פה ושם בארץ ישראל: מסע בחירות בין קלפיות

כרמיאל: ליברמן במתח

מעלים באוב את הקול הרוסי

מספר בעלי זכות הבחירה בכרמיאל עמד על כ-41 אלף בבחירות האחרונות - פחות ממנדט. עם זאת, כרמיאל היא אחד מהיישובים עם הריכוזים הגבוהים ביותר של עולי שנות ה-90, וככזו היא מייצגת את מה שמכונה "הקול הרוסי". בבחירות 2009 ישראל ביתנו ניצחה בעיר, עם שליש מקולות הבוחרים, אך בשתי מערכות הבחירות האחרונות כוחו של ליברמן בעיר נחלש ומצביעיה נודדים למפלגת הליכוד ומפלגות המרכז.  

חיפה: הפועלים נטשו את מפלגת העבודה

כבר לא העיר האדומה

כבר לא אדומה

עיר הנמל שנחשבה בעבר למעוז של מפא"י וההסתדרות ולכן קיבלה את הכינוי "חיפה האדומה", שינתה את העדפותיה, כך עולה ממחקר של ד"ר עופר קניג מהמכון הישראלי לדמוקרטיה. מספר בעלי זכות ההצבעה בחיפה עמד בבחירות האחרונות על כ־248 אלף מצביעים, המהווים כ־4.7 מנדטים. ב־1992 לא היה עוררין על מעמדה של מפלגת העבודה בעיר עם 45% מקולות התושבים. מאז מצבה של המפלגה הלך והתדרדר, עד שהגיע לשפל של 6% בבחירות האחרונות. דפוסי ההצבעה של החיפאים מצביעים על נדידה כללית ממפלגות השמאל לעבר מפלגות המרכז.

כך ב־2006 36% מהמצביעים בעיר תמכו במפלגות אלה — שיעור גבוה בהרבה מזה שזכו לו העבודה, הליכוד והמפלגות הערביות. גם ב־2009 וב־2013 מפלגות המרכז גרפו את רוב הקולות בעיר. עם זאת, מפלגת כולנו — הנחשבת למפלגת מרכז־ימין — לא זכתה לתמיכה משמעותית גבוהה, וזאת למרות שמשה כחלון העומד בראשה הוא תושב העיר. ב־2015 קיבלה כולנו 8.5% מהקולות בעיר — 1% מעל לתמיכה הארצית בה בלבד, ובבחירות האחרונות - 1.5% מעל התמיכה הארצית. הסיבה לכך היא ככל הנראה מטייה למפלגות הנושאות את הטיקט החילוני, מגמה שניתן לזהות גם בעיר תל אביב.

ירושלים: ימנית וחרדית

הולכת ומתחזקת

חרדה לגורלה

עיר הבירה של ישראל היא כיום עיר ימנית-חרדית מובהקת: כ-75% מהמצביעים בבחירות האחרונות הצביעו למפלגות חרדיות, דתיות ולליכוד. הימניות של העיר מודגשת גם בכך שגוש השמאל-מרכז נחלש מאוד. אם בשנות ה-90 קיבלו מפלגת העבודה ומרצ כ-30% מהקולות בעיר, הרי שבבחירות האחרונות צנח שיעור זה ל-18% בלבד. ההסבר לכך טמון ככל הנראה בהגירה שלילית של הציבור החילוני-ליברלי מהעיר ובגידול המהיר יחסית של האוכלוסייה החרדית-דתית.

בחירות

מיואשים ואדישים

קשה לחשוב על שקר גדול יותר מ"הערבים נוהרים לקלפיות בהמוניהם". אחוז ההצבעה במגזר הערבי התדרדר מאוד מאז 2003 והוא עמד בממוצע על 57%, לעומת אחוז הצבעה כללי של 67%. נתניהו ניסה לאורך מערכת הבחירות האחרונה לוודא שזה יישאר כך ולהפחיד את המצביעים הערבים באמצעות חוק המצלמות. החוקר אריק רודניצקי מהמכון הישראלי לדמוקרטיה מסביר את הירידה בשיעור ההצבעה ב"תחושה של התנתקות ממוסדות המדינה". לדבריו, "יש לזה שורשים באירועי אוקטובר ובהלם שיצרו בציבור הערבי. בנוסף, הציבור הערבי מחפש אפקטיביות ולא מוצא. זה גורם לו - בייחוד לדור הצעיר - להתעניין פחות בפוליטיקה ולהצביע פחות."

עוד תופעה מרכזית בהצבעת הערבים היא ירידה דרמטית בהצבעה למפלגות יהודיות. בבחירות 1992, בהן ניצח יצחק רבין, 52% מהערבים הצביעו למפלגות יהודיות. מאז חלה ירידה הדרגתית עד לשפל של 17% ב־2015. עם זאת, בבחירות האחרונות חלה עלייה בשיעור המצביעים הערבים למפלגות היהודיות וזו עמדה על 28.4%.

