פיצויים בתביעות לשון הרע ובתביעות דיבה

מוגש מטעם DUN'S 100 

לשון הרע מעבר לים

מעבר לים, במדינות כגון ארה"ב, אוסטרליה ובריטניה מוענקים פיצויים של מיליוני שקלים (בשווה כסף ישראלי) בגין תביעות לשון הרע משמעותיות הן במסגרת הסדרי פשרה והן במסגרת פסקי דין.

כך, בשנת 2017, שילמה הזכיינית News ABC לחברת Beef Products סך של 177 מיליון דולר בהסדר פשרה בגין שידור שתיאר באופן פוגעני את מוצרי החברה.

כך, הגברת הראשונה של ארצות הברית, מלניה טראמפ, הגיעה להסדר פיצוי בסך של 3 מיליון דולר בתביעת לשון הרע שהגישה נגד בלוגר ממרילנד שרמז כי היא שימשה כנערת ליווי.

במקרה אחר, בשנת 2017 הגישה השחקנית ילידת אוסטרליה, ריבל וילסון, תביעת דיבה נגד Baur Media בגין טענה כי עיתון נשים פרסם כי היא שיקרה לגבי גילה, שמה ועוד. בית המשפט פסק לטובתה סך של 650,000 דולר אוסטרלי בגין נזקים כלליים ועוד פיצוי בסך של 3,917,472 דולר בגין נזקים מיוחדים.

במקרה אחר, באוסטרליה, שילם בשנת 2018 "רדיו הרבור" סך של 3.7 מיליון דולר בגין האשמות שווא נגד בעלים של סכר אשר התמוטט בשיטפונות ואשר האשימו אותו ברשלנות.

ואלו רק מספר דוגמאות.

סכומים אלו נראים עדיין כמעט דמיוניים במונחים ישראלים של תביעות לשון הרע, על אף המגמה של העלאת סכומי הפיצוי בשנתיים האחרונות, במיוחד ביחס לפרסומים במרשתת.

כך, בישראל עדיין לא נפסקו סכומים של מיליונים רבים בגין תביעות לשון הרע, והסכום הגבוה ביותר עד היום שנפסק בישראל עומד על סך של 1,000,000 שקלים.

עם זאת, ניתן לראות שיפור במגמה בפסיקה ביחס למקרים הקשים ביותר של לשון הרע, ויותר ויותר מקרים שבהם נפסקים מאות אלפי שקלים בגין לשון הרע.

עו"ד שלומי וינברג צילום: יח"צ

בשנת 1998 תמכה הכנסת בהצעתו של חבר הכנסת מאיר שטרית, לאחר קבלת הסתייגויותיו שלו עצמו, לתקן את חוק איסור לשון הרע, כך שבית המשפט יהיה רשאי לחייב את הנתבע לשלם לתובע, פיצוי ללא הוכחת נזק שלא יעלה על 50,000 שקלים, ואם המדובר בפרסום שהיה עם כוונה לפגוע – עד 100,000 שקלים. התיקון לחוק אושר ביום 26.10.1998, ונכנס לתוקף ביום 5.11.1998. התיקון אמור היה להקל על התובעים בלשון הרע בקבלת פיצויים, ולחסוך להם את שלב "הוכחות הנזק" (כלשון הצעת החוק – "להרתיע מוציאי לשון הרע בדרך של קביעת סנקציה של פיצויים ללא הוכחת נזק") . יצויין, כי גם במדינות מעבר לים קיים מזה שנים המסלול של הפיצוי ללא הוכחת נזק, בשל הקושי המובנה להוכיח את הנזק ואת הקשר הסיבתי שבין הפרסום המעוול לנזק שנגרם לתובע.

בטרם תוקן התיקון בישראל, הידוע כ"תיקון שטרית", לא מצאו בתי המשפט את עצמם מוגבלים בגובה הפיצויים בגין נזק לא ממוני בשל הפגיעה בשם הטוב. כך, בפסק הדין שניתן בעניין פלוני – נפסק פיצוי בגובה של 500,000 שקלים; בתביעת איסר הראל נגד עיתון "דבר" – נפסק בשנת 1994 פיצוי בסך של 300,000 שקלים; בתביעת הכדורסלן שמעון אמסלם נגד עיתון "העיר" – נפסק בשנת 1995 פיצוי בגובה 150,00 שקלים – וערעור על פסק הדין נדחה בשנת 1997; בתביעת אדם שפרסם את שמו של חברתו במדור שירותי ליווי - נפסק פיצוי בגובה 250,000 שקלים.

