ספה עשירה: יעל מר ושי אלקלעי לוהטים
עם עבודות שמוצגות במוזיאונים נחשבים ופריטים ללואי ויטון וויטרה נהפכו מר ואלקלעי לשמות הלוהטים כיום בעולם העיצוב
פסטיבל העיצוב בלונדון נמצא כעת בעיצומו עם יותר מ־400 תערוכות, מיצבים ואירועים בעיר. במוזיאון “ויקטוריה ואלברט” תחת הכותרת ״Legacy״ שודכו מעצבים בעלי שם לאוצרים ומנהלי מוסדות תרבות ואמנות לונדונים מהשורה הראשונה. המעצבים התבקשו לעצב עבורם חפץ בעל משמעות אישית, מעץ אלון אדום אמריקאי.
צמד המעצבים הישראלי־לונדוני המצליח יעל מר ושי אלקלעי, הפועלים תחת השם raw edges (“קצוות גסים” בתרגום מילולי), צוותו לאיונה בלזוויק, מנהלת גלריית ווייטצ׳אפל ויצרו עבורה מעמד עץ לספרים, ובתום התערוכה יוצב בחנות הספרים של הגלריה המפורסמת.
״וויטצ׳אפל היא גלריה אוונגרדית, בועטת, שגילתה אמנים כמו דמיאן הרסט. אבל דרישות העיצוב שקיבלנו לא היו בועטות״, נזכרת מר. אלקלעי מוסיף ״זה היה קצת מאכזב אפילו. היא רצתה גודל מסוים, זווית מדויקת, שיהיה מקום לכפפות לעיון בספרים נדירים. יעל ואני הסתכלנו אחד על השני ואמרנו: ‘אין לנו פה מה לדחוף’. הכל כאן במשבצות ורק צריך למלא אותן ולייצר את זה. אפשר רק להחליט אם לעשות את זה או לא״.
שי אלקלעי ויעל מר וחפצים בעיצובם. ״בשבילנו המשמעות של חברת יוקרה היא שזה מותג שמאפשר עיצוב ופיתוח של רעיונות שאי אפשר לעשות עם חברות אחרות״ צילום: Lorenz Cugini ,PETER KREJCI
למה החלטתם כן ללכת על זה?
״לרוב אנחנו מעצבים בשבילנו או בשביל מישהו לא נודע״, אומר אלקלעי. ״אפילו כשאספן פונה אלינו, הוא רוצה שנעצב עם האג׳נדה והקו שלנו. כאן יש ניסוי לעצב למישהו ידוע, כשהדגש הוא על הספר ולא על המתקן שנושא אותו״.
בני הזוג אלקלעי ומר, מהמעצבים המצליחים שיצאו מכאן, סיימו את לימודי התואר השני בעיצוב ברויאל קולג׳ בלונדון בהנחיית רון ארד לפני יותר מעשור. מאז הספיקו לעבוד עם ענקיות עיצוב כמו מוטינה, מורוסו, קפליני, ארקו ועם מותגים כמו לואי ויטון וסטלה מקרטני.
שבוע לפני הפסטיבל הלונדוני הושקה בפריז קולקציית האביזרים שלהם לחברת הרהיטים השוויצרית ויטרה אחרי שבשנה שעברה עיצבו את קומת הלופט של VitraHaus, חנות הדגל שלה. ״לעצב חלל כזה זה חלום: מקום גדול שאפשר להשתעשע בו ולהשתמש בלי הגבלה בפריטים איקוניים״, אומרת מר. האביזרים ששילבו השניים בלופט, המשיכו את העיסוק ארוך השנים שלהם בייצור טקסטורות בטכניקה של טבילת חומרים כמו עץ, טקסטיל וקרמיקה בצבע. ״רצינו לייצר מוטיב חוזר של משפחה שטובלת באמבטיה הביתית שלה כל דבר בצבע: קערות, כפות, סירים, כלי עץ וכריות״, מסבירה מר. התגובות החיוביות שבהן התקבלו האביזרים הביאו אותם לעבודה על קולקציה מסחרית דומה שכוללת גם כריות, אובייקטים מעץ וכלי קרמיקה.
