חלומות בלי תג מחיר: מסרים חברתיים זה לא מספיק

צירופה של אורלי לוי־אבקסיס למפלגת העבודה בראשות עמיר פרץ מבוסס על מכנה משותף מובהק: החזון הכלכלי־חברתי. עוד לפני ההצהרות המשותפות על העבודה שיעשו "למען החלשים", ניתן היה לדעת בבירור שהצמד פרץ את לוי מתכוון להניף אל על דגל סוציאל־דמוקרטי, שנותר מיותם חלקית עם פרישתה של שלי יחימוביץ' מהחיים הפוליטיים. על פי הערכות במערכת הפוליטית, אם תצטרף העבודה לממשלה עתידית היא תבקש לעצמה את תיקי האוצר והבריאות.

עמיר פרץ ואורלי לוי-אבקסיס צילום: עומר מסינגר, אבי מועלם

פרץ, שחקן ותיק בזירה הפוליטית, מיהר להצהיר כי מפלגתו תלך על המסר החיובי להבדיל ממסרים הרסניים ופוגעניים אצל המפלגות האחרות - ועל כך יש לברך, כאשר עינינו הרואות לאילו תהומות דרדרו קטטות הבוץ את השיח הפוליטי והציבורי. אבל מעבר לאג'נדה הכלכלית והמסר החיובי, ראוי שפרץ ולוי יציגו לציבור תוכנית עבודה מפורטת - בכלכלה, בחינוך ובבריאות - שאחד החלקים החשובים שלה יהיה דרכי המימון. זאת בשל העיקרון הפשוט: אין חברה בלי כלכלה ו"אין ארוחות חינם": כל מי שחפץ בעוד תקציבים לחינוך, לבריאות, לרווחה, לדיור הציבורי וליתר השירותים הממשלתיים - צריך לענות על השאלה איך נשלם עבורם.

הדברים מקבלים משנה תוקף בעידן פוסט שר האוצר משה כחלון, נציג המחנה החברתי שאליו משתייכים גם פרץ ולוי. מדינת ישראל סוחבת על גבה גירעון שכבר טיפס ל־54 מיליארד שקל, חריגה של כ־14.2 מיליארד שקל מעבר לתקרה המותרת בחוק. מדובר בסכום בטל בשישים לעומת מה שמצפה לממשלה הבאה, שכן לפי דו"ח של משרד האוצר, החריגה עתידה לזנק ב־2020 לכ־22.6 מיליארד שקל. המשמעות ברורה: צורך בלתי נמנע בקיצוצים כואבים מחד ובהעלאת מסים מאידך.

הסיבה לגירעון ברורה: הזנקת ההוצאה הממשלתית בעשרות מיליארדי שקלים בשנים האחרונות לצד הפחתה מכוונת וממושכת בשיעורי המס, שפגשו מחזור עסקים בהאטה. אם פרץ ולוי יביטו ימינה, הם ימצאו שם את כחלון שבוחריו גזרו עליו כליה כאשר בקושי העבירו אותו את אחוז החסימה, ואילצו אותו לזחול חזרה לזרועותיהם של בנימין נתניהו והליכוד. בסיבוב הנוכחי מצביעיו התפזרו לכל עבר, והליכוד אינה צפויה לקבל תוספת מנדטים לאחר האיחוד עם כולנו. לכן, אם פרץ ולוי חפצי חיים הם, עליהם להימנע מהטעויות של כחלון. הציבור כבר הוכיח כי הוא לא קונה חלומות ללא תג מחיר.