האם מותר לעובד לשעבר להתחרות בחברה בה הועסק?
פסק דין של בית המשפט המחוזי שעסק לאחרונה בשאלה זו מצטרף לשורה ארוכה של סכסוכים דומים שנדונו בבתי המשפט בישראל. כיצד ניתן להימנע מסכסוכים כאלה, וכיצד יש להיערך אליהם?
- כל הסיבות מדוע אסור לוותר על בדיקת נאותות
- רישום פטנט במחשבה תחילה
- פטנט של אמזון: משקפי AR לריגול אחר הפועלים שלה
עובד יכול להיחשב כשלוח של מעבידו. חוק השליחות קובע, כי שלוח הוא אדם בעל חובת נאמנות כלפי השולח, במסגרת פעולתו מטעמו, בשמו וברשותו של השולח. דוגמא נוספות ליחסי שליחות היא סוכן, אשר יכול להיחשב כשלוח של אדם בשמו הוא פועל. חוק השליחות קובע גם איסורים וחובות של השלוח - איסור של השלוח לקבל טובות הנאה במסגרת שליחותו, איסור של השלוח להיות בניגוד עניינים בין טובתו וטובת השולח, וכן איסור שימוש לרעה במידע שהגיע לידיו במסגרת השליחות.
תחרות בין שולח לבין שולחו במהלך היחסים ביניהם, ככל הנראה, תיחשב כהפרה של חובות השלוח ופעילות בניגוד לחובת הנאמנות שלו. יחד עם זאת, האם חובה זו ממשיכה לחול גם עם תום יחסי השליחות? האם שלוח יכול, על פי חוק, להתחרות בשולח שלו עם סיום יחסיהם? בית המשפט העליון פסק בעבר שרוב החובות של השלוח כלפי השולח מסתיימות עם סיום השליחות, למעט מספר חובות מצומצם כדוגמת חובת השלוח להעביר לשולח מידע מסוים שהועבר אליו בקשר לשליחות, גם אם המידע הגיע אליו אחרי שהשליחות נסתיימה.
בחודש ספטמבר בשנת 2018 דן בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו בשאלה זו. דניאל טואטי, אשר עבד כשלוח מטעמה של MSI, חברה הפועלת בשוויץ ועוסקת במחקר שוק וביקורת שוק עבור חברות, הקים בישראל חברה בשם WSPM שפעלה עבור החברה השוויצרית ובמימונה.
עו"ד אורית גונן ועו"ד ליאור גלסמן צילום: שגב צילום, דויד גארב בשנת 2018 הופסקה ההתקשרות בין החברות, והחברה בשוויץ ביקשה מבית המשפט המחוזי להוציא צו מניעה זמני שיאסור על טואטי וחברתו הישראלית להתחרות בה ולפנות באופן ישיר ללקוחותיו, שהם גם לקוחותיה. החברה טענה, כי לפני שהיחסים עלו על שרטון, התקיימו ביניהם יחסי שליחות, וכי השלוח נחשף למידע בעל ערך השייך לשולח. בין השאר על בסיס העדר קיומו של הסכם הקובע אחרת, המשיב (דניאל טואטי) טען כי הצדדים הקימו מיזם משותף לשניהם, תרומתם לו הייתה שווה, ולכן מעמדם שווה ותוצרי המיזם שייכים גם למשיב.
בפסק הדין שניתן, עסק בית המשפט המחוזי בשאלת התחרות לאחר תום יחסי השליחות, וענה כי אין איסור בקיום תחרות בין השלוח לעסקו של השולח בשלב זה, במיוחד במקרים בהם בהסכם בין הצדדים לא הוטלו חובות הנוגעות לאי-תחרות עם סיום היחסים. עוד נקבע, שעל מנת להגביל את השימוש בידע שנצבר בידיו של השלוח, יש להוכיח כי הידע שייך לשולח בלבד, וגם נושא זה פעמים רבות מוסדר בהסכם בין הצדדים. במקרה הנדון, בית המשפט פסק כי נסיבות המקרה לא מצביעות על זכויות של השולח על אותו המידע.
לצד סכסוך זה, עלו סכסוכים נוספים ורבים על שולחנם של בתי המשפט בישראל ועסקו בשאלה האם מותר לעובד או לשותף עסקי לשעבר להתחרות בחברה בה הועסק או שהיה שותף בה. סכסוכים אלה היו יכולים להימנע לו הצדדים, במיוחד במיזמים ובפרויקטים טכנולוגיים ועתירי ידע, היו נערכים כראוי כבר בשלב הראשוני ביותר של המיזם - תיאום הציפיות והגדרת היחסים ביניהם, הסדרה כתובה אודות ההתנהלות עם סיום יחסיהם וכן התייחסות לנכסי הקניין הרוחני ולבעלות עליו.
אורית גונן
היא עו"ד ושותפה במשרד גילת ברקת ושות' מקבוצת ריינהולד כהן,
וליאור גלסמן
הוא עו"ד ושותף במשרד עורכי הדין גילת ברקת ושות' מקבוצת ריינהולד כהן
אין במידע הכלול לעיל כדי להוות ייעוץ מקצועי מכל סוג שהוא, ובכלל זה ייעוץ משפטי, או תחליף לייעוץ כאמור, ואין להסתמך עליו בעת קבלתה של כל החלטה מכל סוג שהוא.
חזרה לערוץ הפטנטים והקניין הרוחני >>
