דראגי מחלק כסף חינם ומקרב את אירופה למשבר חוב קטלני

הכרזתו של נגיד הבנק המרכזי האירופי (ECB) היוצא ביום חמישי האחרון לא היתה הפתעה של ממש. כפי שהוא רומז כבר תקופה לא מבוטלת, וכפי ש־90% מהכלכלנים בעולם ציפו, מריו דראגי שוב טרף את הקלפים והודיע על "חבילת צעדים מורחבת", שמטרתה הרחבה מוניטרית - כלומר הוזלת מחיר הכסף.

כצעד ראשון, הוא שוב הפחית את הריבית על הפיקדונות לרמה של -0.5%. המשמעות של ריבית נומינלית שלילית פשוטה: כל אירופי שיפקיד כסף, יקבל בסוף השנה, סכום כסף נמוך יותר ממה שהפקיד. מטרת הצעד הקיצוני הזה היא לעודד צריכה, רכישת ציוד, רכישת מכונות, ובעצם כל דבר שיתניע מחדש את הכלכלה האירופית הרופסת.

יו"ר הפד ג'רום פאוול צילום: איי אף פי

שנית, דראגי שוב הכריז על הרחבה כמותית - רכישת אגרות חוב ממשלתיות, הפעם "רק" בסך 20 מיליארד יורו לחודש (ההערכות היו שלפחות 30-40 מיליארד), אך לתקופה בלתי מוגבלת על מנת להשפיע על הריבית ארוכת הטווח, שנקבעת על ידי אג"ח ממשלה. בנוסף הוחלט על מספר צעדים שנועדו להקל על בנקים מסחריים להעניק הלוואות לחברות.

לכסף החינמי מחיר גבוה

דראגי הסביר את המהלך הלא קונבנציונלי שהגיע אחרי שלוש שנים של רגיעה, ושהפעם מתרחש לאו דווקא בתקופה של מיתון או משבר, באופן פשוט: האינפלציה נמוכה מאוד, הלחצים האינפלציוניים התאדו, ההאטה הכלכלית ניכרת ואי הוודאות הגלובלית והמקומית רק הולכת וגוברת. אין זכר למשבר או מיתון, אלא האטה חריפה ומחריפה: על פי נתונים שפרסם ארגון ה־OECD שעות בודדות לפני ההכרזה הדרמטית, שיעור הצמיחה הריאלית של האיחוד האירופי האט שוב ברבעון השני של 2019 לרמה של 0.2% בלבד, זאת אחרי צמיחה של 0.5%. הבעיה הגדולה בנתונים היתה שכלכלת גרמניה הצטמצמה ורשמה צמיחה שלילית (אם כי של -0.1% בלבד), בעוד הצמיחה באיטליה התאפסה (0%), וצרפת צמחה בשלוש עשיריות האחוז בלבד. 

נגיד הבנק האירופי המרכזי מריו דראגי, לאחר ההודעה על הקלה כמותית צילום: Bloomberg

מוקדם יותר החודש התפרסמו נתוני אינפלציה מאכזבים: האינפלציה השנתית בגוש האירו ירדה בחודש יולי לרמה של 1% בלבד, לעומת 1.3% ביוני. כאשר מתמקדים באינפלציית הליבה — בניכוי מזון ואנרגיה, מוצרים המאופיינים בתנודתיות גבוהה — המאפשרת לקבל תמונה מדויקת יותר של האינפלציה ארוכת הטווח, המצב מדרדר: היא ירדה ביולי ל־0.9% בלבד לעומת 1.1% ביוני. מכאן שדראגי, שצפוי לעזוב את משרדו בפרנקפורט בעוד חודש וחצי לטובת נשיאת קרן המטבע הבינלאומית קריסטין לאגארד, הסיק כי מנועי האינפלציה כבו. כל זה קורה כאשר שיעור האבטלה בגוש היורו יורד באופן מתמשך ורציף והשכר הריאלי מטפס בקצב דומה.

"החבילה הזו מיועדת לתמוך בהרחבתה של הכלכלה האירופית, לעודד לחצים לעליית מחירים ולפיכך את חזרתה של האינפלציה אל אמצע היעד", הסביר דראגי. אלא שכעת הגיע שלב השאלות הקשות: האם אירופה יכולה להתאושש גם הפעם באמצעות כסףחינם? האם הצעד הזה, בפעם המי יודע כמה, הוא אפקטיבי בכלל? האם הוא לא מהווה צעד נוסף אל עבר משבר החובות הבא שיתפוצץ בפנים של כולנו?

