דו"ח טכנולוגי
מבחן הבינג': אסכולת נטפליקס מול אסכולת דיסני
טרנד הבינג' אולי העלה את נטפליקס לשחקים, אך מתחרותיה דיסני ואפל מהמרות על צפייה מסורתית של פרק בשבוע, מה שעשוי לעזור ליצירת באז ברשת ומעורבות גולשים; אתר קומיקס משובח נפל קורבן לליקוי אבטחה; ומי חושב שצריך לשים את צוקרברג בכלא
אבל אחד מכלי הנשק המפתיעים, אולי אף היעילים בארסנל הזה, לא קשור לתוכן, למותגים או לתקציבי ענק. הוא גם לא איזה רעיון חדש ומבריק. למעשה, הוא רעיון ישן מאוד, כזה שקיים עוד לפני הטלוויזיה, מימי התסכיתים ברדיו: להפיץ סדרות חדשות במודל של פרק בשבוע, ולא בבינג' כאשר כל הפרקים משוחררים בבת אחת. הבינג' היה אחד הדברים שבנו את נטפליקס, אבל עכשיו הוא עלול להפוך דווקא לאחת מנקודת התורפה שלה.
מודל הבינג' בנטפליקס נולד חצי-במקרה, עוד לפני שהשירות החל להפיץ סדרות מקור, כשהבחינו בנטפליקס בהצלחה שלה זוכות סדרות כמו "שובר שירות" בקרב משתמשים ובאופן שבו הם צורכים אותן. הסדרה של רשת AMC זכתה בתחילת דרכה לאהדת המבקרים ולפרסי רבים אבל רשמה רייטינג צנוע בלבד (בפרק הבכורה צפו 1.41 מיליון איש וממוצע הצפייה של ארבע העונות הראשונות עמד על בין 1.23 מיליון ל-1.9 מיליון צופים). עם סיומה הפכה הסדרה לתופעה תרבותית ולהיט רייטינג: עונת הסיום, שפוצלה לשני חלקים, זכתה לרייטינג ממוצע של 4.32 מיליון איש, ובפרק הסיום צפו 10.28 מיליון איש.
נטפליקס שיחקה תפקיד משמעותי בהצלחה זו: צופים רבים גילו את הסדרה אחרי ששלוש העונות הראשונות שלה התווספו לשירות ב-2011, והתמכרו. יוצר שובר שורות, וינס גיליגאן, אף הכיר בכך שהסדרה המשיכה להתקיים בזכות נטפליקס. "אני חושב שנטפליקס שמרה אותנו באוויר", הוא אמר למאשבל ב-2013.
וכשמשתמשי נטפליקס גילו את שובר שורות, הם לא צפו בה במתינות, פרק בשבוע, אלא בלעו עונות שלמות ברצף. הסדרה היתה אחד הגילומים הראשונים של תופעת הבינג'. ואת זה אומר לא רק אני אלא גם אהרון פול, הלא הוא ג'סי פינקמן: "שובר שורות היתה אחר הסדרות הראשונות שאנשים צפו בבינג', כי כל העונות הראשונות הועלו לנטפליקס בבת אחת", אמר בראיון לאסקווייר בשנה שעברה. "AMC חתמה על העסקה עם נטפליקס בזמן שצלמנו את העונה הרביעית, ואני חושב שזה התחיל הגל".
בנטפליקס שמו לב לאופן הצפייה החדש שהתפתח סביב שובר שורות וסדרות נוספות, והחליטו ליישם אותו גם לסדרות מקור חדשות שעולות לשירות החל עם "בית הקלפים" ב-2013. וזה הצליח לה. הסדרות זכו להצלחה רבה, דחפו את הפופולריות של נטפליקס קדימה והכניסו אותו לתקופת צמיחה משמעותית. הבינג' איים לשנות את חוויית הצפייה בטלוויזיה.
בעבור נטפליקס, זה היה המשך מתבקש של מגמה קיימת בכל הנוגע להרגלי צפייה בטלוויזיה, במסגרתה צופים כבר לא צרכו סדרות במועד שידורן אלא שעות או ימים לאחר מכן הודות למכשירי DVR. "אין שום סיבה להפצה שבועית", אמר ב-2016 סמנכ"ל התוכן של נטפליקס, טד סרנדוס. "המעבר מצפייה בטלוויזיה לפי לו"ז קבוע הוא עצום. אז למה שנגרור אנשים בחזרה למשהו שהם נוטשים במספרים גדולים".
