פסטיבל הקולנוע בירושלים: חיים כפול חמש

"עלובי החיים"

ספייק לי של צרפת

סרט הביכורים של לאדג' לי, צרפתי יליד מאלי, זכה בפרס חבר השופטים בקאן, ועורר אסוציאציה לספייק לי ו"עשה את הדבר הנכון", שכן הוא לוקח כמה מסורות צרפתיות ומערבב אותן בחבית אבק שריפה. זהו Policier מהסוג שהצרפתים מתמחים בו — כרוניקה ריאליסטית וכמעט יבשה של עבודת המשטרה. אבל השם "עלובי החיים" מקשר לטקסט הקאנוני של ויקטור הוגו; זה לא עיבוד לספר ההוא, אלא סרט שמתרחש בפרבר שבו הוגו חי וכתב, ושכיום חיים בו בעיקר מהגרים מאפריקה. הם תוהים איך היה נראה "עלובי החיים" אם הוגו היה כותב אותו בימינו, והסרט מציג את הדינמיקה שלהם עם השוטרים ובינם לבין עצמם, ומתגלגל בהדרגה, הולך ומתעצם, למעין אינתיפאדה של ילדים, עד לסוף כביר.

"שנות התשעים"

נערי הכרך

עוד סרט ביכורים, הפעם של השחקן ג'ונה היל ("הזאב מוול סטריט"), שמציג גרסת רחוב ישירה ומחוספסת לז'אנר סרטי הנעורים האמריקאיים, ובפילם 16 מ"מ. סטיבי בן ה־13 גדל ללא אב, וחוטף מכות יומיומיות מאחיו הגדול. הוא חולם להצטרף לחבורת סקייטרים, אבל אין לו בכלל סקייטבורד והוא לא יודע לגלוש. הרצון שלו להיות מחוץ לבית ולמצוא משפחה חלופית מוביל אותו לכמה בחירות מטופשות מאוד, והתוצאות בהתאם. "שנות התשעים" נראה קצת כמו גרסה עלילתית לסרט התיעודי המשובח "להתגבר על הפער", שהיה מועמד השנה לאוסקר (ועכשיו זמין ב־yes דוקו), בתוספת פסקול משובח ועם שירי ניינטיז, כולל מוריסי והפיקסיז.

“שנות התשעים". פסקול משובח צילום: פסטיבל קולנוע ירושלים

"החיים למעלה"

זו חצי המלצה לאחד הסרטים המדוברים והמסקרנים של השנה. קלייר דני הצרפתייה יוצרת סרטים כבר 30 שנה, אבל זו הפעם הראשונה שהיא מביימת באנגלית, ועוד סרט מדע בדיוני. כשהיא הגתה את הסרט, דני — שבתחילת דרכה היתה עוזרת הבמאי של וים ונדרס ב"מלאכים בשמי ברלין" והמלהקת של טרקובסקי ב"הקורבן" — בוודאי חשבה על "סולאריס" של טרקובסקי, והפתיחה שלה מרתקת וחידתית כמו הפתיחה שלו. סרטה נפתח בחללית בדרך למשימה בתוך חור שחור, כשעל סיפונה רק גבר ותינוקת, אחרי סדרה של אירועים שבהם אנשי הצוות — אסירים שנהפכו לשפני ניסיונות בחלל — השתגעו או מתו בדרכים אלימות. ואם לא די בכך, בסרט מככבים רוברט פטינסון (הבאטמן הבא) וז'ולייט בינוש (כאמור, פעמיים בינוש). אבל הסקרנות מפתיחת הסרט נהפכת בהדרגה לאכזבה, כשהוא הופך לבנאלי ובמקביל לתמוה. ובכל זאת חצי המלצה, כי חצי מהסרט מרתק, לחלוטין לא צפוי ואלים באופן מטריד.

“החיים למעלה”. תמוה אך מרתק צילום: פסטיבל קולנוע ירושלים

"ווקס לוקס" ו"שקיעה"

ניסיונות שאפתניים

"ווקס לוקס" ו"שקיעה" מגיעים מהבמאים שיצרו את סרטי הביכורים הכי מרתקים של השנים האחרונות, שניהם צולמו בפילם 35 מ"מ (כאמור, טרנד), ושניהם, למרבה הצער, רחוקים מההישגים הקודמים והמסעירים של יוצריהם. על "שקיעה" חתום לסלו נמש ההונגרי, שזכה באוסקר על סרט הביכורים "הבן של שאול"; גם סרטו השני — שמנסה לספר על בודפשט הדקדנטית של 1913 דרך סיפורה של אשה אחת — מאתגר את הצלם עם שוטים ארוכים, מפותלים ולולייניים, אבל הוא מנומנם יחסית לקודם.

נטלי פורטמן ב"ווקס לוקס". שאפתני צילום: פסטיבל קולנוע ירושלים

גם סרט הביכורים של השחקן־שנהפך־לבמאי בריידי קורבט, "ילדותו של מנהיג", היה פנומנלי, וזיכה אותו בפרס הבימוי בפסטיבל ונציה. עכשיו מגיע "ווקס לוקס", שמוגדר "פורטרט של המאה ה־21", ולא ממש מצליח לעמוד באמביציה של עצמו. החצי הראשון והמרתק של הסרט מראה איך טרגדיה וטראומה הופכות נערה צעירה מסטטן איילנד לסנסציית פופ. החצי השני, שבו נטלי פורטמן מגלמת את הזמרת כשהיא מבוגרת, לא עובד; "כוכב נולד", "רפסודיה בוהמית", "רוקטמן" ו"יסטרדיי" סיפקו לאחרונה הצצות משכנעות יותר אל אחורי הקלעים של תעשיית המוזיקה ומנגנוני ההרס העצמי שפורחים בה. גם השירים שכתבה סיה לסרט לא מצליחים לסחוף. כדי להפיק את המיטב מהסרט הזה, אפשר פשוט לצאת כשעולה הכותרת "פרק 2", ולהישאר עם התחושה שהוא מעניין ושאפתני למדי.