סדרת הטלוויזיה "אלה הם חיי": אהבה בת 25

העובדה ש"אלה הם חיי", סדרת הנעורים הטובה ביותר שנעשתה בטלוויזיה, בת 25 כעת, היא מפתיעה. עוד עדות למהירות שבה חולף הזמן. המחשבה שאנג'לה צ'ייס, גיבורת הסדרה שהיתה בת 15 אז, אמורה להיות בת 40 היום, היא כמעט אירונית. אולי גם לה יש היום בת שלא מסוגלת לאכול ארוחה בריאה לידה? והאם גם היחסים של אותה בת דמיונית עם אביה היו מתקלקלים מהרגע שהיו צומחים לה שדיים, כפי שקרה לאנג'לה ולאביה?

תשובות אלה יישארו ללא מענה, משום שדמויות בטלוויזיה לא באמת מתבגרות. אחת הסיבות לכך שהסדרה מעולם לא קיבלה עוד צ'אנס, ונגדעה באכזריות מסחרית אחרי עונה אחת, היא גילה של השחקנית. קלייר דיינס ("הומלנד") היתה רק בת 13 כאשר צילמו את הסדרה, ומבוגרת קצת יותר כשהיא שודרה. לאחר שקם קול צעקה נגד הביטול, הן על ידי המבקרים שאהבו אותה והן על ידי קהל מעריצים (מצומצם יחסית), רשת אי־בי־סי ניסתה לחזור בה, אבל השחקנית הראשית כבר היתה גדולה מדי.

ג'ארד לטו וקלייר דנס ב"אלה הם חיי"."הג'יימס דין של סדרות הטלוויזיה" צילום: איי אף פי

מרשל הרשקוביץ, שהפיק את הסדרה יחד עם אד זוויק, כינה אותה "הג'יימס דין של סדרות הטלוויזיה: היא מתה בגיל צעיר ולכן היה גלום בה כל הפוטנציאל, בלי שמץ של כישלון או נפילה". הוא כנראה היה למוד ביקורות מסדרות מצליחות אחרות שלו כ"שלושים ומשהו", שעם הזמן היו מי שהעלו נגדה טענות. "אלה הם חיי" (ששודרה במשך השנים בשידורים חוזרים בערוץ סנדאנס וב־MTV, ומסתובבת באינטרנט) היתה ג'יימס־דינית בזכות העובדה שגם בה היה נער שתקן, יפה וכחול בדמות ג'ורדון קטלאנו (ג’ארד לטו), מושא אהבתה הלא־תמיד ברור של אנג'לה, וגם היא היתה קוּלית בדרכה.

"אלה הם חיי", ששרדה רק למשך 19 פרקים (בעידן שעונה כללה 24 פרקים), מסופרת דרך נקודת מבטה של אנג'לה, תיכוניסטית מפיטסבורג, שביטאה במדויק את רחשי הלב של ילדה בגילה. שלא כמו דמויות של נערות ונערים על מסך הטלוויזיה אז, שנהגו לדבר סיטקומית שוטפת או סיפקו הרהורי לב דידקטיים של תסריטאים מבוגרים — אנג'לה חשבה ודיברה בדיוק כמו נערה.

קשה לדמיין את זה היום, כאשר מתבגרים — (YA (young adults בעגת הברנז'ה — הוא אחד מפלחי השוק המחוזרים והמבוקשים ביותר על ידי מפרסמים, הוצאות ספרים, שירותי סטרימינג וכו', אבל באמצע שנות ה־90, סיפרו היוצרים, "המפרסמים לא התייחסו לקבוצת הגיל של תיכוניסטים, שאליה פנתה הסדרה. היא היתה שקופה בעיניהם". שנים ספורות אחר כך סדרות מהסוג הזה היו ללהיט טלוויזיוני כה גדול עד שמילאו ערוץ שלם, CW. מגמה זו כמובן נמשכת עם סדרות כמו "13 סיבות", "ורוניקה מארס" ו"ריברדייל".

ויני הולצמן, תסריטאית הסדרה סיפרה שמטרתה היתה "להפוך טלוויזיה לחוויה אישית — הכי פחדתי להישמע מזויפת ומתנשאת על בת עשרה במקום להיכנס לקולה".

עוד דמויות נהדרות שחיו לצדה של אנג'לה היו ריאן גראף (אי־ג'י לאנגר), הילדה הרעה שאנג'לה מתחברת אתה כשהיא מנסה להתנער מדימוי הילדה הטובה שלה; שרון צ'רסקי (דבון אודסה), החברה החנונית הקודמת שממנה היא נמלטת; בריאן (דבון גמרסול), השכן המאוהב בסתר באנג'לה; ג'ורדן קטלאנו היפה ההוא; ומעל לכולם ריקי ואסקז (וילסון קרוז), בן העשרה הנער ההומו הראשון בטלוויזיה האמריקאית הממסדית, שהוצג באופן רגיש וכן.

הפרק שריקי הולך למסיבת סיום עם ידידה, אחרי שחבריהם מאכזבים אותם, והם נהפכים לרקדנים המעולים של הערב, נשמר אצלי שנים, בקלטת וידאו שהקלטתי מהמסך בזמנו. בכל פעם שנזקקתי לעידוד הייתי צופה בה בהנאה.