ובזמנו, הדברים היו נכונים. לא כולם אהבו את זה, אבל מודל הבינג' הביא לנטפליקס מנויים רבים והסדרות השונות שלה זכו לפופלריות רבה, כשסדרות כמו "דברים מוזרים" או "שחור זה הכתום החדש" בעונותיה הראשונות הפכו לתופעה תרבותית. גם אמזון אימצה מודל זה בשירות הסטרימינג שלה. שירותים אחרים כמו הולו או CBS All-Access הפיצו את הסדרות בנוסח המסורתי יותר של פרק בשבוע, אבל לתקופה מסוימת נראה היה שהעולם צועד לעבר הבינג'.
אבל התקופה הזו, כך נראה, נמצאת מאחורינו, ושני שירותי הסטרימינג הגדולים שיתחילו לפעול בסתיו הקרוב לא מהמרים על בינג' אלא על הפצה מסורתית יותר של פרק בשבוע. דיסני הודיעה בשבוע שעבר שסדרות מקור חדשות שיעלו לדיסני פלוס יופצו בהדרגה, פרק בשבוע. ולפי דיווחים אפל מתכננת לנקוט בטקטיקה דומה כשתשיק את +TV.
יש לשתי השחקניות המשמעותיות האלו כמה סיבות לעשות את זה. הראשונה נוגעת בבעיית יסוד של בינג' – היעדר היכולת לפתח שיחה ובניית הבאז שמתאפשרת במרווח שבין הפרקים. "משחקי הכס" עליה השלום היא ההתגלמות המתקדמת ביותר של תופעה זו: כל פרק הצית דיונים ברחבי הרשת על ההשלכות והמשמעויות של מה שארע, הערכות וניחושים לקראת הפרקים הבאים ושורה של ממים (במיוחד בעקבות תקלות מרהיבות כמו כוס הסטארבקס של דאינרז) שתגברו את העניין והעלו את הציפייה (או, במקרה של העונה האחרונה, את החרדה) לפרק הבא.
זה משהו שלא יכול להתרחש בבינג'. כשכל אחד צופה בסדרה בקצב אחר - כל הפרקים ביום אחד, פרק ביום, פרק פעם בשלושה ימים וכו' - אין אפשרות לנהל דיון מקוון בזמן אמת סביב כל פרק. ומכיוון שכל הפרקים זמינים בבת אחת כל הכר הפורה והמרתק של ניתוחים והערכות לגבי מה צפוי להתרחש בפרק הבא לא קיים בכלל, או מוחלף בסיכום הפחות מלהיב של כל העונה וניחושים לעונה הבאה. אם משחקי הכס שלטה בשיח המקוון במשך כמעט חודשיים בעונתה האחרונה (ויותר בעונות קודמות שהיו ארוכות יותר), העונה השלישית של דברים מוזרים, שעלתה לנטלפיקס בתחילת יולי, היתה בעיקר בליפ על המכ"ם, וכבר דעכה מהשיח המקוון עוד לפני אוגוסט.
צפיית בינג' אולי יכולה להתאים לסדרות קטנות יותר, מיני-סדרות או כאלו בעלות אופי אינטימי ומוגבל, מהסוג שלא סביר שיוביל לתופעה תרבותית נרחבת ושלכן עדיף לאפשר לצופים לצרוך אותן בקצב שלהם. אבל סדרות שיש סביבן פאנדום משמעותי מפסידות מצפיית בינג', כי המעריצים שלהן אוהבים לדבר, לכתוב ולקרוא עליהן. המרווח בין הפרקים מתדלק את הפאנדום ותורם לפופולריות של הסדרה. זה נכון במיוחד לסדרות של דיסני שיתבססו על היקומים העשירים של מארוול ומלחמת הכוכבים. דיסני הבינו היטב שאם לא יאפשרו למעריצים להתאבסס על כל פרק, אם לא יהיה סנכרון במועד הצפייה שיאפשר לפתח דיונים נרחבים כשכולם נמצאים באותה נקודה בעלילה, הסדרות רק יסבלו.