הסטודיו ועיצובי רקמה של הזוג. "אם הרעיונות שלנו לא מגיעים לחנויות זה החמצה" צילום: PETER KREJCI
״אצלנו בסטודיו זה תמיד נראה כאילו אנחנו מעצבים שמנסים להיות יצרנים״, מוסיף אלקלעי. ״ויטרה שידרגו את הטכניקה וזה יצא מושלם״.
את הבחירה לעבוד עם חברות ענק כמו ויטרה ולואי ויטון הם מסבירים בכך ש״אלה חברות שנותנות חופש למעצבים, שאוהבות דברים נסיוניים, אבל יודעות מה הן עושות, ויש להן את יכולת הביצוע והייצור הכי טובות״, הם מסבירים.
ויש גם צד כלכלי: ״אלה חברות עם רשת הפצה, וזה מבטיח שהאובייקטים שלנו לא יישארו במקום אחד. אנחנו אוהבים חדשנות ונסיוניות אבל רוצים שישתמשו ברעיונות שלנו, שהם יגיעו לחנויות. אחרת זה מרגיש כמו החמצה״.
רקמה מקסיקאית צילום: Lorenz Cugini
מוקדם יותר השנה, בשבוע העיצוב במילאנו הציגו מר ואלקלעי עוד שלוש סדרות שיצרו למותגים בינלאומיים. לחברת השטיחים GAN הספרדית הם עיצבו שלושה שטיחים תחת השם ״Back Stitch” . ההשראה לסדרה היתה חלקם האחורי של בדי רקמה והיא נולדה בעקבות מחקר על בדי רקמה מתרבויות שונות. את השטיחים ארגו ורקמו בעבודת יד נשים הודיות במסגרת מיזם לפיתוח קהילתי שהקימה החברה. אחרי החגים יגיעו השטיחים לארץ, ויימכרו בהביטאט.
שיתוף הפעולה עם חברת Conde hause היפנית, הניב קולקציית שרפרפים ושולחנות, שמחברים בין סוגים ומרקמים שונים של עץ. אולם שיתוף הפעולה שמשך את תשומת הלב הרבה ביותר היה סדרת הכיסאות הצבעוניים והעליזים ״dolls״ שעיצבו ללואי ויטון, אתה הם עובדים כבר שש שנים במסגרת ליין העיצוב שלה, ״Objet Nomades״.
העבודה עם המותג זימנה רגשות מעורבים. ״המיתוג של לואי ויטון הוא של חברת יוקרה ואנחנו שונאים את זה״, אומרת מר. ״בשבילנו המשמעות של חברת יוקרה היא שזה מותג שמאפשר עיצוב ופיתוח של רעיונות שאי אפשר לעשות עם חברות אחרות״.
הפרסום וההצלחה של לואי ויטון, והפופולריות של מיצג הכיסאות במילאנו, זימנו לאלקלעי ומר גם חוויה מסוג אחר: אחד הכיסאות של dolls שילב רקמה מקסיקאית מסורתית, ועמד במרכזה של שערוריית רשת, שבמסגרתה האשימה בחודש יולי ממשלת מקסיקו את החברה ואת המעצבים בניכוס תרבותי.
כתוצאה מכך הוסר הכיסא מאתר החברה ותהליך הייצור שלו הושעה. ״זה סיפור של אינסטגרם, סוג של התלהמות בלי לבדוק את העובדות”, אומר אלקלעי. “ראו מהפוסטים שזה כמה אנשים שמחפשים להוציא ארס. מי שראה את הכיסא באינסטגרם חשב שזה הדפס, אבל הבד הוא מקורי ונרכש במקסיקו סיטי. ללואי ויטון לקח זמן אבל עכשיו הכיסא חזר לאתר והכל כבר הוסדר. יודעים בדיוק מי האמנים המקסיקאים שירקמו את הריפוד, ובאיזה תנאי העסקה טובים״.
דאגתם שזה ישפיע על המשך שיתוף הפעולה שלכם עם המותג?
“הרקמה המקסיקאית היתה בכלל רעיון של לואי ויטון שאנחנו אהבנו”, אומר אלקלעי. “זה לא הטריד אותנו כי ידענו שהכל נעשה כמו שצריך, שצריך להמתין וזה ייפתר. בסופו של דבר מי שהתלהמו הם אלה שהולכים לייצר את זה — זה גם הכיסא שקיבל את הכי הרבה תשומת לב מכל הקולקציה, וכולם יצאו נשכרים״.
