כך נפל סעיף השוחד של חיים כץ

1. כץ. במרכז כתב האישום שיוגש נגד שר הרווחה חיים כץ (שהתפטר עקב כך מהממשלה) ונגד פעיל שוק ההון מוטי בן ארי עומד תיקון 44 לחוק רשות ניירות ערך שבן ארי מעוניין בו וכץ פעל להעבירו, לכאורה עבורו. כץ, לאחר השימוע, מואשם "רק" במרמה והפרת אמונים, בגלל שהיה בניגוד עניינים כשהביא את חברו בן ארי כמומחה לוועדת הרווחה שבראשותו לדיון על החוק ולא גילה על הקשר ביניהם. זאת, אף שהסיפור בכתב האישום מגולל מערכת יחסים שבעיני הקורא הסביר, וגם בעיני הפרקליטות לפני השימוע, מגלה יחסי שוחד לכאורה – מצד אחד, טובות הנאה שנותן בן ארי לכץ בדמות שירותי ייעוץ וטיפים רבי ערך, ומצד שני תמורה של כץ בדמות העברת התיקון לחוק.

היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט החליט לסלק את השוחד ולהותיר את המרמה והפרת האמונים. וכאן המקום לתקן את שנכתב כאן בשבוע שעבר: היועץ החליט אמנם בניגוד לעמדת הפרקליטות כפי שהתבטאה בכתב החשדות, אך לא לבד - זה היה גם על דעתם של פרקליט המדינה שי ניצן ופרקליטת מיסוי וכלכלה ליאת בן ארי.

שר העבודה והרווחה המתפטר חיים כץ צילום: אלכס קולומויסקי

ולמה הוחלט כך? הירידה מ

עץ השוחד עברה דרך פיתולים משפטיים מורכבים. החברות הקרובה בין השניים; העובדה שכץ עצמו היה מומחה השקעות ממולח ומנוסה עוד לפני שהכיר את בן ארי; העובדה שמערכת היחסים בין השניים לא התאפיינה ביחסים הדדיים מתמשכים, נניח כמו בין קבלן לראש עיר שכל קשר פסול ביניהם מנותב לסעיף השוחד. לא חייבים להשתכנע מנימוקי ההקלה, אבל החברות הטובה תרמה גם לריכוך תיק המתנות של נתניהו, תיק 1000, משוחד להפרת אמונים. שני התיקים מספרים את סיפור עלייתו ונפילתו של השוחד - מהנרטיב

המחמיר למקל.

לתיקון החוק שכץ העביר היתה הצדקה חברתית - העדפת בעלי האג"ח על בעלי השליטה בחברות שנקלעו לקשיים. במקרה, או שלא, החוק הזה התאים לבן ארי וגם לו, והוא מתאים גם לחצר האחורית של חקיקת חוקים שתוארה יפה במשפט שמיוחס לביסמרק - "החוקים כמוהם כנקניקיות: מוטב לא לראות איך מכינים אותם". ואם כבר הומור, הנה עוד גילוי שלו שטמון בפרשה. בן ארי שימש יועץ לחברת אקוויטל דרך חברה בבעלותו בשם "יהוא—בה", שמצלצל כמו "יהוה", שמו של אלוקים שיש לנהוג בו כבוד מיוחד לפי ההלכה. כבוד זה בהחלט לא מתקיים בשמה של חברת אחזקות, ובוודאי שלא בכתב אישום פלילי. מצד שני, כשכץ היה שואל אם ההשקעה תצליח, ובן ארי השיב "בעזרת השם", הוא באמת התכוון לזה.

ברשימת עדי התביעה שני שמות מעניינים: עו"ד שיראל גוטמן עמירה ממשרד אגמון, ופרופ' שרון חנס. גוטמן עמירה יעצה לעסקת המיזוג שבה רכשה אירפורט סיטי את מניות נצבא, שתיהן חברות שהחזיקה אקוויטל. כתב האישום מייחס לבן ארי, יועצה של אקוויטל, עבירת מידע פנים - העברת מידע לכץ על המיזוג המתקרב. גם גוטמן עמירה נחקרה ונוקתה. כעת היא צפויה להעיד, וגם חנס שעמו התייעצה. חנס לא נחשד כלל כיוון שלא סחר במידע אלא סיפק חוות דעת למיזוג.

