ישראל היא נמר של נייר

ישראל היא אולי אומת הסטארט־אפים אבל בכל הקשור לאמצעי תשלום אנחנו ממשיכים לפגר אחרי מדינות אחרות בכל הנוגע להפחתת השימוש במזומן והקטנת ההון השחור.

שווי מחזור המזומן (משיכות המזומנים שביצע הציבור פחות הפקדות המזומנים) ב־2018 עמד על 85.9 מיליארד שקל — 4% יותר מ־2017. בשלוש השנים האחרונות גדל מחזור השימוש במזומן מדי שנה בכ־5% אם כי בבנק ישראל, שפרסם את הנתונים בסקירה השנתית של מחלקת המטבע, מתנחמים בכך שבעשור האחרון ממוצע העלייה בשימוש במזומן עמד על 10% בשנה כשהחל מ־2016 המחזור אמנם ממשיך לגדול אך בקצב מתון יותר.

צילום: שאטרסטוק

ומה קורה בעולם? בישראל מחזור השימוש במזומן ב־2018 היווה 6% מהתמ"ג, דומה לשיעור בארה"ב בשנה זו (8%) אך גבוה מזה של מדינות הידועות בקידום אמצעי תשלום מתקדמים דוגמת שבדיה, שבה השימוש במזומן היווה רק 1% מהתמ"ג, קנדה (4%) ואוסטרליה (4%). בבנק ישראל החליטו לראשונה לבצע סקר שיבדוק את הרגלי השימוש במזומן של הציבור. בסקר הישראלים טוענים כי לפחות 26% מההוצאה היומית שלהם מתבצעת במזומן, עוד 13% בצ'קים ובסך הכל כ־39% מהתשלומים מתבצעים באמצעי תשלום מנייר ועוד 38% בכרטיס אשראי. 19% הם העברות בנקאיות, 1% בלבד מהתשלומים מתבצע דרך אפליקציות התשלום הבנקאיות ועוד 3% באמצעים אחרים.

בעידן שבו הבנקים המקומיים מציעים היום כבר ארנקים סלולריים, הישראלים שהמציאו את ווייז ואת מובילאיי, מבצעים יותר משליש מהרכישות שלהם באמצעי מתכלה מנייר. למה זה קורה ומדוע המדינה לא מגבירה את מאמציה לצמצם ככל הניתן את אמצעי התשלום הארכאי הזה? התשובה לכך ברורה: ההון השחור. אותם עסקים ועוסקים שמקבלים תשלום שחור במזומן, בוחרים שלא להפקיד אותו בבנק שחייב לפי כללי איסור הלבנת הון לשאול מה מקורו. לכן הם מבזבזים אותו, ומגיעים עם שטרות לסופרמרקט, לקבלן, ולאולם האירועים.

חוק הגבלת השימוש במזומן ל־11 אלף שקל אמנם מנסה להגביל את התופעה, אך מעבר לכך שהוא עדיין כלל לא נאכף, רבים הם בעלי האינטרס שבחשו מאחורי הקלעים כדי למתנו. תעשיות בעלות כוח רבות נהנות היום מהשימוש במזומן, ביניהן בענפי הבנייה, השיפוץ, היהלומים והשירותים. וכל עוד המדינה הניזונה מהכנסות המסים לא תגביל את בתי העסק בקבלת מזומן אין באמת לאף אחד תמריץ להפחית את השימוש בו.