נקנה חברה, מקסימום נסגור: על סגירת מרכז המו"פ של בלקברי

הסגירה של מרכז הפיתוח הישראלי של יצרנית הטלפונים הקנדית בלקברי בשבוע שעבר היא עוד סיפור של רכישה מקומית עם סוף עצוב. כמו חברות רב־לאומיות רבות, בלקברי הקימה את מרכז הפיתוח שלה בפתח תקווה בעקבות רכישה שביצעה כאן, זו של חברת WatchDox, שאותה רכשה תמורת כ־100 מיליון דולר ב־2015. החברה הישראלית, שפיתחה פיתרון להגנה על מסמכים, התאימה מאוד בזמנו לתדמית הביטחוניסטית של בלקברי, שקנתה לה שם כיצרנית המכשירים הניידים המאובטחים ביותר בעולם.

אבל כמו שקרה השנה גם לאדובי ולאורקל למשל, מה שנחגג בזמן הרכישה כבסיס לפעילות עתידית פורחת נסגר אחרי כמה שנים בקול ענות חלושה. כמובן שיש דוגמאות אחרות והפוכות לחברות רב־לאומיות שכן מצליחות למנף רכישה מקומית למרכז פיתוח שוקק. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא מיקרוסופט, שמרכז הפיתוח שלה בישראל הוא תוצאה של שרשרת רכישות מקומיות ונחשב לאחד משלושת מרכזי המו"פ המרכזיים של החברה בעולם.

בלקברי

לפחות במקרה של בלקברי ואדובי, הנסיגה מישראל אינה מפתיעה במיוחד, והיא נובעת מכך שלחברה הרוכשת לא הייתה כנראה מעולם כוונה להפוך את הסניף המקומי למרכז מו"פ של ממש. המוניטין הטכנולוגי המפואר של ישראל הופך אותה לשורה נוצצת בפורטפוליו הרכישות של חברות בינלאומיות. כמו שהרבה מהן מעוניינות לסמן טריטוריה בעמק הסיליקון, גם סיכה על המפה בישראל היא מקור לגאווה עבורן. אבל מדובר ברכישת בונוס, כזו שעושים בזמנים של מזומן עודף, ולא תמיד בהכרח כחלק ממהלך אסטרטגי מחושב של החברה.

מוצר האבטחה של WatchDox הישראלית עדיין חי ובועט בבקלברי, ולפי הערכות שנמסרו ל"כלכליסט" אפילו מכניס לחברה עשרות מיליוני דולרים בשנה. אבל הרכישה בפתח תקווה מעולם לא הפכה באמת למרכז מחקר ופיתוח, במלוא מובן המילים האלו, אלא המשיכה לכל דבר ועניין לפעול כ־WatchDox ולטפח רק את אותו מוצר בודד שהעלה אותה על הרדאד של בלקברי מלכתחילה. אם כך, זה לא מפתיע שכעת, אחרי חודשים של ירידות במניית בלקברי, החברה הקנדית לא מקדישה מחשבה שנייה לסגירת הפעילות בישראל. אם הבורסות ימשיכו לרשום ירידות, לא מן הנמנע שנשמע על עוד כמה נסיגות טקטיות כאלה בחודשים בקרובים, של חברות ענק שרצו להתגאות במרכז מו"פ בישראל, אבל לא ביקרו בו מאז טקס הפתיחה.