2. טליב ועומאר. שאלת כניסתן לישראל של שתי חברות הקונגרס האמריקאי רשידה טליב ואילהן עומאר הציבה בפני ישראל שתי אפשרויות גרועות: להיעתר או למנוע את כניסתן. והוויכוח כעת מתמקד בשאלה איזו מהשתיים היא הגרועה יותר. התשובה, ערכית ופוליטית, היא בעיני המתבונן - האם ישראל היא דמוקרטיה חזקה שיכולה להכיל את השתיים, או שעליה לגייס את חוק החרם כדי לחסוך מעצמה את מבוכת הביקור.

חברות הקונגרס רשידה טליב ואילהן עומאר צילום: רויטרס

בדילמה זו, שייתכן שהוכרעה בהתערבותו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, יש מימד נוסף, מעבר לתחושת ההתקפלות בפני הגביר. טראמפ החל להשיק את עסקת המאה שלו לפתרון הסכסוך שנגזרת מתפיסתו אותו כמאבק נדל"ני, שדי בתמריץ כספי נאה כדי להסדירו. ביקורן של טליב ועומאר מאתגר תפיסה זו בכך שהוא משיב לסדר היום את מהותו המסורתית של הסכסוך - עימות דתי על הזכות ההיסטורית, על ההבטחה האלוקית, על קדושת האדמה, על כיבושה או שחרורה בידי ישראל. משהו גדול ומסובך בהרבה מהנרטיב שמציע טראמפ – מו"מ על הסדרי ביטחון ונדל"ן. בעניין זה מצטלב האינטרס הישראלי עם האמריקאי לעת הזו: למנוע כניסת חברות הקונגרס שמאיימות לחזור ולהפיץ בעולם את שאלות היסוד של הסכסוך.

ובנוסף חוזר לסדר היום גם נימוק "הדמוקרטיה המתגוננת". לדמוקרטיה זכות להתגונן בפני מבקשי נפשה. זהו הרציונל של התיקון לחוק הכניסה לישראל שמאפשר למנוע כניסה ממי שמביע תמיכה בחרם עליה.

ועכשיו צריך לקוות ש"הדמוקרטיה המתגוננת" תדע להתגונן לא רק נגד האיום החיצוני אלא גם נגד הפנימי. במיוחד של הגזענים הכהניסטים. אם טליב ועומאר מחוץ לישראל, אז ברוך מרזל ובנצי גופשטיין מחוץ לכנסת. ובין השתיים מבחוץ לשניים מבפנים מצטלבים דמיון וזהות אינטרסים: אם הכהניסטים יהיו חלק מממשלת ישראל, טראמפ יכול לשכוח מכל פתרון נדל"ני בשטחים.

3. אוחנה. סוגיית הדת ומדינה מסתמנת כאחד הנושאים המרכזיים של מערכת הבחירות הקרובה. תת־נושא של סוגיה זו, שגורם לירי בתוככי הנגמ"ש של הימין, הוא הסיפור הלהט"בי. הרב רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ' הם הומופובים חשוכים - טיפולי המרה ו"מצעד הבהמות" מבית מדרשם - המגלמים איום מפורש על הקהילה. נתניהו, לעומתם, מודע לנזק האלקטורלי ומשיב מלחמה. לשר המשפטים הוא מינה את אמיר אוחנה ההומוסקסואל. והנה, אוחנה מודיע על מהפכת אימוץ לטובת הזוגות החד מיניים – ביטול התנאי שמאפשר אימוץ ל"איש ואשתו" ומתן עדיפות למסוגלוּת ההורים ולא למינם. 

שר המשפטים אמיר אוחנה צילום: אלכס קולומויסקי

כשאוחנה, סמוך למינויו, דיבר נגד כיבוד פסיקת בג"ץ, הזכירו לו שאלמלא בג"ץ זכויותיו כהומוסקסואל היו נפגעות. אוחנה השיב אז שתרומת הכנסת לזכויות אלה היא המכרעת. והוא צדק. השופט אהרן ברק, לאחר שפסק לטובת דייל אל־על יונתן דנילוביץ, בפסק הדין המפורסם שקידם את זכויות הזוגות ההומוסקסואלים (הזכות לקבל הטבת כרטיס חינם לבן זוגו של דייל) אמר בזמנו: "לא הייתי פוסק כך אלמלא חוקקה הכנסת את חוק שוויון ההזדמנויות, ומנתה בו במפורש את הנטייה המינית כחלק מהעילות לאיסור האפליה".

ועכשיו הודיע אוחנה שיפעל לחקיקה נוספת שתיטיב עם הקהילה, שאולי תיהנה לא רק מהעימות בין נתניהו לפרץ וסמוטריץ' אלא גם ממעין תחרות בין הכנסת לבית המשפט על הרחבת זכויותיה.