יותר הכנסות, פחות מס: כך יגיעו הישראלים לעצמאות כלכלית

בשיתוף מערכת זירת הנדל"ן

אחד ממאפייניה הבולטים של הכלכלה הישראלית הוא שעסקים בינוניים הפועלים במסגרתה, אף הוותיקים שבהם, גדלים לרמת הכנסה מסוימת ונעצרים בה, גם אם יש פריחה במשק או שהענף שהם משתייכים אליו זוכה להאצה בפעילות. האם יש סיבה מניחה את הדעת, אמיתית, לתופעה הזאת?

כיועצת מס, אני שומעת לא אחת בעלי עסק שאומרים לי: "מדוע אני צריך להתרחב? ממילא כמעט הכל ילך למס". ואמנם, כיום מתקיימת ממש לנגד עינינו, בהסכמה שבשתיקה, מדיניות מס שתפקידה לדכא את התפתחותו של האזרח המייצר ולעודד ניוון כלכלי. אם אנשים מאמינים שאין להם סיבה לצמוח כי ממילא ייקחו להם הכל, אז מדוע באמת שיצמחו?

למותר כמעט לציין כי ההבנה של היחיד שככל שהכנסתו תגדל כך יישאר לו פחות היא גם אחד המניעים הגדולים ביותר לעבריינות מס. אלא שבמקרה זה, לא רק המדינה מפסידה הכנסה, אלא בעל העסק בעצמו, מתוקף עבירתו, מידרדר אט אט לעבר העבריינות, מה שמטיל צל כבר על חייו. האם מעצם מדיניותה המדינה שותפה לפשע? האם היא מעודדת את האנשים היצרניים ביותר שלה לפשיעה וניוון?

מנהל רשות המסים, ערן יעקב. "לגבש מדיניות ארוכת טווח, שבה המס קטן ככל שאתה מייצר יותר" צילום: דוברות משרד האוצר

התבוננות חטופה אל העבר מגלה שגסיסתן של האימפריות הגדולות ביותר החלה להתרחש כשלאנשים הפסיקה להיות סיבה לגדול ולצמוח. האם לשם אנחנו מכוונים? בישראל אין אזור אחד שאנו מסתכלים לכיוונו שלא מוטל בו מס, משלל סוגים ובמגוון שמות – מס הכנסה, מס רווח הון, מס שבח, מס רכישה, מס ערך מוסף, ועוד שורה ארוכה של מסים המוטלים הן על ידי רשות מקרקעי ישראל, מכוח החלטותיה, והן מכוח פקודות וחוקים נוספים בישראל. האם ניתן ליצור מדיניות של הפחתת מסים ומהי, אם כן, הדרך הנכונה לעשות זאת?

המסלול הנכון

בעיני, מדיניות מס נכונה היא זו שבה חברות ועסקים אשר מתרחבים, מייצרים ותורמים לצמיחת המשק, ייהנו משיעורי מס נמוכים – בהתאם לגידול בהכנסות. יש להעניק פרס למי שגדל, מצליח להתרחב ומדווח על הכנסות עולות משנה לשנה. על כן, יש להביא לכך שמנקודה מסוימת בהכנסות, שיעור המס ילך וירד ככל שההכנסה תעלה במסגרת שנת מס אחת לאותה פעילות.

כאמור, מעבר להשפעה המעודדת של הפחתה במסים על העסקים ועל יכולתם להתרחב ולהפנות יותר משאבים להשקעות ולהרחבת הפעילות, יש במדיניות ההפחתה גם עידוד לחדול מהעלמת מס. בדרך זו יותר עסקים ייכנסו לרשת המס, ואנשים רבים יותר ידווחו על מלוא הכנסותיהם.

