גן השבילים המתפצלים של הדמוקרטיה

"הצעתי למסדוניו שנתאבד כדי שנוכל לדון בבעיה ללא הפרעות.

ת' (בלגלוג): כמדומה שההצעה לא יצאה אל הפועל?

א' (אפוף מיסטיות): באמת אינני זוכר אם לא התאבדנו באותו לילה".

איך זה קשור אלינו? איך טקסט נפלא של סופר ארגנטינאי, שנולד ב-1899, קשור לישראל של 2019?

ובכן, יום אחד בעוד שנים, כשהנכדים שלנו ישאלו מה היה כאן בישראל של 2019, אני תוהה האם נשיב להם: באמת איננו זוכרים אם לא התאבדנו ב-2019?

כפי שהדברים נראים עכשיו, 15 ימים לפני מועד ב' של הבחירות – זה בכלל לא ברור אם מדינת ישראל לא החליטה להתאבד. התאבדות לאומית לא באה דווקא בעקבות כישלון צבאי נורא או טעויות כלכליות קריטיות. ישראל התגברה על הטראומה של יום הכיפורים של 1973, וריסנה אינפלציה משתוללת בשנות השמונים. אויבים, מחדלים, משברים – את כולם צלחנו איכשהו בלי לאבד את עצמנו לדעת.

הפעם נראה שאנחנו מתמודדים עם מתקפה אוטו-אימונית שמאיימת עלינו בהתאבדות לאומית מתוצרת עצמית - התדרדרות מהירה במדרון חלקלק של הערכים היסודיים של הדמוקרטיה בישראל. מאז קום המדינה אנחנו מתקשטים בגאון בתואר "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון"; בצדק. עדיין אנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, אבל ב-2019 זו כבר דמוקרטיה מכורסמת, דמוקרטיה עם שברים ברגליים.

לפני שמישהו מתרומם לקריאת ביניים או טוקבק נגד הסמולנות הזו אני רוצה לשאול: מתי הדמוקרטיה הפכה לנכס או נטל של השמאל? מוסוליני היה דיקטטור פשיסט וסטלין היה דיקטטור קומוניסט. מי החליט להדביק לדמוקרטיה תווית פוליטית מצבע מסוים? מי מציב סימני שאלה על ערכי היסוד של הדמוקרטיה? מי הפך את הדמוקרטיה לסוג של קללה בישראל של 2019?

הפגנה נגד דברי השר רפי פרץ בנושא הלהט"בים צילום: איי פי

הנה לכם מגילת העצמאות:

"מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות".

בישראל של 2019 מגילת העצמאות תחת מתקפה. מי התוקפים? קואליציה אלימה וחסרת מעצורים של ציניקנים תאבי שלטון וכוח והמשת"פים שלהם, ביחד עם כוהני דת משיחיים שחולמים על מדינת הלכה והמאמינים הסרים למרותם. הציניקנים המושחתים מוכנים למחוק את מגילת העצמאות כדי לשמר את הכוח הפוליטי שלהם או להימלט מספסל הנאשמים. כוהני הדת המשיחיים מבינים שהדמוקרטיה מפריעה לכינונה של מדינת ההלכה הנכספת שלהם.

פוליטיקאים ציניים וכוהני דת חשוכים היו כאן תמיד. בשנים האחרונות הם איבדו את הבלמים ואת הבושה; פג תוקפו של "לא יעלה על הדעת". הם פשוט הבחינו שהרוב הישראלי הגדול של אזרחים משמאל ומימין, חילוניים, מסורתיים ודתיים, הרוב הישראלי ישנוני. אדיש. עייף.

הרוב הישראלי, מימין ומשמאל, רדום גם כאשר כהניסטים אלימים מקבלים לגיטימציה כדי להבטיח חסינות לחשוד המרכזי; גם כשפוליטיקאים הזויים מקבלים את המפתחות לקבינט הביטחוני ולמערכת החינוך; גם כשהמושחתים ומשרתיהם חסרי החוליות מנסים לרסק את מערכת החוק והמשפט ולחסל את שומרי הסף; גם כשפוגעים בצה"ל; גם כשמוחקים את השוויון של נשים במרחב הציבורי; גם כשדורסים את הזכויות של אוכלוסיות מוחלשות; וכמובן, איך אפשר בלי, גם כשההסתה נגד התקשורת החופשית חוצה את כל הקווים האדומים. הרוב הישראלי עדיין לא התעורר מהתרדמת שלו. אולי זה יקרה בעוד שבועיים. ואולי לא.

מי שלא רוצה להתעורר מאוחר מדי, צריך להבין שהדמוקרטיה בישראל כבר לא מובנת מאליה; כבר לא מובטחת. צריך להילחם עליה. המלחמה על הדמוקרטיה קריטית. בלי דמוקרטיה - לא נשרוד במלחמה הבאה עם האויבים המאיימים עלינו מסביב. בלי דמוקרטיה – נפסיד את הכול; את החיים עצמם. אז הגיע הזמן להתעורר. עוד לא מאוחר להתעורר. אנחנו ב"גן השבילים המתפצלים", לא בין שמאל לימין, אלא בין דמוקרטיה לבין התפוררות והתאבדות. אך עוד לא אבדה תקוותנו שנוכל לומר כך לנכדים שלנו: כן, הייתה שנה של סכנה ברורה ומיידית לדמוקרטיה הישראלית, אבל בסופו של דבר, החלטנו לא להתאבד ב-2019.