ובכן, המציאות בשטח כבר נותנת את האיתותים הראשונים: כמה שעות אחרי הודעתו של דראגי, התקשורת חשפה כי הכרעתו התקבלה תוך התנגדות מובהקת של הנגידים האירופיים העיקריים בהם הגרמני, הצרפתי, ההולנדי, האוסטרי ואפילו האסטוני, שכבר הבהירו כי מדובר בצעד נוסף ל"יפניזציה" של אירופה. הכוונה היא למצבה של כלכלת יפן שסובלת מזה יותר משני עשורים מאינפלציה וצמיחה כמעט אפסית ומחוב ממשלתי עתק שמתחילת שנות האלפיים עמד על יותר מ־150% מהתמ"ג, ומ־2008 כבר חצה את ה־200%. עד כמה הבנק המרכזי האירופי ימשיך לרכוש אג"ח של ממשלות אירופה? על פי החוק הקיים, הבנק המרכזי רשאי לרכוש עד שליש מסך החוב של אחת המדינות הלוות. השאלה היא האם באמת הבנק המרכזי מתכוון להגיע לרמה כזו. הריביות הנמוכות, לעיתים אפסיות ואף שליליות כעת, שהחלו לפני יותר מעשור, כבר גרמו לצבירת חובות עתק שמגיעים לפי הערכות ל־250 טריליון דולר, כשרובם במערב. כעת נשאלת השאלה עד כמה המצב הלא נורמלי הזה הוא בר קיימא, קל וחומר כאשר בנקים מרכזיים מתכננים להעמיק את הצעדים לכיוון של כסף חינם. לפי מה שנראה כעת, משבר החובות הבא הוא עניין של זמן.

שם פלסטר על פצע ירי

הבעיה השנייה, והחמורה לא פחות, הוצפה על ידי עמיתו האמריקאי של דראגי, נגיד הפדרל ריזרב ג'רום פאוול, בדיוק לפני שבוע: בנקים מרכזיים מוגבלים מאוד במה שהם יכולים לעשות על מנת לתמוך באותה צמיחה נמוכה ולהעיר את אותה אינפלציה. כעת הם נותרו ללא כלים קונבנציונליים, והספקות לגבי האפקטיביות של הכלים הבלתי קונבנציונליים (כמו ריבית נומינלית שלילית, הרחבה כמותית ועוד) — רק הולכים וגוברים. "לבנקים מרכזיים תפקיד משני כעת והיכולת לתמוך בכלכלה מוגבלת עד מאוד", ציין פאוול לפני שבוע בביקור בשוויץ.

כלל לא ברור איך הריבית הנומינלית השלילית יכולה לתרום לפתרון משבר הפנסיה באירופה, איך היא תגביר את התחרותיות של עובדיה, איך היא תפתור את הבעיות הקשות בשוק העבודה שבחלקים ממנו סובל מחוסר גמישות, איך היא תתרום להעלאת יחס התלות (מספר העובדים במשק על כל פנסיונר) ולעלייה בשיעור ההשתתפות. מדובר בבעיות מבניות, עמוקות ואקוטיות מהן סובלת כלכלת אירופה כבר תקופה ארוכה בעוד המשבר החברתי־הפוליטי ביבשת איננו מאפשר למקבלי ההחלטות להתמודד עימן. בשלב זה, נראה כי דראגי מנסה לרפא מחלה כרונית עם אספירין. כשהבין שזה לא עובד, הוא פשוט החליט להזניק את המינון. כשדראגי נכנס לתפקידו ב־2011 עוד חשבו שזה אפשרי אבל אחרי שמונה שנים הוא מסיים את כהונתו בדיוק בנקודה שבה התחיל אותה. בניגוד מוחלט להערכות ולתקוות, הוא לא הצליח לגמול את אירופה מסם הכסף החינמי. ההיפך הוא הנכון: הוא ההוכחה החיה עד כמה ההתמכרות אליו היא קשה וחזקה.

לאירועים באירופה, השלכות גם על שאר העולם: פאוול הפך בעל כורחו לנפגע העיקרי מהמהלך של דראגי. במקביל להודעתו של הבנק המרכזי האירופי, היורו צנח בהתאם לציפיות, ונשיא ארצות הברית דונלד טראמפ השתגע. בציוץ בטוויטר הוא שב ללחוץ על הפד תוך שהוא מכנה את פאוול וחבריו "מטומטמים", והפציר בו לנהוג כמו מקבילו האיטלקי: לאפס מיידית את הריבית ואף לשקול גם להנהיג ריבית נומינלית שלילית.

בשבוע האחרון נשמע פאוול מתון מאי פעם ונראה כי הוא בדרך לחקות את דראגי, לפחות בכיוון, אולם לא באותן עוצמות. יש לו עוד דרך ארוכה שכן ריבית הפד עומדת כעת על 2.25% - הרחק מהריבית האירופית.

ומה לגבי ישראל? גם נגיד בנק ישראל אמיר ירון לא יוכל להישאר אדיש להחלטה של דראגי: הורדה דרמטית של הריביות באירופה ובארצות הברית (שני המטבעות העיקריים בסל הישראלי) תקפיץ את השקל הממילא חזק וזה יפגע ביצוא, והלחץ להפחתת ריבית — גם על רקע ההאטה המתקרבת וחוסר הוודאות בכלכלה הגלובלית - יעשה את שלו. לכל האלמנטים הכלכליים האלו צריך להוסיף גם את חוסר הוודאות הפוליטית שתשפיע על ישראל בחודשים הקרובים. אך גם במקרה הישראלי, לריבית נמוכה יש יכולת מוגבלת מאוד — אם בכלל - לפתור את הבעיות הבוערות של הכלכלה הישראלית.