ש"ס מצטמצמת

העוצמה הפוליטית גדולה מסך המנדטים

הכוח העולה של מערכות הבחירות בהתנחלויות הן המפלגות החרדיות. הסיבה העיקרית לכך היא הערים החרדיות, מודיעין עילית וביתר עילית, שתורמות את תוספת האוכלוסייה העיקרית להתנחלויות. אם ב־1992 קיבלו ש"ס ויהדות התורה רק 6% מקולות המתנחלים, ב־2006 הם הגיעו כבר ל־24%. מאז הן קצת תקועות והיום הן עומדות על 28%. נראה שהסיבה העיקרית לכך הן הקפאות הבנייה של ראש הממשלה בנימין נתניהו שמונעות בנייה אפילו בישובים שממש על הקו הירוק כמו הערים החרדיות. למרות הריבוי הטבעי הגבוה באוכלוסיה החרדית, מספר המנדטים של המפלגות החרדיות נותר כמעט קבוע ב־25 השנים האחרונות. הסיבה לכך היא נטישת קולות מסורתיים את ש"ס ובריחת מצביעים לליכוד. ולמרות למרות הקיבעון המספרי, עוצמתם הפוליטית של החרדים גדלה - ואף רושמת שיאים.

חיים על האדים של בגין

מאז ניצח נתניהו בבחירות 2009, אז קיבל 27% מקולות המצביעים בעיירות הפיתוח, כוחה של הליכוד עולה בהתמדה והגיע ל־41.6% בבחירות האחרונות. זה לא מובן מאליו. נתניהו התחיל נמוך. בבחירות 2006, שגם אז עמד בראש הליכוד, המפלגה קיבלה שם רק 11%, אולי בגלל הגזירות שהוא הטיל ב־2003, כשהיה שר האוצר בממשלת שרון. לטענת מומחים הליכוד ממשיך להתחזק בקרב עיירות הפיתוח חרף המדיניות הקפיטליסטית של נתניהו, וזאת בשל קרבתם לערכים יהודים, מסורתיים ושמרניים. בנוסף, לא רק תושבים חלשים גרים בעיירות הפיתוח - ומעמד הביניים המזרחי רואה בליכוד את המפלגה שאפשרה לו להתקדם חברתית וכלכלית. לצד זה, מומחים רבים טוענים כי בהקשר של עיירות הפיתוח הליכוד חיה כיום על "אדי הדלק" של ראש הממשלה מנחם בגין, שהשקיע בפרויקט שיקום שכונות והעלה את קרנן.

סאלח וביבי

העבודה ומרצ בשפל של כל הזמנים

המגמה הבולטת ביותר בקרב הקיבוצניקים היא נטישת מפלגת העבודה ומרצ ומעבר קולות לליכוד ולמפלגות המרכז. מערכת הבחירות היחידה שהחזירה את העלי זכות הבחירה בקיבוצים לחיק מפלגת העבודה התקיימה ב-2015, אך התאוששות זו ניתן לייחס להצטרפותה של ציפי לבני והתנועה למחנה הציוני.

את שיאה של המגמה הזו חזינו בבחירות האחרונות, אז גרפה כחול-לבן מעל ל-50% מהקולות בקיבוצים.

ההולכים בשדות

לא באמת מעוז השמאל

ניתוח דפוסי ההצבעה של התל אביבים לאורך מערכות הבחירות האחרונות מנפצות את המיתוס לפיו מדובר במעוז השמאל בישראל. בבחירות 1992 כשמרצ בשיא כוחה זכתה המפלגה ב־13.9% מקולות התושבים בעיר, בעוד שהליכוד זכתה ב־25.8%. מרצ שמרה מאז על יציבות יחסית בשיעור המצביעים בעיר ולא הצליחה לגרוף למעלה מ־14.3% מקולות התושבים. מפלגת העבודה הלכה ואיבדה מכוחה במהלך השנים - מ־38.3% ב־1992 ועד ל־8.5% בבחירות האחרונות, עם קפיצה אחת מעלה שהתרחשה במערכת הבחירות ב־2015 ־ אז חל איחוד של העבודה עם ציפי לבני במסגרת המחנה הציוני. מדובר בנתון חריג לכאורה, אך הוא מקפל בתוכו את ההגיון הפנימי של הרוב התל אביבי. נראה כי התל אביבים נוטים להעניק את רוב הקולות למפלגות המרכז החילוניות, מגמה שהלכה והתעצמה עד להישג חריג של 45% מהקולות שניתנו לכחול־לבן בבחירות האחרונות.

מדינת החילונים