בכיר בסיסקו זומן לשימוע ונפגע נפשית; ביהמ"ש: זו תאונת עבודה

בית הדין לעבודה אילץ את ביטוח לאומי להכיר בנזק נפשי שנגרם לבכיר לשעבר בחברת סיסקו ישראל בעקבות הליך חלופה לפיטורים שעבר, וקבע כי מדובר ב"תאונת עבודה". כך עולה מפסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב שניתן החודש. בעקבות ההחלטה צפוי הבכיר לשעבר לקבל קצבה חודשית משמעותית מביטוח לאומי.

לפי פסק הדין, הבכיר לשעבר, אהוד ליפשיץ, החל לעבוד בחברת NDS בשנת 2001 בתפקיד קב"ט ראשי. במהלך תקופת עבודתו שם עבד כמנהל הביטחון של החברה ובהמשך כמנהל הביטחון של החברה באפריקה, בהודו ובישראל. באוגוסט 2012 נרכשה NDS על ידי סיסקו, וליפשיץ נקלט בתפקיד מנהל תפעול עסקי בישראל. באוגוסט 2013 הוא קודם לתפקיד מנהל תפעול עסקי של צפון ודרום אירופה והמשיך לנהל גם את תחום ישראל. לאחר הקידום האחרון החלו להתגלע קשיים ביחסים בין ליפשיץ לבין המנהל הממונה הישיר עליו. בין השניים התקיימו במהלך החודשים אוגוסט־ספטמבר 2013 כמה שיחות והתכתבויות בטונים צורמים.

"נפערה תהום, צנחתי"

באוקטובר 2013 הוציא המנהל את ישראל מתחום אחריותו של התובע ליפשיץ. לאחר מכן זומן ליפשיץ לפגישה שהתקיימה בדצמבר 2013 בנוכחות המנהל ומנהלת משאבי אנוש של סיסקו.

מימין מנכ"ל ביטוח לאומי מאיר שפיגלר ועו"ד ענת קאופמן

לפי בית המשפט, התובע לא ידע מהי מטרת הפגישה וגילה על כך רק לאחר שנכנס אליה. במהלך הפגישה הקריא המנהל לליפשיץ תוכנית לשיפור ביצועים Performance Improvment Plan) PIP) כחלק מהליך עבודה הקיים בסיסקו ובחברות הייטק נוספות, שמטרתו לקיים הליך פורמלי, בשיתוף משאבי אנוש, כחלופה לפיטורים. מפסק הדין עולה כי תוכנית ה־PIP גובשה לתובע במהלך החודש האחרון שלפני הפגישה, בלי שהתובע היה מודע לכך. בסיומה של השיחה נדרש ליפשיץ לחתום על תוכנית ה־PIP. הובהר לו כי אי־הסכמתו לחתום על התוכנית תגרום להכנסתו להליך פיטורים מהחברה. "לפיכך ובלית ברירה חתם התובע על התוכנית", צוין. 

השיחה הזו, לפי בית המשפט, היוותה אירוע חריג בעבודתו. התובע תיאר את תחושותיו באותה פגישה כך: "אירוע מכונן שריסק אותי... פגעו בציפור הנפש שלי. ...בא ומקריא איזושהי רשימה שאני קורא לה כתב אישום כי ברגע שהתחלתי את התהליך הרגשתי שנפערה תהום ואני צונח... אני יושב שם ככה בשקט והוא מסיים להקריא את מה שהוא מקריא ואז הוא אומר לי, 'תקשיב, אתה לא חייב לחתום על התוכנית הזאת, אבל אם לא תחתום עליה, יש לי דרכים אחרות לטפל בעניין...'.

"אני יושב, מבין שזה סוף עולמי מהחצי דקה הראשונה של השיחה, שמשאית מאה טון ריסקה אותי ואני צולל ואני באמת לא שמעתי שום דבר. לא באמת הבנתי... הייתי באאוט טוטאלי. עברתי דבר או שניים בחיים שלי אבל אף פעם לא הייתי בדבר כזה".

לפי פסק הדין, ליפשיץ לא סיפר על שיחת ה־PIP לאשתו ולמחרת הלך לעבודה. ביום שלאחר מכן טס לחו"ל, לטיסה שתוכננה מראש. לדבריו, בכל אותה העת חש תחושות קשות. הוא לא הצליח לחזור לעבודתו, והחל מסוף ינואר 2014 שהה בתקופת מחלה ולאחריה ועד היום הוא בחופשה ללא תשלום.

הפסיכיאטרית ד"ר עדינה נעון שמונתה על ידי בית המשפט להכין חוות דעת, קבעה כי "אי־הכושר נגרם כולו כתוצאה מהתגובה הנפשית לאירוע".

ליפשיץ פנה לביטוח לאומי כדי שזה יכיר במחלתו אך המוסד סירב. ביטוח לאומי טען כי "תקופת אי־כושר העבודה החלה 50 ימים לאחר שיחת ה־PIP, וזהו פער זמנים העולה על הפער המקסימלי שנקבע בהלכה המחייבת".

ביטוח לאומי הוסיף כי "קביעת קשר סיבתי בין האירוע לבין תגובה נפשית לאחר 50 יום שומטת את הבסיס מתחת לעקרונות ההלכה המחייבת לגבי אירוע חריג".

"מתלוננים בהייטק"

השופטת מיכל נעים דיבנר קבעה כי "בשים לב לסוג הנזק - הפרעה נפשית - לא נדרש בהכרח טיפול רפואי מיידי, זאת בשונה לדוגמה מאוטם לבבי או מוחי". השופטת קבעה כי שיחת ה־PIP היתה אירוע חריג המהווה תאונת עבודה כהגדרתה בחוק ביטוח לאומי. היא קבעה גם שביטוח לאומי יישא בהוצאות משפט של 5,000 שקל.

עו"ד ענת קאופמן, שייצגה את ליפשיץ, אמרה ל"כלכליסט" כי "לא מעט אנשים מתעשיית ההייטק מתלוננים על מצב נפשי שנגרם עקב עבודה. זהו תחום מאוד תובעני וקשה גם ביחסי עבודה. במקרה הזה ביטוח לאומי עבד ב'שיטת מצליח', אף שהנזק הנפשי שעבר מרשי היה ברור. שולחים אנשים להתנהל שנים ארוכות בבית משפט, והרבה אנשים לא מגיעים לנהל את התיקים והם מוותרים על התהליך הארוך".