נניח, לצורך הדוגמה, שעל פי בדיקת האוצר הנקודה הממוצעת שבה נעצרת ההכנסה של עסקים בישראל היא הכנסה חייבת של 600 אלף שקל בשנה. לפי המדיניות החדשה, על כל הכנסה נוספת של שקל עד 150 אלף שקל המס יירד משיעור 47% ל-40%; על גידול נוסף בהכנסה המס יירד לשיעור של 35%, וכן הלאה.

מדיניות כזו תתמוך בגורמים היצרניים בתעשייה ובמי שבאמת מחזיק את המשק. במקביל, היא תאותת לכל הזוחלים והלא-יצרנים, כמו גם לאלה החוששים להתרחב בשל החשש שלא יישאר להם דבר, כי אפשר להתחיל לזוז ולגדול בהכנסות. אחרי הכל, הם יזכו בבונוסים על כך.

עידוד לעשייה, ולא לבטלנות

שיעור מס ההכנסה על רווחי חברה הוא כיום בשיעור של 23% - הנמוך ביותר מאז ומעולם. זה טוב ויפה אך זה לא מספיק. יש להוריד את המס על רווחים גם בקרב שכירים ובעלי עסקים קטנים ובינוניים.

ריווח מדרגות מס רכישה היווה אף הוא הקלה על רוכשי הדירות, אך הוא מס עקיף – מס על היקף פעילות ולא מס רווח. ההשפעה של הפחתה זו היא על אותה שכבת אוכלוסייה שזוהי לה הדירה הראשונה. מכל מקום מדובר כאן, לעניות דעתי, במדיניות חברתית בעיקרה, ופחות במדיניות כלכלית שלה המשק כה זקוק.

לאחרונה התבשרנו כי הוחלט על מדיניות של הטלת מס הכנסה שלילי – דהיינו, להחזיר מס הכנסה לאנשים בשל נתונים אישיים מיוחדים. גם זו מדיניות בעייתית בעיני. המדיניות של קביעת קריטריונים מיוחדים תחייב הפניית משאבים עצומים ובניית מנגנון שלם לבדיקת הבקשות החריגות, במקום לטפל בקידום הייצור ובגביית המס הבא בעקבותיו.

בנוסף לכל זה, העומדים בראש המדינה חייבים לפעול להפניית כספי המסים בחזרה לתושבים, ולא למימון פעולות שאיש אינו יודע מה טיבן ובמה הן תורמות למדינה. האמירה "המס שלך הוא בשבילך" חייבת להיות מוכחת ומוארת לתושבי המדינה כי זוהי החובה של המדינה כלפי תושביה – אלה המשלמים את המס והמאפשרים לה להתקיים.

דורית גבאי. "להוריד את המס על רווחים גם בקרב שכירים ובעלי עסקים קטנים ובינוניים" צילום: פרג' אולפני צילום

מס הפוך

לסיכום, אני בעד יצירת מדיניות ארוכת טווח לתושבים ולמשקיעים מבחוץ, מדיניות פשוטה שבה המס קטן ככל שאתה מייצר יותר, מדיניות שמקדמת את הפיתוח, החינוך ותנאי החיים בארץ, כזו שתהפוך את הכלכלה הישראלית למשוחררת מחובות ולתלויה הרבה פחות בבנקים ובמדינות אחרות.

מי שחושש ממדיניות כזו מספר לנו, האזרחים, שהמס המשולם על ידנו בקושי מספיק לכיסוי חובותיה של ישראל לבנקים ולמדינות מלוות. הרי ברור לו שלרובנו אין אפשרות ממשית לעקוב אחר נתיב הכסף (מצב שהיה שונה, אגב, לו פעם בשנה היה נערך אירוע שבו כל משרדי הממשלה מציגים דו"חות ביצוע, מעין "כנס הרצליה" לענייני מס). לי אישית אין כל ודאות שאפילו שרי הממשלה יודעים לאן כספי המסים שלנו הולכים. אולי באמת הגיעה העת שנשאל אותם?

הכותבת היא מתכננת מס ויזמית נדל"ן, הבעלים של משרד רו"ח דורית גבאי