פרס אופיר, שלב המוקדמות
רגע לפני פרסום המועמדים הסופיים לאופיר, "כלכליסט" מצביע על הסרטים החזקים שיש להם סיכוי לזכות השנה בפרסים
אתמול ננעלה ההצבעה לסיבוב הראשון של טקס פרסי אופיר. 24 סרטים עלילתיים באורך מלא מתחרים בו, 11 מהם כבר הופצו מסחרית בבתי הקולנוע, וכשבוחנים את דפוס ההצבעה ההיסטורי של חברי האקדמיה, שלרוב מתעלמים מסרטים שכבר הופצו, התחרות היא בעצם בין 13 הסרטים האחרים. אחרי שצפינו כמעט בכל הסרטים שהוצגו לשיפוטם של חברי האקדמיה קל לזהות מי יהיו המועמדים הבולטים בתחרות ומי יישארו אנקדוטה זניחה. להלן התחזית - חלקה נבואה, חלקה משאלת לב.
"ימים נוראיים" שביים ירון זילברמן, "בשורות טובות" של ארז תדמור, "הבלתי רשמיים" של אלירן מלכה ו"קולות רקע" של יבגני רומן יתחרו ביניהם על כמות המועמדויות הגבוהה ביותר (הם מסודרים לפי סיכויי הזכייה). אחד מהם, אנחנו מעריכים, גם יזכה. "מילים נרדפות" (בעל הנוכחות הבינלאומית הגדולה ביותר), "אשה עובדת" (בעל האג'נדה האקטואלית) ו"תל אביב על האש" (קומדיה על כיבוש וקולנוע ששוברת קופות באירופה) ינסו להגיע אל המשבצת החמישית בקטגוריית פרס הסרט הטוב ביותר.
"ימים נוראיים". גרסה חתרנית מרשימה ומורטת עצבים לסיפורו של יגאל עמיר צילום: יאיר רוה הבשורה הטובה שיצאנו איתה משלושת חודשי הקרנות האקדמיה היא שמצאנו לפחות חמישה סרטים ישראליים חדשים שאנחנו מקווים שיזכו גם לפרסים מצד חברי האקדמיה וגם להצלחה מצד רוכשי הכרטיסים. הנה הפייבוריטים שלנו, חלקם מעולים ממש.
"ימים נוראיים". הסרט הזה פצצה. מתקתקת. אחרי שייגמרו הכותרות והוויכוחים סביב סרט שבמרכזו עומד יגאל עמיר בשבועות שמובילים אותו אל רצח רבין, נקווה שמישהו גם ישים לב שיש כאן עבודה קולנועית מרשימה ומורטת עצבים שמתחילה בתסריט חכם להפליא מאת רון לשם ("בופור", "אופוריה") וירון זילברמן ("כלים שלובים"), שגם ביים. השניים כתבו בעצם את הגרסה הישראלית ל"התפסן בשדה השיפון", כשיגאל עמיר הוא הולדן קולפילד, שלאט לאט מתנכר לכל מי שהוא מכיר - החברים בבית הספר, הבחורות שהוא מאוהב בהן, המורים וההורים. זו גרסה חתרנית ומאוד לא צפויה לסיפור הזה, וזה עובד נהדר. הסרט ממגנט, ואף שסופו ידוע מראש, הוא עדיין עוצר נשימה.
"בשורות טובות". סרט על טיפולי הפריה שעשוי להיות שובר הקופות הגדול צילום: דניאל מילר "בשורות טובות". ארז תדמור מרחיב לפיצ'ר את סרטו הקצר "נפילות", המבוסס על טיפולי ההפריה שהוא עבר עם אשתו. מה ש"סיפור גדול" (שתדמור היה שותף לבימויו) עשה לשמנים ולדיאטה, "בשורות טובות" עושה לנושא הרגיש הזה בסרט שמצליח לאזן יפה בין דמעות וצחוק ועם הופעות שובות לב של רועי אסף (שגם שותף לכתיבה) ונלי תגר. זה עשוי להיות שובר הקופות הגדול וחביב הקהל, יש סיכוי שפרסי אופיר יסתיימו בדו־קרב בינו לבין "ימים נוראיים".
"הבלתי רשמיים". סרטו של אלירן מלכה ("שבאבניקים") הופץ מסחרית לפני שנה, מה שמציב אותו בעמדת נחיתות בקרב מצביעי אופיר וגם עלול לעשות לו בעיות באוסקר. אבל יש שני דברים לטובתו: הראשון, זה סרט ביכורים, והסטטיסטיקה מוכיחה שחברי האקדמיה מתים על סרטי ביכורים; הדבר השני - הוא מצוין. שולי רנד מחשמל כאיש שהמציא את ש"ס בסרט עם הגרוב הכי טוב של השנה.
"קצפת ודובדבנים". סרט אישי, כואב ומצחיק מאוד מאת גור בנטביץ' ("הכוכב הכחול"), שגם מככב בתפקיד הראשי כבמאי שקורס נפשית וגופנית ביום הבכורה של סרטו החדש. זה בעצם מעין "תותי בר" של בנטביץ' - מסע לילי במונית, בין עמיתיו ודמויותיו של הבמאי, האמיתי והמגולם.
"מאמי". אחרי שלושה סרטים ריאליסטיים קשים שלה שהוקרנו בקאן קרן ידעיה ("אור") עושה תפנית מפתיעה ומופלאה ומעבדת למסך את אופרת הרוק של הלל מיטלפונקט מ־1986. התוצאה: מכת ברק מחשמלת, לא מעט בזכות העיבודים המופלאים של דודו טסה וניר מימון לשירים של אהוד בנאי ויוסי מר־חיים.
"קולות רקע". יבגני רומן ("האיש שבקיר", "איגור ומסע העגורים") בסרט העוסק בחוויית ההגירה של הוריו מרוסיה בתחילת שנות התשעים. אף שהוא נראה כאילו נעשה בשנות התשעים, קשה להתכחש לאמפתיה הגדולה שהוא מעורר.
