משרד החינוך תקוע בעבר

בשבוע שעבר פרסם שר החינוך החדש רפי פרץ את התמונה החינוכית - מדד שנתי להערכת מערכת החינוך - ל־2018. על פניו, התמונה נראתה טוב. שיעור הזכאים לבגרות הגיע לשיא של 70% וגם הזכאות לבגרות עם 5 יחידות מתמטיקה גדלה מ־14.3% ב־2017 ל־15.5%. לעומת זאת, הנתון שפורסם שלפיו 5% מהתלמידים נסחטו באיומים, מעורר חלחלה.

התמונה מתייחסת לתקופת קודמו של פרץ במשרד, נפתלי בנט, אבל פרץ שכח בכוונה לתת לו קרדיט כפעולת תגמול על כך שבנט מנסה לקטלג את הבית היהודי כמפלגה חרד"לית.

צילום: גדי קבלו

הרעיון של בנט להציג תמונה חינוכית שלמה של מערכת החינוך ושל בתי הספר, במקום לשפוט בתי ספר לפי הבגרות בלבד, היה רעיון מוצלח. דווקא בשל כך צריך לומר שהתמונה החינוכית כולה משקפת את הבעיה העיקרית של מערכת החינוך: חוסר הרלבנטיות שלה למאה ה־21.

הנה שורה של נושאים שהיה ראוי שייכללו בתמונה חינוכית מעודכנת ואינם: כמות המחשבים בבתי הספר, שימוש בתקשוב לצורכי לימוד, איכות וכמות של לימודי מחשבים ומקצועות הייטק אחרים ולימודים ומעבדות למדעים. לפי ה־OECD, כמעט מחצית מהמקצועות והתפקידים המקצועיים שקיימים כיום צפויים להיעלם או לעבור שינוי משמעותי בעתיד הקרוב. תלמידים גדלים לעולם שבו מחשבים ורובוטים מייצרים טוב יותר מבני אדם, מעניקים שירותים ביורוקרטיים יעילים יותר ובעתיד הקרוב כנראה גם ינהגו טוב יותר.

מומחי חינוך שבים ומתריעים שהעתיד טמון בהכשרה למיומנויות רכות: יכולת ללימוד עצמי ולהתעדכנות, יצירתיות, יחסי אנוש ויכולת שיתוף פעולה. הכישורים האלה חשובים מכיוון שמחשבים עדיין לא יכולים לרכוש אותם והם היתרון היחסי האנושי. הם חשובים גם מכיוון שחברות הייטק למדו לחפש אותם. תמונה חינוכית מעודכנת צריכה בין היתר לבדוק עבודות מחקר, לימוד העצמי, עבודה בקבוצות ומשימות משותפות שניתנות לתלמידים.

בעוד מומחי החינוך עוסקים רבות בצורך בחדשנות ובשינוי מקיף במערכת החינוך, במשרד ממעטים מאוד לגעת בנושאים אלה. שרי החינוך ממאנים להבין שהמשימה האמיתית שלהם היא לא לנהל את המערכת הנוכחית, אלא לעזור לה להשתנות. שינוי של התמונה החינוכית לא רק יאפשר לנו לבדוק את ההתקדמות אל המאה ה־21, אלא גם יעביר למנהלי בתי הספר מסר ברור לאן מועדות פני מערכת החינוך.