זו הסיבה הלא חדשה לזנוח את הבינג'. הסיבה השנייה קשורה לשינויים שהתחוללו בשש השנים שחלפו מאז החלה נטפליקס להפיץ סדרות במודל זה. בשנים האחרונות יש עלייה עצומה בכמות התוכן המקורי שנוצרת בעבור הטלוויזיה – הן בערוצים מסורתיים והן בסטרימינג. זו תוצאה ישירה של ההשקעה האדירה בתוכן ששירותי צפייה קיימים וחדשים מבצעים, בניסיון לבדל את עצמם משירותים מתחרים ולבסס ספריית תוכן עשירה ועצמאית. נטפליקס לבדה תשחרר במהלך ספטמבר 25 סדרות מקור, בתוספת סרטים, ספיישלי סטנד-אפ, סדרות וסרטים תיעודיים וסדרות ילדים. דיסני, אפל, ושירותי סטרימינג נוספים שיגיעו ב-2020 יגדילו עוד יותר את ההיצע.
שחרור כל הפרקים בבת אחת יוצר עומס שעלול להרתיע צופים מלהתנסות בסדרות חדשות או אפילו לחזור לסדרות קיימות. זה עומס של מבחר שיכול להביא לאפקט הפוך של ויתור על כל האופציות. כמו בהרבה דברים, דווקא צמצום יכול להיות יתרון. הרבה יותר קל להיכנס לסדרה שמציעה לך עכשיו פרק אחד של שעה במקום כזו שמאיימת עלייך ב-10 פרקים בני שעה במכה. ופריסת הפרקים לאורך תקופה גם יכולה לסייע בשימור מנויים, שיתקשו עתה להתחבר לשירות לחודש רק כדי להוריד בבינג' סדרה או שניים שמאוד רצו ואז להתנתק.
לא צריך להספיד את הבינג', ועדיין יש לו מקום בצריכת תכנים מקוונת. אבל דיסני מהמרת על כך שכשזה נוגע לתכנים חזקים מהשורה הראשונה, עם המותגים הגדולים והכוכבים הבולטים, פרק בשבוע זה מה שהקהל מחפש ומה שצריך לתת לו. וכשזה נוגע לעולם הבידור, נדירות הפעמים בהן דיסני טועה.
קצרצרים
1. אם בארזים נפלה שלהבת: XKCD הוא אחד הקומיקסים החדים, מצחיקים, מדויקים, מפתיעים ומרגשים ברשת. אבל גם האתר שלו לא חסין מפרצות אבטחה. דליפת מידע במערכת הפורומים של XKCD הביאה לחשיפת פרטים אישיים של 560 אלף איש, בהם שמות משתמש, מיילים וסיסמאות מוצפנות. ניסינו לאתר קומיקס מתאים לאירוע, וזה הדבר הכי טוב שמצאנו.
2. מספרים חדשים על המאבק של יוטיוב בהתבטאויות שטנה והסתה מגלה שאתר שיתוף הווידיאו של גוגל הסר ברבעון השני של 2019 יותר מ-17 אלף ערוצים ו-100 אלף סרטונים – פי חמישה יותר מתקופות קודמות. לדברי יוטיוב, היקף הצפייה בסרטונים שהוסרו בגלל שהפרו את מדיניות האתר ירד ב-80% ל-18 החודשים האחרונים.
3. לסנטור הדמוקרטי רון וויידן יש רעיון איך לחנך את פייסבוק: לשלוח את המייסד והמנכ"ל לכלא. "מארק צוקרברג שיקר שוב ושוב לציבור האמריקאי בנושא פרטיות", הוא אמר בראיון. "אני חושב שהוא צריך לשאת באחריות אישית, החל מקנסות כספיים ועד אפשרות של מאסר. כי הוא פגע בהרבה אנשים". דבר עורך הערוץ: "לא זו הדרך להפחיד אותו לכדי שימוש הוגן בכוח שיש לו על פני מיליארדי המשתמשים, אבל אני חייב להודות שזה רעיון מעניין".