המרוויחים הגדולים של התביעות הייצוגיות

שנה עברה מאז ששרת המשפטים לשעבר, איילת שקד, הכניסה לתוקפן את התקנות המטילות אגרה משמעותית על מגישי תביעות ייצוגיות. המטרה הייתה לסנן את תובענות הסרק ונראה שהתקנות אכן יצרו אפקט מסוים - מאז כניסת התקנות לתוקף פחת מספר התובענות הייצוגיות. אך אם נבחן היטב את הנתונים, נראה כי עדיין חלק ניכר מאוד מהתביעות מסתיימות בלא כלום או בהסדר שולי - אלו ברובן תובענות הסרק, שיש בהן כדי להרקיב את פירותיו הטובים של הכלי הזה.

בשנה הקודמת הוגשו כ-1,250 בקשות לאישור תובענות ייצוגיות וסה"כ של 4,200 בקשות בשלוש השנים האחרונות. אם בקשות אלו היו מביאות בשורה משמעותית לציבור – דיינו, אך העובדות מעידות אחרת. רק בשנת 2018, כ-60% מהבקשות שנדונו הסתיימו בהסתלקות; כ-10% הסתיימו בדחיית הבקשה; 16.5% הסתיימו בהסדר פשרה, אשר תועלתם לקבוצה המיוצגת לרוב אינה משמעותית; כ-6% הסתיימו בהודעת חדילה של רשות מרשויות המדינה; וכ-6.5% בלבד הסתיימו באישור התובענה כייצוגית. זה אומר שבסה"כ 70% מהבקשות לאישור תובענות ייצוגיות הסתיימו בלא כלום והנתון המדהים הוא שפחות מאחוז בודד מהבקשות הסתיים בפסק דין.

נתונים אלו מעידים כי היד קלה מידי על ההדק בענף התובענות הייצוגיות והסיבות המרכזיות לכך הן שפוטנציאל הרווח והיעדר הרתעה, מביאים לכך שבקשות מוגשות ללא בחינה מקדמית ראויה וללא תשתית עובדתית או משפטית. במציאות שבה ישנם גופים ומשרדי עורכי דין שעיקר עיסוקם, אם לא כולו, הוא הגשת תובענות ייצוגיות, יש צורך בחשיבה נוספת, מחוץ לקופסה, על הדרך לצמצמם את בקשות הסרק הללו.

צילום: שאטרסטוק

פטור מאגרה, ולא טובת הציבור

במסגרת העלאת אגרות ההגשה, השאיר המחוקק מספר נושאים ראויים שתביעה בגינם תהיה פטורה מאגרה. לדוגמה נגישות או שוויון הזדמנויות - תחומים חשובים לכל הדעות.

באופן יוצא דופן, לאחר כניסת האגרות החדשות לתוקף, תפח מספרם הכולל של תובענות בתחום זה מ-37 בקשות ב-2017 ל-151 בקשות חדשות ב-2018 זינוק של יותר מ-300%. האם נושא זה לא היה חשוב ב-2017 או בשנים קודמות לכך? בוודאי שכן. אז מדוע דווקא ב-2018 הורחב העיסוק באופן זה בצורה כה ניכרת? התשובה היחידה לכך היא פטור מאגרה, ולא טובת הציבור.

כמשרד המייצג נתבעים בתחום התובענות הייצוגיות (הן רשויות המדינה והן תאגידים עסקיים) אנו עדים למגמה זו של משרדים אשר אינם בוררים את תובענותיהם ומגישים בקשות, גם אם הן קנטרניות או מופרכות, בתקווה כי רשויות וחברות מסחריות יבקשו שלא לנהל אותן ויגיעו להסדר כלשהו. כך, מיד לאחר הגשת תביעה מנופחת, מוגשת בקשה לקיים משא ומתן לסגירת התיק באחוזים בודדים מסכום התביעה.

מגישי התביעות יודעים כי משצלחו את שלב הגשת הבקשה, החשיפה הכלכלית כמעט אינה קיימת – פסיקת הוצאות משמעותיות בתחום

התובענות הייצוגיות היא נדירה. כך אנו עדים לבקשות שהוגשו במאות מיליוני שקלים והסתיימו בהסתלקות או בדחיית בקשה בלא פסיקת הוצאות. הדוגמאות לכך רבות ומסיבה זו המגישים הסדרתיים לא מתקשים באיתור תובע ייצוגי, לתבוע בשמו.

שר או שרת המשפטים הבאים בוודאי יידרשו לנושא זה. ענף התובענות הייצוגיות הוא חשוב ויכול לקדם היבטים משמעותיים ולכן על מנת שלא לחסל אותו, יש צורך בשינוי גישה. אנו מציעים כי בתי המשפט הדנים בתובענות ייצוגיות יידרשו לפסוק הוצאות ריאליות, למעט במקרים מיוחדים.

בנוסף, במקרים בהם מתברר כי התביעה חסרת כל בסיס וכי זו הוגשה ביוזמה אקטיבית של משרד עורכי דין ותוך שידול התובע המייצג, יהא מוסמך בית המשפט לפסוק הוצאות לחובת העורך דין המייצג. אין כל הצדקה כי בא כח המייצג ייהנה מהצלחות פרי עמלו אך לא יהא חשוף להוצאות - תוצאות פרי התנהלותו.

הכותב הוא בעל משרד מטלס ושות' המתמחה בייצוג בתובענות ייצוגיות