול לגרום לאיחור באבחון (או אבחון שגוי) של המחלה ובמתן טיפול מתאים ובזמן.

מדובר בנסיון הקופות "להרוויח זמן": במקום להמתין שבועות לרופא המומחה, כפי שדורשת המציאות כיום ברפואה הציבורית, ה"רפואה מרחוק" מאפשרת לחולה הרגשה שהרופא זמין לו מייד בשיחה הטלפון ובצילום המצב, אולם במרבית השיחות, החולה יופנה אחר כבוד לרופא המרפאה לבדיקה מעמיקה ושוב ייכנס לתור הממושך לבדיקה על ידי רופא מתאים. אז מה עשינו כאן? נתנו לחולה הרגשה שקיבל מענה בזמן. אולם זו אינה רפואה אמיתית ונכונה, ולכן קיים חשש שהטיפול מרחוק בעידן הדיגיטלי לא יהיה יעיל וטוב, או חלילה מסוכן ולא נכון, עם כל ההיבט המשפטי הכרוך בכך.

אין ספק שמי ש"יסבול" מהכנסת תחום ה"רפואה מרחוק" אלה אוכלוסית הקשישים והמבוגרים, שהידע והנגישות שלהם לעולם הדיגיטלי אינם מספקים. ראו מה קורה להם בעידן הדיגיטלי הבנקאי: הם נשארו לבד ללא כל עזרה יעילה.

השירות של "רפואה מרחוק" יכול להיות יעיל רק במקרים של נושאים ביורוקרטיים כגון השגת טופס התחייבות, קביעת תור, אישורים שונים, וכדומה, אולם לא עבור טיפול רפואי פרטני. קופות החולים משקיעות הון עתק בשירותים דיגיטלים, אולם יגיע היום ושירות זה יוכח כלא יעיל ואף מזיק לחולה עצמו.

נושא נוסף הוא המענה של הרופא המטפל לשיחות הוידאו או הטלפון עם המטופלים. גם כך העומס על רופאי המרפאה גדול מנשוא והזמן המוקדש לכל חולה נמדד בדקות ספורות. אז מתי בדיוק מצפים שרופאי הקופה יענו לשיחות, ומי יתגמל את הרופאים העייפים?

יש לזכור שרפואה אינה מכולת ולכן לא ניתן "למכור" את האבחנות הרפואיות בשיחות וידיאו או טלפון עם המבוטחים. האתגר התפעולי גדול, והמהמורות המשפטיות לא פשוטות.

טוב יעשו הקופות אם ישקיעו סכומי כסף אלה במקום הנכון: בגיוס רופאים נוספים לשורותיהם הדלילות. אחת ההצעות היא שהקופות יעלו לרופאיהן את גיל הפרישה לפנסיה מרצון לגיל 70, כדי לתת מענה רפואי הולם למצוקת החולים ולא לשים פלסטר זמני בלבד.

פרופ' שכטר הוא מנהל היחידה למחקרים קליניים במערך הלב, במרכז רפואי שיבא בתל השומר.