פסק דין "הבוגדת 2": בית הדין הרבני הקטין את חלקה של אשה שבגדה בבעלה בחלוקת הרכוש

עשרה חודשים לאחר שבג"ץ אישר פסק דין, הקובע כי אשה שבגדה בבעלה לא זכאית למחצית משווי הבית שבו התגוררו, הגיע לבית הדין הרבני הגדול לערעורים סרט ההמשך "האשה הבוגדת 2".

גם הפעם - אם כי במסגרת תיק אחר - נדרש בית הדין להשלכות בגידת אשה על זכויותיה הרכושיות. גם הפעם, בהסתמכות על המשפט האזרחי וציטוטים מבית המשפט העליון, הקטינו הדיינים את חלקה של ה"בוגדת" בחלוקת הרכוש.

עובדות פסק הדין נוגעות לבני זוג שהיו נשואים לאורך עשרות שנים ולהם שלושה ילדים בוגרים. האישה עובדת כשכירה והאיש הוא בעליו של עסק.

(אילוסטרציה) צילום: שאטרסטוק

לפני שש שנים הגיש הבעל תביעת גירושין נגד אשתו, וכרך בתביעה זו את נושא הרכוש. במהלך הדיונים הסתבר כי האישה ניהלה מערכת יחסים מחוץ לנישואין במשך למעלה מעשר שנים ללא ידיעתו.

העניין לא הוכחש מאחר שהבעל הציג שורה של עדויות. בית הדין האזורי ברחובות החליט לסדר גט מידי בהסכמה, וקודם לסידור הגט התחייבו הבעל והאישה כי בית הדין יפסוק בענייני הרכוש בהתאם לחוק האזרחי.

בית הדין הרבני האזורי ברחובות קבע כי "מועד הקרע בין בני הזוג" הוא מועד הבגידה בשנת 2002, אז החל הקשר של האישה עם הגבר הזר, ולכן שיתוף המשאבים בין הבעל לאשה מסתיים אז. על כך ערערה האישה לבית הדין הרבני הגדול וטענה כי יש לחשב את מועד הקרע בין בני הזוג כמקובל, מיום הגשת תביעת הגירושין בשנת 2013.

הבעל השיב כי עד להגשת תביעת הגירושין הוא לא ידע על בגידתה המתמשכת, אבל אי-הידיעה אינה משנה את העובדות. "בגידה ממושכת במשך כעשר שנים אשר חותרת תחת מוסד הנישואין והיסוד הראשוני שסוכם בין הצדדים כשבאו בברית הנישואין: אהבה, אחוה רעות ואמונה הדדית – היא הפרה יסודית ושורשית של השותפות שנכרתה בין הצדדים עם נישואיהם", אמר בא כוח הבעל.

גם בדעת המיעוט של בית המשפט העליון בפרשת הבוגדת הראשונה, קבע שופט המיעוט יצחק עמית שמשך הבגידה יכול להשליך על כוונת השיתוף. ברור שבעל, שאשתו בגדה בו ברוב שנות נישואיהם, אינו מוחזק כמי שבכוונתו לחלק עמה את רכושו. בעוד כמה חודשים יתקיים בעליון דיון נוסף בהרכב מורחב של תשעה שופטים בפרשה זו.

דייני בית הדין הרבני הגדול הרב יצחק אלמליח, הרב מיכאל עמוס והרב מימון נהרי פרסמו פסק דין מנומק המבוסס רובו ככולו על המשפט האזרחי וכולל מובאות מפסקי דין של בית המשפט העליון, בתי המשפט המחוזיים ובתי המשפט למשפחה, וכן ניתוח אקדמי של החוק לאיזון המשאבים. פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול כמעט אינו כולל הפעם מקורות הלכתיים.

על סמך פסיקות דומות של בתי המשפט סבורים הדיינים שאין להתעלם ממצב שאחד הצדדים מקיים יחסים דרך קבע מחוץ לנישואין, ובמיוחד ממצב של "בגידת סתר מתמשכת".

על פי פסק הדין, יש מקום ליתן ביטוי בחלוקת הרכוש למקרה שבו בני הזוג מנהלים מערכת זוגית שאינה ייחודית ושוויונית. "הסתרת הקשר שניהלה האישה מבעלה משמעה למעשה כפיית שיתוף עליו שלא מדעת. לפני האיש לא היה המידע הרלוונטי שיאפשר לו קבלת החלטה מושכלת, מתוך רצון חופשי, על המשך השיתופיות הרכושית ביניהם במסגרת הנישואין", כתבו הדיינים.

"התרשמנו כי האיש שלפנינו היה נוהג כמו רוב האנשים בני החברה האזרחית, שלא היו מסכימים להמשיך בחיי שיתוף עם נשותיהם, וכך נשים עם בעליהן, לוּ נודע להם על הפרת אמון של בן הזוג או בת הזוג באופן עקבי ויסודי. אין זה צודק לייחס לאיש כוונת שיתוף רק מאחר שהאישה הסתירה ממנו את מערכת היחסים שהיא מנהלת ומנעה ממנו למעשה את האפשרות לבחור בפירוק הקשר. כאשר אחד מבני הזוג מנהל קשר של חיים אינטימיים מחוץ לנישואין לאורך שנים נוצרת בפן האזרחי 'שיתופיות מוחלשת'".

בפסק דינם קבעו הדיינים: "א. כל הנכסים שהצטברו לצדדים עד להתבססות הבגידה ביום 1.5.2002 יאוזנו וישוערכו בדרך של מחצה על מחצה. ב. הנכסים שהצטברו לבני הזוג מיום ה-2.5.2002 ועד להגשת תביעת הגירושין יאוזנו ביחס של 80% לאיש ו-20% לאישה".