בפסק הדין בעניין שרנסקי נקבע כי הפיצוי שנקבע בסעיף 7א אינו מגביל את סמכותו של בית המשפט לפסוק פיצוי גבוה יותר בגין נזק מיוחד או נזק כללי, אם התובע הוכיח שנגרם לו נזק כזה. כלומר, הפיצוי ללא הוכחת נזק ב"מסלול הסטטוטורי" הקבוע בסעיף 7א לחוק איסור לשון הרע, אינו מונע מבית המשפט לילך במקום זאת ב"מסלול הפסיקתי" הרגיל ולפסוק פיצוי בגין נזק ממוני ובלתי ממוני בסכום העולה על זה הקבוע בסעיף 7א לחוק. כך גם נפסק בעניין בעניין פישביין.

בפס"ד אורי דניאל חזר כב' השופט עמית והבהיר שוב את ההלכה, לפיה קיימות מספר אפשרויות הפתוחות בפני בית המשפט בבואו לפסוק פיצוי בעוולת לשון הרע – הפיצוי הסטטוטורי המוגבל לסכום של 50,000 שקלים (בצירוף הצמדה) בגין כל פרסום, וזאת גם אם לא עלה בידי התובע להוכיח את הנזק שנגרם לו (ס' 7א(ב)); לחלופין (ולא במצטבר), פתוח בפני בית המשפט גם המסלול הפסיקתי. במסלול זה, יעריך בית המשפט את הנזק הכולל שנגרם לתובע, הן נזק ממוני והן נזק לא ממוני, כאשר הפיצוי על פי מסלול זה איננו מוגבל בסכום.

ואכן, היה זה המשך של פסיקות קודמות של הערכאות הדיוניות שפסקו סכומים הגבוהים מהפיצוי הסטטוטורי המקסימלי הקבוע בסעיף 7א לחוק.

האינטרנט כנקודת מפנה בפסיקת פיצויים

רשת האינטרנט וה"סמרטפונים" הפכו את משתמשי הרשת לבעלי "אקדח טעון" פשוטו כמשמעו.

האפשרות הקלה מדי להכפיש, להטיל רפש, לנהל מסעות דיבה ולפגוע פגיעה מרה במושאי הפרסומים באמצעות "שיימינג" זדוני - הפכה את הרשת לכר פורה עבור הוצאת דיבה ולשון הרע.

בעידן של "פייק ניוז", הפצת דיבה בקבוצות מאורגנות מסויימות בעלות מטרה וקהל תומכים, קלה הרבה יותר. הדבר נכון בעיקר (אך לא רק) לגבי מפרסמים פרטיים, בפייסבוק, בבלוגים, בטוויטר ועוד או סתם במחסלי חשבונות מסוגים שונים - בין מקצועיים הממומנים ע"י צדדים שלישיים מעוניינים ובין כאלו הפועלים מטעם עצמם או בתוך קבוצות כאלו ואחרות.

לעיתים, ניתן תוך שעות ספורות, או אף תוך דקות ספורות, להגיע לקהלים ולמספר נחשפים עצום, לעיתים אף במספרים ובהיקפי חשיפה העולים על אלו המקובלים בכלי תקשורת ארציים, כגון: ערוצי רדיו וטלוויזיה או אתרי אינטרנט "ממוסדים" ולפגוע קשות בשמו הטוב של אדם, עסק או חברה. בחלק מהקבוצות/ הקהילות/ הדפים הציבוריים בפייסבוק יש מספר רב של חברים/ עוקבים, לעיתים המדובר בעשרות ואף מאות אלפים. מכאן גם נובע "כוח הרס" פוטנציאלי עצום. כך גם לגבי שרשורים בקבוצות ווטסאפ, שאף שהן מוגבלות כיום ל-256 חברים בקבוצה, יכולת "השרשור" וההפצה שלהן עצומה ומהירה ביותר.

לאור זאת, הכירו בתי המשפט בשנים האחרונות בכוחה של הרשת, ואכן ניתן לראות עלייה ברוכה בסכומי הפיצויים, אולם אין בכך די.

נראה כי ברוח שינויי התקופה, ובשל עוצמתה של המרשתת, אנו צפויים לפסיקות רבות בתחום, ויש לקוות כי מגמת הגידול בסכומי הפיצויים תימשך ותתעצם, שכן הפגיעה בשמו של אדם גרועה לעיתים לא פחות מהפגיעה בגופו ובממונו.

עו"ד שלומי וינברג עוסק בהוצאת דיבה ולשון הרע. לאתר המשרד: www.shlomiweinberg.co.il